הדין שצריך ליטול ידיים אחר שיצא מבית הכסא הובא בש"ע (סי' ד סי"ח). ומבואר במרדכי (פרק אלו דברים, סי' קצג) שטעם הנטילה הוא משום רוח רעה, ע"ש. ועי' בגר"א (שם). וכתב מרן החיד"א במחזיק ברכה (שם סק"ו) בשם הרב מהר"ח הכהן, בספר מקור חיים, שהוא משום רוח רעה השורה על הידיים. וכן מבואר בזוהר הקדוש (בהקדמת ספר בראשית, דף י' ע"ב) שאדם שנכנס לבית הכסא, לא יברך ולא יקרא בתורה כלל עד שיטול ידיו. ואם תמצא לומר שהטעם הוא משום שהתלכלכו ידיו, אינו כן, וכי במה התלכלכו. אלא משום שרוח רעה שורה בבית הכסא, הנהנית מאותו לכלוך וטינוף שבבית הכסא, ומיד כשנכנס אדם שם, שורה רוח רעה על קשרי אצבעותיו, ע"כ. ומלשון זה הוכיח מרן החיד"א בספר ברית עולם על הספר חסידים (סי' תתכג) שאפי' לא עשה צרכיו שם ולא נגע בבשרו, על הכניסה בלבד שורה עליו רוח הסטרא אחרא, ע"כ. וכ"כ הא"ר (סי' רכז סק"ו). והגאון המלבי"ם בספרו ארצות החיים (סי' ד ס"ק עה) כתב, שכן כתבו המהר"ם די לונזאנו ובספר תורת אמת, ע"ש. וכן הסכים הגאון מהר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים (ח"א סי' עב). וכ"פ הגאון רבי יוסף חיים בספר בא"ח (פ' תולדות ש"ר אות טז). ואם הטעם היה משום נקיון אה"נ שהיה מועיל כפפות. אבל מכיון שהטעם הוא משום רוח רעה, לכאורה אין בכפפות כדי להסיר החשש כיון שהרוח רעה קאי על גופו וכדמוכח מד' הבא"ח (שם) ובשו"ת אול"צ (ח"ב פ"א סי"ג ובבאו'). וכ"מ מד' המהרש"ם (סי' ד סי"ח) ובשו"ת תורה לשמה (סי' כג). ואם תאמר מדוע לא יצטרך לרחוץ פניו ושאר מקומות המגולין. כתב בשו"ת תורה לשמה (שם) שדרך רוח רעה זו לדלג ולקפוץ על הידיים דווקא, ע"ש. והנה מרן זצוק"ל בספרו שו"ת יחו"ד (ח"ג סי' א) הביא מח', האם יש לבית הכסא דילן דין בית הכסא. דמרן בש"ע (סי' פג ס"ד) כתב, בית הכסא שהוא בחפירה ופיו רחוק ארבע אמות מן הגומא, ועשוי במדרון, באופן שהרעי מתגלגל מיד משם, ונופל מיד למרחוק, וכן המי רגליים יורדים מיד לגומא, הרי זה דומה לסתום, ומותר לקרות בו קריאת שמע, אם אין בו ריח רע, ע"כ. ומקורו מהגמ' (ברכות כו.) בדין בית הכסא דפרסאי, ע"ש. והחילוק מבואר למעיין, ששם אין הרעי נשאר בגומא כלל, אלא מיד נופל הוא בריחוק ארבע אמות מפי הגומא, אבל כאן שהרעי נשאר זמן מה באסלה כל משך זמן שבתו לעשות צרכיו, עד שהוא קם ולוחץ על הסילון של המים, והמים זורמים ומנקים את האסלה. ולכן יש על זה דין של בית הכסא, שרוח רעה שורה שם, הלכך אין ליטול שם ידיים. כן כתב בשו"ת חלקת יעקב (ח"א סי' רה) לחלק בזה. וכ"כ הגאון רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ו חאו"ח סי' יג) להחמיר בזה. לעומתם בשו"ת זקן אהרן וואלקין (ח"א סי' א) כתב להקל בזה, ודימה דין זה לדין בית הכסא דפרסאי. והוסיף, ועוד שהרבה אנשים נכנסים שם לצורך רחיצת פניהם וידיהם ושאר דברים, ואינו חדר המיוחד רק להתרחץ ולעשות צרכיו, ולכן לא שייך בו טעם של רוח רעה. וכן בשו"ת ארץ צבי פרומר (סי' קי) כתב, שכל שמדיח הגרף של רעי בכל פעם, אין עליו תורת גרף של רעי, והוא הדין בית הכסא שדרך להדיח האסלה תמיד, אין עליו תורת בית הכסא. גם הגאון החזון איש (הל' ק"ש, סי' יז אות ד) אחר שחילק בין בית הכסא דפרסאי לנידון שלנו, חזר לצדד בזה, שהואיל והקערות מצופות כעין היתוך זכוכית או פורצליין, ותיכף מפנה את הרעי, הדבר ספק אם יש בזה דין של בית הכסא. וגם הגאון רבי משה יונה הלוי צוייג בשו"ת אוהל משה (ח"ב סי' קכו אות ג) הביא בשם הגאון רבי יוסף אליהו הנקין זצ"ל בספר עדות לישראל, שפסק להתיר בנדו"ד ליטול ידיו לתפילה ולסעודה, ויברך על נטילת ידיים בחוץ. וכ"כ להקל בשו"ת מנחת יצחק (ח"א סי' ס). והנה אף שרוב ככל הפוסקים שמרן זצ"ל הביא ס"ל שאין לבית הכסא דילן דין בית הכסא ודמי לבית הכסא דפרסאי מהטעמים שכתבו, כתב מרן זצ"ל דלענין הלכה נראה שלכתחילה יש להחמיר בזה, ורק כשאין לו מקום אחר לנטילת ידיים, כדאים הם האחרונים הנ"ל לסמוך עליהם בשעת הדחק, ע"ש. וחזר ע"ד בשו"ת יבי"א (ח"ט חאו"ח סי' קח אות יג). וכ"כ בשו"ת אול"צ (ח"א סי' א ד"ה והן. ובח"ב פ"א ס"ט ובבאו'), ע"ש מש"כ בזה. ונראה דמכיון דאיכא פלוגתא, האם יש לבית הכסא דילן דין בית הכסא. וכן ידיו מכוסות ומוכח מהתורה לשמה דלעיל דאם המקום מכוסה, אין רוח רעה שולטת, א"כ נראה דיש להקל ולא ליטול את ידיו אחר שנכנס לבית הכסא עם כפפות. הלכך להלכה, הנכנס עם כפפות לבית הכסא, אין חיוב ליטול את ידיו. ומ"מ טוב ליטול את ידיו היכא דאפשר.
