בודאי שאין להתיר לכתחילה לעשות כן להוציא מלמדים מבית ספר שכבר עובדים בו, אלא שאם לא ידעו האיסור ועשו כן, אזי בדיעבד יש על מי לסמוך יש לדון בג' חששות: א. עני המהפך בחררה, ובא אחר ונטלה הימנו נקרא רשע, ואם כן אולי נחשב הרב ראובן מהפך בחררה, ואסור לשמעון ליטלה וע' שו"ע חו"מ רל"ז סעיף ב אסור למלמד להשכיר עצמו לבע"ה שיש לו מלמד אחר בביתו, אם לא שיאמר בעל הבית אין רצוני לעכב המלמד שלי. (ט) אבל אם שכר בעל הבית מלמד אחד, יכול בעל הבית אחר לשכור אותו מלמד עצמו.
. ב. נאמר בתורה [שמות כ יד] "לא תחמוד", ופירש החינוך [מצוה לח] שלא להעלות במחשבתנו לעשות תחבולה לקחת לנו מה שהוא לזולתנו מאחינו. ואם כן יש לדון אם הרב שמעון יעבור על לאו זה, כשיעשה תחבולה להוציא את המשרה מראובן. ג. כשישתדל ויטול את המשרה מהרב ראובן, יאמרו הבריות שהרב שמעון ת"ח והרב ראובן אינו ת"ח, ויש לדון האם מותר לעשות זאת.
ונראה להשיב: נאמר במסכת ב"ב [קנא, א] אחתיה דרב טובי בר רב מתנה, כתבינהו לנכסה לרב טובי בר רב מתנה בצפרא, לפניא אתא רב אחדבוי בר רב מתנה בכה לה, אמר לה השתא אמרי מר צורבא מרבנן [השתא אמרי כולי עלמא שאחי שנתת לו מתנה, הוי צורבא מרבנן] ומר לאו צורבא מרבנן, כתבינהו ניהליה, יעו"ש. והעיר על כך הקובץ שיעורים [סימן תקמט] וז"ל: אתא רב אחדבוי בר רב מתנה בכה קמה, ולכאורה הוי כעני המהפך בחררה, שכבר כתבה לרב טובי אחיו, והתינח לשיטת תוס' שכתבו דאם היתה חררה דהפקר ליכא איסור, שאם לא זכה בזאת לא ימצא אחרת. דגם כאן אם רב אחדבוי לא ישתדל ויבכה לפני אחותו, לא יקבל במקום אחר, אבל לשיטת רש"י הסובר דגם במתנה יש איסור של עני המהפך בחררה, קשה.
והשיב על כך הקובץ שיעורים: וצ"ל דרב טובי, האח הראשון שקיבל, לא ביקש מאחותו כלל לתת לו, אלא שהיא נתנה לו מדעת עצמה, ורב טובי לא היפך בחררה, עכ"ד. מדבריו למדנו שהדבר תלוי בזה, דאם הראשון הגיש מועמדות והשתדל בדבר, הוי מהפך בחררה, והשני שבא אחריו נקרא רשע, אבל אם הראשון לא עשה שום השתדלות בדבר, אלא שההנהלה פנתה אליו מיוזמתם, בכה"ג לא נחשב שמעון לרשע.
דברים אלו מחודשים, כי מסתבר שרב טובי מאוד שמח כששמע שאחותו כתבה לו מתנת שכיב מרע נכבדה, וכעת לאחר שרב אחדבוי נטלו ממנו מצטער מאוד, אך בכל זאת חידש לנו הקובץ שיעורים שאין בזה משום המהפך בחררה. [ועדיין יש לדון בגוונא שהוא עצמו לא השתדל בזה, אבל בניו טרחו בזה].
מ"מ, למסקנה נראה שגם בעניננו אין זה הגון שהרב שמעון יחטוף את המשרה מראובן, ואין ללמוד כלל וכלל מאמוראים קדושי עליון, שכל מעשיהם על פי רוח נבואה וקדוש השם, וכעין זה כתב החזו"א לעיל בדף קמט. [חשוקי חמד בבא בתרא קנא, א].
מורה ששמע ת"ת פלוני מחפש לשכור מלמד, האם רשאי להציע עצמו למשרה
בספר דיני ממונות [ש"ב פי"א ס"ו] כתב שבית ספר שיש בו צוות של מורים והמנהל רוצה לקבל מורה נוסף, למרות שאין בו צורך כעת, אסור למורה לקבל המשרה, שבודאי מבקש המנהל להדיח מורה אחר, אא"כ אחד המורים עזב את בית הספר, ואף שזה דבר מצוה ללמד לנערים, בכל זאת אסור הדבר. שהרי המורה החדש עשוי להשיג גבול. אבל אם אחד שכר מורה פרטי לבנו, ולא עשו קניין, רשאי אחר לשכור אותו מורה כפי שנפסק בשו"ע.
ובשו"ת באר שלמה [סימן רלז' עמ' ריח] הביא שמותר למשוך מלמדים מבית ספר אחד לשני, ולא היא, שהרי אם כבר אותם מלמדים עובדים שם אין לך קניין גדול מזה ואסור להוציאם משם, דכל האמור בשו"ע שמותר לבעל הבית לשכור המלמד שכבר שכרו בעה"ב ראשון, אינו אלא באופן שעדיין לא עשו קניין ביניהם כמבואר בנתה"מ [ס"ק ה] וכן הוא בספר עצמות יוסף [על קידושין נט] וכ"כ ערוה"ש, וכן למד בפשטות בספר דיני ממונות [שם] והביא שכן דעת פוסקים רבים יעוין שם בדבריו, ואע"ג דבנחלת צבי [בתשובתו המודפסת בסוף השו"ע] האריך לחלוק על דברי העצמות יוסף, מ"מ מידי מחלוקת לא יצאנו, ובודאי שאין להתיר לכתחילה לעשות כן להוציא מלמדים מבית ספר שכבר עובדים בו, אלא שאם לא ידעו האיסור ועשו כן, אזי בדיעבד יש צד לסמוך על דברי הנחלת צבי, ופשוט.
