הוא מקיים בזה מצוות פריה ורביה, שהרי כתב הרמ"א אבן העזר (סימן א סעיף ו) שאפילו בבן ממזר קיים המצווה. וכל שכן בבני נדה ובני תשע מידות. ואפילו לפי מה שהביא בבית שמואל (שם ס"ק יא) בשם ספר חסידים (סימן תק) שסובר שלא קיים פרו ורבו כשהוליד ממזר, הרי כתב שם שטעם הדבר על פי הגמרא ביבמות (דף עח עמוד ב) שממזרים לא חיים. אולם טעם זה לא שייך כלל בבני נדה ובני תשע מידות, שבהם לא נאמר שאינם חיים, וא"כ גם לשיטתו קיים מצוות פריה ורביה. ובדרך זו כתב הבאר היטב אבן העזר סימן א ס"ק י, על פי הב"ש עצמו, שדברי הבית שמואל בשם ספר חסידים אמורים דוקא בממזר ידוע, שהוא חי, אבל ממזר שאינו ידוע אז אינו חי, לפיכך לא קיים בו מצות פריה ורביה. ובשו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימן צז כתב בענין זה, תדע, כי באה"ע סי' א נפסק שקיים פו"ר בממזר, והוא מתשו' הריטב"א ע"פ המשנה ד"מי שיש לו בן מ"מ הוא בנו לכל דבר" כו'. אמנם בסה"ח סי' ת"ק כתוב בפשיטות שלא קיים פ"ו, אלא שמחמת הטעם שנתן שם לפי שממזר אינו חי משמע דהיינו דוקא ממזר דלא ידיע, אבל דידיע הא אמרינן דחי, וא"כ אף הוא מודה שיצא בו י"ח פ"ו. וצ"ע בהא דס"ל לר' יוחנן וקיי"ל כוותיה בהיו לו בנים ומתו לא קיים פ"ו, אם אפי' מתו אחריו אמרינן נמי הכי, נ"מ לשכר מצוה דעוה"ב. ומסתברא דלא אמרו אלא בדאכתי אפשר ליה לקיומי פ"ו, הוא דלא נפיק בהכי, מיהו היכא דאניס בתר הכי מ"מ שכר מצוה בידו. ולפ"ז אם חי הממזר אחר מות אביו דפשיטא אף שאמרו ממזר דלא ידיע לא חיי אין המכוון רק לומר שלא יחיה ויראה זרע שלא ירבה פסולין בישראל. וגם על זה קשה מכמה הלכות שנאמרו בדין ממזרים ומסקנא דמשפחה שנטמעה נטמעה וכמה מעשים בפרק עשרה יוחסין ודאי קשיין וכה"ג הא קחיי, וא"כ כהספר חסידים גם כן יעלה לו לקיום מצות פ"ו. אולם בשו"ת רדב"ז חלק ז סימן ב כתב, שאלת ממני אודיעך דעתי, מי שיש לו בנים ממזרים אם קיים מצות פו"ר או לא. תשובה. לכאורה היה נראה דקיים, דהרי בנו לכל דבר ליטמא לו וליורשו ולפטור את אשת אביו מן החליצה ומן היבום והיה מיבם את אשת אחיו (אלא משום דהוא ב"לא יבא")…. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דאע"ג דבנו לכל דבר הוי הויא מצוה הבאה בעבירה ולא יצא ידי חובתו, וכן כל מצות שבתורה, וכ"ש מצוה הבאה בערוה חמורה וגדולה כזו שעכר נפשו ונשמתו, דתני בירושלמי מצה גזולה אסור לברך עליה א"ר אושעיא ע"ש ובוצע ברך נאץ ה' הדא דתימא בתחלה אבל בסוף דמים הוא חייב לו … דכיון שבאה בערוה אין ערוה מצוה ולעולם הבא בנים אלו שחושב שקיים בהם מצות פ"ו מורידין אותו לבאר שחת ומפסיקים אותו ממקום חיותו אשר לזה תכלית המצוה ודעתו. שוב ראיתי שכתב הריטב"א ז"ל ביבמות וז"ל, ובירושלמי אמר בנו הוא לכל דבר אפי' לפ"ו ולשניה לומר שאע"פ שהוא ממזר גזרו בו שניות וקיים מצות פו"ר עכ"ל, וכתבו זה הירושלמי הרמב"ן והר"ן ז"ל, ומשמע דפשיטא להו דקיים מצות פ"ו. וכתבו התוס' פ' יש נוחלין וז"ל, אבל ממזר איצטריך ריבוי משום דבזרע פסול הוי שמו מחוי עכ"ל, משמע בהדיא דלא קיים. נמצא, שלהרמב"ן והריטב"א והר"ן ז"ל בבן ממזר קיים מצות פו"ר. וכן דעת המהרי"ט אלגאזי (הלכות בכורות פרק ח סוף אות סה הראשון), שהטעם שבממזר אינו מקיים פריה ורביה משום שהוא מצוה הבאה בעבירה. ולפי דבריהם יש מקום לדון, אם יוצא ידי חובת המצווה בבני נדה ובני תשע מידות. ולהלכה נראה שיצא ידי חובה, וכפי שיוצא מדברי הרמ"א וגם על פי שיטת ספר חסידים הנ"ל, וכפי שהתבאר.
