האם מי שיש לו טלויזה בביתו, ראוי לשמש שליח ציבור?

כתב מרן בש"ע (סי' נג ס"ד) שליח ציבור 15 צריך שיהיה הגון, ריקן מעבירות, ושלא יצא עליו שם רע אפי' בילדותו, וצריך שיהיה עניו ומרוצה לקהל, ומעביר על מידותיו, וקולו ערב, ורגיל לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, ע"כ. וע"ע בש"ע סי' תקעט (ס"א) לגבי שליח ציבור בתעניות, ע"ש. וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בספרו חזו"ע (ימים נוראים, עמ' לו) וז"ל, אדם שעובר עבירה, כגון שמגלח זקנו בסכין, או בתער, אסור למנותו לשליח ציבור, ואפי' להיות שליח ציבור באקראי כגון ביום פקודת החודש או השנה להוריו ('יארצייט'), אסור (וע"ע בילקו"י ח"א מהדו' תשמ"ה הל' שליח ציבור ס"ד). וכל שכן אם הוא מחלל שבת, ואפי' לתיאבון, שהוא פסול להיות שליח ציבור. ואם גבאי בית הכנסת אינם דתיים כראוי וממנים איש כזה לשליח ציבור, מוטב שכל אחד מהקהל יתפלל בביתו ביחידות מלהתפלל בבית הכנסת עם שליח ציבור עבריין כזה. והקולר תלוי בצואר הגבאים, ועתידים הם ליתן את הדין (ע' תענית טז:) והביאו על זה מה שנאמר (ירמיה יב, ח) "נתנה עליו בקולה, על כן שנאתיה". ואם חזר בתשובה, מותר למנותו כשליח ציבור, שאין לך דבר שעומד בפני התשובה (ירושלמי פ"ק דפאה ה"א), ע"ש. וע"ע ביבי"א (ח"י חאו"ח סי' ח) דגם אם עובר איסור דרבנן בפרהסיא, פסול מלהיות שליח ציבור, ע"ש. וע"ע בכה"ח (סי' נג ס"ק טז) מש"כ בזה בשם הזוה"ק. ואף באקראי אין לעלות שליח ציבור כזה (עי' במ"ב סי' נג ס"ק יד). וכתב בשו"ת יכין ובועז ח"א (סי' יח) שהיוצא מחוץ לתחום ביו"ט של ראש השנה, אסור לו להיות חזן על עם קודש, שהש"צ צריך להיות ירא שמים ונקי מעבירות, ע"ש. וע"ע בשו"ת משפט צדק (ח"ב סי' עה), שהפסול להיות ש"צ מחמת עבירה, אפי' באקראי אינו יכול לעבור לפני התיבה ולהיות ש"צ, ע"ש. ובשו"ת שערי דעה (ח"ב סוס"י לה) כתב, אודות ש"צ שעשה מסחר וקנין ביום טוב אחרון של גליות, הדבר פשוט שאין להניחו להיות ש"צ בכל ימות השנה. ואע"פ שרוב הקהל מחזיקים בו, הצדק עם המיעוט, ולא שייך בזה "אחרי רבים להטות", כיון שהמיעוט אומרים כדין. וכדתנן (פאה פ"ד מ"א), אפי' תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז, לזה שומעים שאמר כהלכה. והכי נמי בדין זה, שהוא בכלל "לא תהיה אחרי רבים לרעות", כי בודאי הדבר מגונה מאוד לעשות מליץ יושר לפני הקב"ה, למי שעובר על ד' חז"ל בפרהסיא, ובודאי הוי חוצפא יתרה לעשות שליח נבל כזה, לעבור לפני התיבה, אלא אם כן עשה תשובה ומתחרט בלב שלם לפני קהל ועדה, אז דעתי להשיבו על כנו כמקדם, ע"כ. וראה עוד בשו"ת באר משה (ח"ח סי' נא אות ו) ששליח ציבור שאשתו הולכת ברשות הרבים בגילוי ראש, פסול להיות שליח ציבור, ע"ש. וכתב ביבי"א (ח"י חאו"ח סי' ח) דמש"כ כה"ח (סי' נג אות כז) בשם הכל בו, דמה שאמרו בתענית (טז:) שהש"צ יהיה ביתו ריקן מעבירות זהו בימי התעניות, אבל בשאר ימות השנה מותר, לא ראה מש"כ הרמ"א בדרכי משה (סי' נג אות י) דמה שחילק הכל בו בין ימי תעניות לשאר ימים, לא סבירא לן הכי, שהרי כל הפוסקים כתבו דבעינן שיהיה פרקו נאה אף בשאר ימים. הלכך המגלח זקנו בתער פסול להיות שליח ציבור, ואפי' כבר מינוהו, מעבירים אותו. ורק אם חזר בתשובה שלימה והעיד עליו יודע תעלומות לבל ישוב עוד לכסלה, יכולים למנותו כשליח ציבור, שאין לך דבר העומד בפני התשובה. ושב ורפא לו. וכמו שהעלה הגאון מהר"א ששון בשו"ת תורת אמת (סי' קנז) שאם חזר בתשובה, יכולים למנותו לשליח ציבור קבוע, ע"ש. וע"ע בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ב חיו"ד סי' ב) שכתב ששליח ציבור שנושא ונותן בריבית, צריך לסלקו מתפקידו, ע"ש (וע"ע בשו"ת באר משה ח"ח סי' נא אות ו שכתב שסופר שיש לו טלויזיה בביתו, פסול להיות סופר. וע"ע בשו"ת באר משה ח"ד סי' קמג שכתב ש"רב" שיש לו טלויזיה בביתו, אסור לשמוע דרשה מפיו, וכן אסור לאכול משחיטתו של שו"ב כזה, וע"ש מה שהעיר על הגאון בעל שבט הלוי בספרו שו"ת שבט הלוי ח"ב חיו"ד סי' ב, ע"ש. וע"ע בשו"ת מעשה ניסים ח"ג סי' יג שכתב שמי שקורא עיתונים אסורים, אין למנותו לשליח ציבור).
[וע"ש ביבי"א שש"צ שראו אותו הולך ברחוב בגילוי ראש, כיון שהליכה בגילוי ראש אינה אסורה מן הדין, אלא ממידת חסידות, כדמוכח מהתלמוד והפוסקים, אין לפוסלו מלהיות שליח ציבור, אבל הנכון להעיר למוסר אזנו, שאין לו לעשות כן, ובפרט בזמנינו, שדרך החופשיים ללכת ברה"ר בגילוי ראש, דרך פריקת עול תורה ומצוות, בודאי שכל אדם ירא שמים צריך להיזהר מאוד ללכת ברה"ר בכיסוי ראש, שיהיה היכר בין אדם העובד אלוקים לאשר לא עבדו, וכיום יש בזה יותר ממידת חסידות, כי נהפך הדבר להיות כסמל דתי, שהכיפה שעל ראשו, מעידה עליו שהוא משלומי אמוני ישראל, ומורא שמים עליו, כד' הגמ' (שבת קנו:). ואם לא יעשה כן, הוא מביא עצמו לידי חשד שהוא אדם חופשי, פורק עול מלכות שמים, מן הריקים והפוחזים. והתורה אמרה "והייתם נקיים מה' ומישראל". ונאמר "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם". ובפרט הרוצה לשמש בקודש כשליח ציבור, שחייב להיות מן היראים והשלמים בעבודת השי"ת. ושומע לנו ישכון בטח, ע"ש. וע"ע ביבי"א (ח"ט חאו"ח סי' א). וע"ע בשו"ת אול"צ (ח"ב עמ' סה)].
וכתב עוד מרן זצוק"ל בשו"ת יחו"ד (ח"ד סי' ז) וז"ל, עצם הכנסת טלויזיה בבית, כבר העלו גדולי הפוסקים של דורינו לאסור הדבר בהחלט, משום מושב לצים, וביטול תורה, והמסתכל בתוכניות הטלויזיה, הוא מגרה יצר הרע בעצמו על ידי הסתכלות בסרטים של תועבה, ומשחית נפשו הוא יעשה, וגדולה מזו פסק מרן הש"ע (סי' שז סעיף טז) שאסור לקרות בספר עמנואל וכדו' לו, שהם ספרי חשק ורומן, ועובר על מה שנאמר (ויקרא יט, ד) "אל תפנו אל האלילים", ודרשו חז"ל (שבת קמט.) אל תפנו אל מדעתיכם. ויש בזה גם כן משום מגרה יצר הרע בעצמו. ומי שמחבר ספרים כאלה, ומי שמדפיסם והמפיצם הרי הוא מחטיא את הרבים וחטא הרבים תלוי בו. וכל שכן במראות הטלויזיה, שעל זה נאמר (סוטה ח.) אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות. וכ"פ הגאון רבי משה דוד אוסטרייכר בעל תפארת אדם, בתשובה שהובאה בספר טהרת יום טוב (ח"ו עמ' סה). וכ"פ הגאון רבי יונה שטייף בתשובה שהובאה (שם עמ' סו). ועוד גאונים רבים ועצומים מגדולי דורינו, וקראו על המביא טלויזיה בתוך ביתו, "לא תביא תועבה אל ביתך", ומכל שכן מי שיש לו ילדים בבית, שמכשילם ומחטיאם ומרחיקם מהדרך הישרה, ועובר על מה שנאמר (איוב יא, יד) "אל תשכן באוהלך עולה". ושומע לנו ישכון בטח, ע"כ דבריו. וע"ע ביבי"א (ח"ו דף מ) וח"ח (עמ' שטו).
והנה אע"פ שהפריצות גברה בדורינו והמתירנות יחד איתה ואין איש שם על לב וד' תורה מונחים בקרן זוית ועמי הארץ נפישי טובא והאיסורים הפכו לצערינו לדבר שבשיגרה וכעין שכתב הגאון ר' עקיבא איגר בתשובה (מהדו"ק סי' צו) שבזה הזמן שגילוח הזקן נתפשט הרבה, לא נפסל לעדות משום שהוא מגלח זקנו בתער מפני שמורה היתר לעצמו שאומר 'גדול כבוד הבריות' וכו', ע"ש. גם בשו"ת לבושי מרדכי קמא (חאו"ח סי' פא אות ד) כתב שהנשים שהולכות פרועי ראש ברה"ר, עכ"ז אם רואים התנהגות ותהלוכות ביתם בכשרות, אין לחשדן במאכלות אסורות. מאחר שבעוה"ר נפרץ הדבר הרבה, ודומה בעיניהם לאיסור קל. ודמי למש"כ בחו"מ (סי' לד ס"ד) שדבר שנחשב כהיתר אינם נפסלים לעדות בעבורו, ע"ש. גם בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה חאו"ח סי' נה אות ג) כתב בנידון ש"צ יר"ש שהיה מגלח זקנו בימי הספירה, וקמו עליו עוררין להדיחו, וכתב, שבהיות ודבר זה אינו אלא מצד מנהג, ודאי שיש להקל בזה במקום ששרויים בין הגויים והשעה צריכה לכך משום פרנסתו וכיו"ב. וראיה לדבר שיש חילוק בין הזמנים, כי הנה באה"ע (סי' קטו) פסק מרן, אלו יוצאות שלא בכתובה העוברת ע"ד משה ויהודית. ואיזוהי דת יהודית הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל, ראשה פרוע ואין עליה רדיד, ומראה זרועותיה לבני אדם. והנה עתה בזה"ז הן בעוון פשתה המספחת בכ"מ שרוב הנשים יוצאות לשוק וראשם פרוע וזרועותיהם מגולות, ואם לא תחלק בין הזמנים לא הנחת בת ישראל תחת בעלה. וכולן צריכות להתגרש בלי כתובה. וכיו"ב כ' באוסף פסקי דין של הרבנות הראשית לישראל (עמ' קכו) שההליכה שלובת זרוע עם גבר זר בזה"ז, אין דברים כאלה מעשים של פריצות יתרה וכו', ע"ש. הרי דאפי' ענין הפריצות דנו כפי העת והזמן שנראה לעולם שהוא בגדר פריצות, עכת"ד (והביאו ביבי"א ח"ג חלק אבן העזר סי' כא אות ו וע"ש מש"כ ע"ד), מ"מ כתב ביבי"א (ח"י שם הנדפ"מ הע' 1) דשאני ש"ץ שצריך שיהיה פרקו נאה וע"ז נאמר "ומליציך פשעו בי" שאף שגגת תלמוד עולה זדון, ע"ש. וע"ע בשו"ת באר משה (ח"ד סי' קמג) שכתב דש"ץ שיש לו טלויזיה בביתו אסור להתפלל עימו ומצוה להתפלל ביחידות וח"ו להצטרף למנין ששליח ציבור כי האי מתפלל והס מלהזכיר שיהיה הוא שלוחו כלפי אבינו שבשמים, ע"ש. וגם מו"ר ועט"ר הראשון לציון שליט"א בספרו ילקו"י (סי' נג עמ' רצה) כתב שאדם שצופה בטלויזיה, פסול הוא מלהיות שליח ציבור, ע"ש. וע"ע למרן זצוק"ל בספרו ענף עץ אבות (עמ' שסג) שכתב דמי שצופה בטלויזה פסול הוא לעדות וע"ש שכתב דצ"ע בזה. וכנראה כוונתו לסברת רע"א דלעיל, ודו"ק. שו"ר בקובץ בית הלל (גליון מח, עמ' מג) שהביא את תשובתו של הגרי"ש אלישיב דמי שהיה עד בקידושין כמה פעמים ונתגלה שהולך לים מעורב שאינו נפסל לעדות משום שיתכן שלא יודע את חומר האיסור ובכה"ג לא נפסלים, ע"ש. וכ"ה בספר משפט הכתובה (ח"ו עמ' שיג). וע"ע במ"ב (סי' רנז ס"ק מט) ובירחון אור תורה (כסלו תשע"ד, עמ' רסא). ולכן אין לעלות שליח ציבור שרואה טלויזיה. והנמצא במקום כזה מוטב לו להתפלל יחיד מאשר עם ש"ץ כזה.
ושאלוני במה שמצוי היום לרוב שהבעל חוזר בתשובה והאישה ובני הבית לא חזרו בתשובה ואין ידו תקיפה עליהם ויש טלויזיה בביתו אך הוא אינו רואה חלילה שום סרט או תוכנית וכדו', רק שאינו שולט בבני ביתו ולכן לא מוציאה מביתו, האם כשר הוא לשמש כשליח ציבור. והנה אף שמרן בש"ע (סי' תקעט ס"א) לגבי שליח ציבור בתעניות כתב שצריך שלא יהיה בניו ובני ביתו וכל הקרובים והנלוים אליו בעל עבירה, אלא שיהיה ביתו ריקן מעבירות וכו', ע"ש. כתב בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ד סוס"י יט) שמדובר דשותק ואינו מוחה בקרוביו ומקרא מלא דיבר הכתוב "ונתתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו" ופרש"י (ויקרא כ, ה) אמר ר"ש אם הוא חטא, משפחתו מה חטאו, אלא ללמדך שאין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה מוכסים שמחפיו עליו, וגם כאן כשהקרובים עוברי עבירה ואינו לוחם נגדם וכ"ש שמתיידד עמהם, דינו כמותם. אבל אם ידוע שלוחם נגדם, נראה דאין פוגמים אותו לשליח ציבור כשאין כל משפחתו כשרים, ע"ש. וראה עוד ביבי"א (ח"ד חיו"ד סי' א אות ג) שכתב שהגר"י אלטמאן בשו"ת מי יהודה (חאו"ח סי' יד) נשאל האם מותר לקבל ש"צ מי שאשתו הולכת בגילוי ראש. וכתב דלכאו' כיון שהוא דר עם אישה העוברת על דת יהודית, וחיוב מוטל עליו לגרשה, והוא אינו עושה כן, הרי אין ביתו ריקם מעבירות ואינו מנוקה מעוון, ואסור לו להיות ש"צ. ובפרט לד' הגמ"י בשם מהר"ם שאם אינו מגרשה נקרא רשע וכו'. ועי' בגבורות ארי (תענית טז:) שהביא פי' הרמב"ם בהא דאמרי' שהש"צ צריך שיהא ביתו ריקם מן העבירה, דהיינו שלא יהא בבניו וב"ב ובקרוביו ובכל הנלוים אליו בעל עבירה. ותמה מאוד עליו שאיך יהיו בניו וב"ב מעכבין עליו לירד לפני התיבה בגלל מעשיהם, ולא מצינו כן אלא לגבי סוטה שאפי' אם אין בניו וב"ב מנוקים מעוון, אין המים בודקין את אשתו כדכתיב (הושע ד, יד) "לא אפקוד" וכו' (סוטה מז:). אבל במקום אחר לא מצינו זאת. ובחוזר מעורכי המלחמה דווקא מעבירות שבידו וכו'. ועכ"פ בנ"ד הוא עצמו אינו מנוקה מעוון כיון שחובה ומצוה עליו לגרשה. וכמש"כ הגמ"י שנקרא רשע ע"ז. אלא דלפי גירסתינו סוף גיטין נקרא אדם רע ולא רשע. ובפרט בזמנינו בעוה"ר שהשטן מקטרג בעבירה זו ונעשית כהיתר וכאיסור קל בעיני הבריות וכו'. ועכ"פ בנ"ד כיון שכ' כת"ר (הרב השואל) שכל מכיריו יעידון יגידון שהוא ירא וחרד לדבר ה' ובודאי שהוא מוחה באשתו אלא שהיא מושלת עליו וא"כ אולי אנוס הוא בדבר שאינו יכול להוציא רשעה מביתו מאיזה סיבה, ואפי' אונס ממון יש לצדד דחשיב אונס לענין זה. ולכן לא אחליט בנ"ד לאיסור. ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות. ואף אנו נאמר בנ"ד שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות, וכשרואים שהשו"ב ירא וחרד לדבר ה' אין להעבירו ולקפח פרנסתו בגלל שאשתו עוברת על דת משה ויהודית, ע"ש.
ולכן אם הדבר נעשה נגד רצונו וכמובן הוא אינו צופה בטלויזיה, אינו פסול מלשמש שליח ציבור.
וכאן המקום להזכיר את דבריו של הגאון החפץ חיים בספרו מ"ב (סי' תקפא ס"ק י) בשם ספר חסידים (סי' תשנח) שכתב דכל העוזרים ומסייעים לשליח ציבור שאינו הגון, כאילו גוזל טוב מן הקהל ועתידים ליתן את הדין. והוסיף שם בשם הא"ר (שם ס"ק יד) שהיודע בעצמו שאינו בקי מאוד ויודע לשמור אפי' משגגה, אין לו להכניס את עצמו בעבודת ה'. ואם אינו ראוי והגון ובקי, אין ממתינים לו כשאר עונשים, אלא גובין לאלתר, ע"ש. והדברים נוקבים ומבהילים. כמו כן הוסיף שם המ"ב (בס"ק יא) בשם ספר חסידים (סי' תשנז) והביאו החיי אדם (כלל קלח ס"ד) שאם רואה שיש מחלוקת בשביל התפילה, לא יתפלל, אע"פ שיתפלל מי שאינו הגון, ע"ש. אתה הראת לדעת גודל השלום וגנות המחלוקת. ומ"מ כאמור אם יש שליח ציבור שאינו הגון עדיף שיתפלל יחידי. ובזמנינו ב"ה אכשור דרא ויש בכל אתר ואתר מניינים עם אנשים יראי שמים ואליהם יש להצטרף.