המ"ב (סי' יא ס"ק סא) כתב, ויש לחתוך הציציות בשיניו ולא במספריים, ע"כ. וכ"כ בבאר היטב (שם ס"ק יט) בשם השל"ה (מסכת חולין, נר מצוה אות יח) ובשם המטה משה (סי' יג. ושם כתב דטעם שיניו הוא משום שמס' החוטים הוא ל"ב כמנין השיניים). ועי' בש"ע הגר"ז (סי' יא סכ"ב) שכתב וז"ל, טוב להיזהר שלא לחתוך הציצית בסכין על דרך שנאמר (דברים כז, ה) "לא תניף עליהם ברזל", אלא ינשכם בשיניו, ע"ש. וכ"כ כה"ח (שם יז וס"ק כ) בשם המח"ב (שם אות ט). והבא"ח (פ' לך לך ש"ר ס"ד). וכ"כ עוד אחרונים. והיינו דאיתא במסכת מידות (פ"ג מ"ד) הברזל נברא לקצר ימיו של האדם והמזבח נברא להאריך ימיו של האדם, אינו בדין שיונף המקצר על המאריך. ומצינו שגם ציצית מאריך ימיו של האדם כדאיתא בשבת (לב:) שבעוון ציצית בניו מתים [ודברים אלו הובאו גם באחרונים. ובספר טעם הצבי (סי' ט) הביא בשם דרך ישרה דיהדר שיהיו ל"ב חוטין שבציצית שלמים ואז יהיה ל"ב שיניו בריאים ושלמים, ע"ש. והגרד"ש נקי שליט"א שלח לי סיפור שהובא בספר אביר יעקב (עמ' 543) דפעם בא לפני הגה"צ ר' מאיר אביחצירא זצוק"ל אדם שהיה חולה בליבו וביקש שיברכהו הרב ברפואה שלימה. יעץ לו הרב, היה זהיר במצות ציצית. אמת שגם אם ניתק אחד החוטים, הציצית עדיין כשרה, אבל מוטב שתקפיד על החוטים כולם שיהיו שלמים. הבן נא, בציצית ישנם שלושים ושניים חוטים, כמנין 'לב'… כשכל החוטים כראוי, אף הלב פועל כשורה]. ואם כן, לפי זה אם בא לחתוך ציצית כגון שהם ארוכים יעשה כן עם זכוכית או פלסטיק או סוג מתכת שאינו ברזל. וכן אפשר שיחרוך קצוות החוטים ע"י האש. וכיום יש מספריים 'קרמיות' או סכין 'קרמי' דאפשר לחתוך איתן ולצאת מהאי חששא. ועי' בשיירי כנסת הגדולה שכתב שהעולם אינם נזהרים בזה. ומ"מ בני עלייה נזהרים בזה, ע"ש. ועי' במקור חיים (שם ס"ד) שכתב דזה המעט שתולש ומקצר הציצית אין להשליכו כמו שכתוב קצת מפרשים שזה טעם איסור גזית במזבח וכמו שכתב האבן עזרא (שמות כ, כב), ע"ש. ועי' שם בהע' בהוצאת מכון ירושלים שפירש לא להשליכו היינו למקום בזיון כדאיתא ר"ס כא, ע"ש. ומעיקר הדין אין חיוב לגנוז הציציות ואפשר לזרקן לאשפה. וטוב לגנזן (יעויין מגילה כו: ש"ע סי' סי' כא ונו"כ שם). ועי' בשו"ת שבט הקהתי (ח"ד חאו"ח סי' ו) שכתב דכל האיסור הוא שכבר תחוב בטלית ועוד דהוי חומרא בעלמא. ובכלל יש להתיר בסכין של שאר מיני מתכות שאינו ברזל, ע"ש. ועי' בארחות רבינו (הנדפ"מ, ח"א עמ' כח) שהסטייפלר זצ"ל כאשר שם ציציות חדשים חתכם ביד ולא חתכם במספריים, ע"ש. גם בילקו"י (ח"א עמ' קנח) כתב טוב להיזהר שלא יחתוך את חוטי הציצית בסכין על דרך שנאמר וכו', אלא ינתם בשיניו וכדו', ע"ש (ואתנך סימנא 'שיניים' אוחזין בטלית. ספר מראה הילדים מערכת ש' אות טז. הו"ד בבא"ח הוצאת מכון 'איש מצליח'). וכמדומה מספריים של היום לא עשויות מברזל אל ממיני מתכת וא"כ קיל טפי והוי ס"ס. ושאלתי את מרן הראשון לציון פוסק הדור רבינו יצחק יוסף שליט"א מה היה נוהג בזה מרן זצ"ל והשיבני כי לא היה מחמיר בזה והיה חותך עם מספריים רגילות.
הלכך להלכה, מעיקר הדין מותר לחתוך הציציות עם מספריים רגילות. והרוצה להחמיר ולחתוך הציצית בשיניים או בזכוכית, תע"ב. ואפשר להקל גם בשאר מיני מתכות חוץ מברזל. וכיום מוכרים סכין או מספריים 'קרמיות' ואפשר להשתמש בהם לחתוך הציצית. ונראה עוד שרוב המספריים שנמצאים בזמנינו, בפרט אלו הזולים, אינם עשויות מברזל אלא משאר מיני מתכות ואפשר לחתוך איתם הציצית. ומעיקר הדין אין חיוב לגנוז הציציות שנחתכו ומותר להשליכן לאשפה. ומ"מ טוב לגנזן.
