עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

האם המנהג להניח יד ימין על עיניו בשעת קריאת פסוק ראשון של ק"ש הוא לעיכובא?

שם הרב המשיב: // נושא:  // תאריך התשובה: 25.07.2022

שאלה:

האם המנהג להניח יד ימין על עיניו בשעת קריאת פסוק ראשון של ק"ש הוא לעיכובא?

תשובה:

איתא בגמ' (ברכות יג:) ת"ר "שמע ישראל, ה' אלהינו, ה' אחד" זו ק"ש של ר' יהודה הנשיא. א"ל רב לר' חייא, לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים (פרש"י בד"ה לא חזינא שהיה שונה לתלמידיו מקודם זמן ק"ש, וכשהגיע הזמן לא ראיתיו מפסיק). א"ל בר פחתי, בשעה שמעביר ידיו על פניו, מקבל עליו עול מלכות שמים, ע"כ. והרא"ש (ברכות, פרק היה קורא סי' ג) כתב, ויש אומרים שירמוז בעיניו בשעה שממליכו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם. ומביאין סמך לדבריהם מעובדא דר' חייא דא"ל ר' חייא וכו', ומה שהיה נותן ידיו על עיניו שלא יראה שהוא רומז בעיניו, ואין ראיה משם, אלא לפי שהיה יושב בתוך הציבור היה מעביר ידיו על עיניו כדי שיוכל לכוין, ע"ש. וכ"כ הראבי"ה (סי' מו), והר"א, והריטב"א. והטור (סי' סא ס"ה) כתב, ויש שנותנים ידיהם על פניהם בקריאת שמע. וראייתם מפרק שני דברכות (יג:) וכוונתם שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין, וכל מה שיעשה האדם לעורר הכוונה, טוב הוא, ע"ש. וכ"כ במהרי"ל הל' תפילה (אות א, הביאו בא"ר ס"ק ז). וכ"כ השטמ"ק בברכות (שם). ובארחות חיים להרא"ש (אות לח) כתב, וכסה ראשך כשתזכיר את ה' ותסגור עיניך, ע"ש. וע"ע בד' חמודות (על הרא"ש שם, ס"ק י). ורבינו חננאל פירש שרבי בעת שהיה מעביר ידיו על פניו ורחצם (פירוש לעיניו. עי' בראבי"ה סי' מו) במים היה אומר, "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" ומקבל עליו עול מלכות שמים, עכ"ל. הרי דלא ס"ל דמאי דעביד רבי הוא משום כוונה, אלא בעת רחיצת פניו היה עושה כן. והרי"ף והרמב"ם לא העתיקו מעשה דרבי להלכה ומשמע דלא ס"ל כד' הרא"ש והטור ושארי הראשונים. וז"ל מרן בש"ע (סי' סא ס"ה) נוהגים ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין, ע"כ. והוא כד' הרא"ש וסיעתו (עי' בבאור הגר"א ס"ק ה). ובבאר היטב (שם ס"ק ו) כתב דמש"כ הש"ע "ליתן ידיהם" ר"ל יד ימין. וכ"כ בשע"ת (שם ס"ק ו) בשם פרי עץ חיים (שער קריאת שמע סוף פ"ח), ובעט"ז (שם ס"ק ו). ובא"ר (שם ס"ק ז) כתב דמשמע ב' ידיים, אבל לשון ש"ע מהר"י לוריא (הל' ק"ש ס"ב) יסגור עיניו בידו הימנית, ובידו השמאלית יאחז ד' ציציות. ואולי הש"ע והלבוש בק"ש של ערבית מיירי שאין לוקחין הציציות ביד, ודחוק. וגם אפשר דלשון ידיהם דעלמא קאמר, ומיירי ביד אחת. וכן משמע במהרי"ל (הל' תפילה, אות א) שכתב וז"ל, יניח ידיו על עיניו עד שיסיים כוונת אחד, ע"ש, וי"ל. וכ"כ ערוך השלחן (שם ס"ג), מ"ב (שם ס"ק יז), כה"ח (שם אות סא) בשם שער הכוונות (דרוש ה דק"ש דף כא ע"ג), בא"ח (פ' וארא ש"ר אות ו, וכתב שם שיסגור עיניו עד שישלים 'ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד'). והוסיף עוד בבא"ח שם שיש סוד בדבר. וכ"כ במקור חיים (שם ס"ק ה), ובסידור היעב"ץ (עמ' רלב, הוצאת אשכול). ובבאר היטב (ס"ק ו), ובכה"ח (שם). וע"ע בעוד יוסף חי (פ' וארא אות א) שכתב דרבינו האר"י ז"ל קפיד על השמת יד ימין על עיניו ולא סגי בהסגר עיניים. לכן בני אדם שדרכם לסגור עיניהם ואין מניחים ידיים שלהם על העיניים, טועים הם. וכ"כ בפרי עץ חיים. והוסיף שם שמנהגן של ישראל שקורין ק"ש בשחרית שלובשין טלית מכסין הפנים בטלית, ומניחין יד ימין על עיניהם למעלה מן הטלית, ואף שלא נזכר דבר זה ברבינו האר"י ז"ל, אך ודאי שמנהגן של ישראל תורה הוא, וצריך לעשות כן. ומש"כ הש"ע "על פניהם" בשע"ת (שם) כתב דר"ל על העיניים. וכ"כ בפרי עץ חיים, ואפשר שתיבות 'על פניהם' צ"ל על העיניים, אך בטור לא משמע כן, ע"ש. וכ"כ בקיצור ש"ע (גנצפריד, סי' יז ס' ג). וע"ע בש"ע הגר"ז (שם ס"ק ה). ובפתח הדביר (שם אות ג) כתב דהדבר פשוט דהגם דסותם עיניו וקורא על פה, ליכא איסור משום דברים שבכתב אי אתה רשאי וכו', כמש"כ מרן גופיה (לעיל סי' מט) דכל דבר הרגיל ושגור בפי הכל, כגון ק"ש, מותר, ע"ש. אלא שיש להבין מדוע צריך לכסות עיניו ע"פ הפשט ולא סגי בעצימת עיניים לחוד, הרי זיל בתר טעמא דבשניהם אינו רואה מה קורה סביבו. ונראה לומר דאם יעצום בלחודא אפשר שיפתח עיניו באמצע הקריאה דכידוע שקשה להחזיק העיניים עצומות ממש אפי' למספר שניות. אבל כשמניח ידיו על עיניו, אין חשש זה שהרי ידו סותמת את עיניו מלראות מה קורה סביבו. שו"ר בשו"ת אז נדברו (חי"ב סי' נג אות ג) שכתב דכל מה דעצימת עיניים יותר חזקה, הכוונה יותר חזקה. וזהו היסוד של המנהג להניח הידיים על העיניים שאז אי אפשר לפתוח העיניים, ע"ש. ויש להביא סמך לכך גם מד' המ"ב (סי' קכח ס"ק צב) שכתב בשם הדרכי משה שגם העם נוהגים לכסות פניהם בטלית כדי שלא יוכלו להסתכל בידי הכהנים, ע"ש. והיינו טעמא כדי לעשות שמירה שלא להביט בכהנים. וה"ה הכא. ומה שבש"ע כתב 'נהגו', אפשר להסביר בתרי אנפי. חדא, מכיון שהרמב"ם והרי"ף לא העתיקו ד' הגמ' הנ"ל להלכה, לכן אין חיוב. או דילמא דגם הרא"ש והטור שהעתיקו הגמ' להלכה, יודו דאם יותר קל לכוין גם בלא שימת יד, אינו חייב להניח את ידו בדווקא, ונראה דזהו כוונת הטור שכתב, 'וכל מה שיעשה האדם לעורר הכוונה, טוב הוא'. היינו לומר בכל גוונא שיהיה לו קל לכוין ולעורר הכוונה, טוב הוא [ומש"כ מרן השו"ע (סי' סה ס"ב) דאם הוא בבית הכנסת במקום שאינו רשאי לפסוק, כגון מ'ברוך שאמר' ואילך לא יפסיק, אלא יאמר התיבות שהוא אומר בשעה שהציבור אומרים פסוק ראשון בניגון הציבור, שיהיה נראה כאילו קורא עמהם, ע"כ. וכתבו האחרונים (כה"ח פאלג'י סי' יד ס' כג, ועוד) דהיינו שיסגור עיניו ויתן ידו על עיניו, והיינו טעמא שיראה כקורא עמהם כיון שכל הציבור עושים כך, אבל לא שכך הוא הדין. ואדרבא מלשון הש"ע שלא כתב שיניח ידו על עיניו משמע שאין חיוב בכך, ושמא יש לומר דמיירי שכל הציבור לא אומר בשימת יד על העיניים, או סמך על מש"כ לקמן, ודו"ק]. שו"ר בספר אורח נאמן (סי' סא ס"ק י) שכתב דנראה דמי שאינו מכסה פניו וקורא בסידור שבזה הוא מכוין ביותר, שפיר עביד, ואפשר דזהו כוונת הטור שכתב, וכל מה שיעשה קודם לעורר הכוונה, טוב הוא, היינו לאו דווקא בכיסוי הפנים אלא בכל אופן שמכוין יותר על ידי איזה פעולה שהיא, טוב להסיר המניע, ע"ש. והוא כדברינו ממש. ובשו"ת אז נדברו (שם) כתב שא"צ להוריד המשקפיים בשעת ק"ש, שעיקרו של השמת היד הוא מנהג, ואין לעשות הידורים וחומרות, ויסודה עצימת עיניים בחזקה, א"כ לא שייך שהמשקפיים יחצצו, ע"ש. וע"ע בשו"ת באר משה (ח"ב סי' ח אות ז). וכעת ראיתי דבר פלא בפמ"ג (סי' סא מש"ז אות א) שכתב בשם הרד"א שהמילה "שמע" היא ראשי תיבות ש'אומרים ע'ל ע'יניכם. ולענ"ד היא טעות דפוס דהרואה יראה דאינו ר"ת של המילה "שמע". וראיתי בדפוסים החדשים שהוסיפו בסוגריים מרובעות ש"שמע" הוא ראשי תיבות ש'או מ'רום ע'יניכם. והוא ע"פ מש"כ באבודרהם שנמצא בידינו. ומש"כ עוד בפמ"ג (שם) [למי] "ש'די מ'לך ע'ולם" [אימתי] ש'חרית מ'נחה ע'רבית. קשה, דהלא במנחה לא קוראים ק"ש. שו"ר בספר אבודרהם עם הגהות תהילה לדוד (ס"ק קצה) שכתב דבדפוסים ישנים איתא ש'חרית מ'נחה ע'רבית, וכן איתא בסידור התפילה לרוקח. והקשה דצריך באור מה ענין ק"ש במנחה. ויישב דאולי יש לומר דבפירוש הסמ"ג (עשין יח) ועוד ראשונים מובא שהיו קורין ק"ש לפני תפילת מנחה במקום "תהילה לדוד" שאנו קורין. אבל אין כן דעת האבודרהם וכו', ע"ש. ובאבודרהם שבהוצאה זו לא גרס ש'חרית מ'נחה ע'רבית, אלא ש'חרית מ'עריב ע'רבים, ע"ש. ודלא כמו שהעתיק בטעות בספר אישי ישראל (עמ' קפו ס"ק טו), ולא שת ליבו לכל הדברים הנ"ל. שו"ר בספר אריה שאג (עמ' תנג) ששאל את הגאון ר' חיים קניבסקי שליט"א במי שמכויו יותר טוב בפסוק "שמע ישראל" וכו', כשרואה באור המילות לפניו, האם שרי לו להסתכל בסידור והשיב שמותר, ע"ש. זאת תורת העולה: ע"פ הסוד, צריך לכסות את עיניו ביד ימין בשעת ק"ש. וע"פ הפשט אין חיוב, ואם נח לו לכוין גם בלא שימת יד על העיניים, שפיר דמי.