המ"ב (סי' נא ס"ק י) כתב, יש נוהגים לומר קדיש קודם 'הודו' ויש נוהגים קודם 'ברוך שאמר', ע"ש. ובכה"ח (סי' נ ס"ק ו) כתב שהמנהג לומר קודם 'הודו' וכך נהג האר"י ז"ל. והוסיף שאם לא היה מנין קודם שהתחילו 'הודו', יאמר את הקדיש קודם 'ברוך שאמר'. ואם התאסף מנין כבר באמצע 'הודו', לא יאמרו את הקדיש אלא סמוך ל'ברוך שאמר'. והוסיף כה"ח בסי' נה (ס"ק ה) שבאופן שאומרים את הקדיש לפני 'ברוך שאמר', יאמרו 'רבי חנניה בן עקשיא אומר' וכו', שכן קדיש זה נתקן על תורה שבעל פה ויש הסוברים שאין אומרים אותו אלא אם כן היו עשרה בשעת הלימוד וכמבואר במ"ב (סי' נד ס"ק ט).
לכן להלכה, המנהג לומר קדיש 'על ישראל' קודם 'הודו'. ואם לא היה מנין, ימתינו לומר קדיש 'על ישראל' קודם 'ברוך שאמר', אף אם באו עשרה באמצע 'הודו'. ולפני שיאמרו קדיש קודם 'ברוך שאמר', יאמרו 'רבי חנניא בן עקשיא אומר' וכו' (וה"ה אם אמרו קורבנות ולא היו עשרה ובאו ממש לפני 'הודו' ולא שמעו קורבנות, יאמרו לפני כן 'רבי חנניא' וכו').
