במסכת ברכות (ל:) אמרו, שרב יהודה היה מקשט עצמו בבגדים נאים ומתפלל, שנאמר (תהלים כט, ב) "השתחוו לה' בהדרת קודש". ובמסכת שבת (י.) אמרו, שרבה בר רב הונא היה מקפיד ללבוש אנפלאות חשובים ברגליו ומתפלל, וסמך על המקרא (עמוס ד, יב) "היכון לקראת אלהיך ישראל", כלומר התנאה לפניו בתפילתך. וזה לשון הרמב"ם (פ"ד מהל' תפילה ה"ה) המתפלל צריך שיתקן מלבושיו תחילה, ויהדר עצמו לפני התפילה, שנאמר "השתחוו לה' בהדרת קודש", לפיכך לא יעמוד אדם להתפלל לא בראש מגולה ולא ברגליים מגולות אם היה דרך אנשי המקום להקפיד שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגליים, ע"כ. ובטור וש"ע (סי' צח ס"ד) איתא, התפילה היא משמשת במקום הקורבן, ולכן ראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפילה, כמו שהיו לכהנים בגדי כהונה מיוחדים, אלא שאין כל אדם יכול לבזבז ממון על כך. ומ"מ, טוב ונכון שיהיו לו מכנסיים נקיות מיוחדות לתפילה. וכל שכן שליח ציבור שצריך להקפיד על כך ביתר שאת, וכמו שמתבאר בד' הרמ"א בהגה (סי' נג סכ"ה), שכתב, שליח ציבור שהוא שוחט ובודק אינו רשאי להתפלל בבגדים הצואים שעליו, ואם אינו רוצה להחליף בגדיו בשעת התפילה, מעבירים אותו. וכ"כ בשו"ת מהר"ם מינץ (סי' פא) שצריך השליח ציבור להקפיד שיהיו בגדיו נקיים בלי רבב, ובפרט המעיל העליון, ויהיו בגדיו ארוכים שלא יראו שוקיו, ואם אינם ארוכים כל כך, ילבש בתי שוקיים עד ברכיו, והמכנסיים יהיו גם כן בלי שום טינוף. ומה טוב שיהיו לו מכנסיים מיוחדות לתפילה, ע"ש. ובמשנה (מגילה כד.) שנינו, פוחח אע"פ שפורס על שמע אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה. ופירש רש"י, פוחח, שכרעיו מגולות. פורס על שמע, לומר קדיש וקדושה לפי שהוא מחוייב בדבר. אבל אינו עובר לפני התיבה, להיות שליח ציבור להוציאם ידי חובתם, שאין זה כבוד ציבור, ע"כ. והרי"ף בהלכותיו שם פירש, פוחח, שבגדיו קרועים וזרועותיו מגולות. וכ"כ הרמב"ם (פ"ח מהל' תפילה הי"ב) מי שכתפיו מגולות, אע"פ שהוא פורס על שמע, אינו נעשה שליח ציבור עד שיהיה עטוף. וראה במסכת סופרים (פי"ד הל' טו) פוחח שכרעיו נראים או בגדיו פרומים וכו'. ועי' תוס' מגילה (שם). וזה לשון מרן בש"ע (סי' נג סי"ג) פוחח, והוא מי שבגדיו קרועים וזרועותיו מגולות, לא ירד לפני התיבה, ע"כ. ומוכח שלא רק באופן שכתפיו מגולות, אלא אפי' רק זרועותיו מגולות לא ישמש כשליח ציבור. אך נראה שאם לובש חולצה שהשרוולים מגיעים עד המרפק שנקרא אציל, אין זה בכלל מי שזרועותיו מגולות, כמו שמתבאר בתוס' (מנחות לז. ד"ה קיבורת). ואע"פ שמהמרפק ולמטה לצד כף היד, מגולה, אין בכך כלום, שזה בכלל המקומות המגולים שבגופו לענין שהנוגע שם אינו צריך נטילת ידיים, ואינו נחשב כמקומות המכוסים שבגופו. וכמו שכתב הרשב"א בתשובה (סי' קצג). וכ"כ מרן הב"י (סוס"י צב) בשם הכל בו, שבשעת קריאת שמע ותפילה ותלמוד תורה יש להיזהר שלא יגע בבשרו בידיו כי אם עד הפרק העליון שנקרא 'קובדו' (שהוא המרפק) ובצווארו עד החזה, ע"כ. אבל החלק שבין הכתף למרפק צריך שיהיה כולו מכוסה, ואם לאו הרי זה בכלל מי שזרועותיו מגולות שלא יהיה שליח ציבור. וראה בבא"ח (פ' תולדות ש"ר אות יז) שכתב, שהנוגע בזרוע שמאלו במקום הנחת תפלין (שלפי ד' מרן הש"ע סי' כז ס"ז הוא בחלק שבין ה'קובדו' לכתף מחציו ולמטה לצד כף היד) אין צריך ליטול ידיו, כי זה נחשב כמקומות המגולים. אבל הנוגע בזרוע ימינו שאינו מקום הנחת תפלין צריך נטילת ידיים, ע"ש. ובקובץ אגרות החזון איש (תורה, סי' ד) כתב גם כן, שהזרוע שהוא למעלה מהמרפק הרי הוא בכלל מקומות המכוסים, והנוגע בו צריך נטילת ידיים, ואע"פ שבזמן הזה רבו מגלי כל היד, בטלה דעתם. ועי' בשו"ת יחו"ד (ח"ד סי' ח) שכתב דהלובש חולצה בשרוולים קצרים, המכסים את הזרוע עד המרפק, מותר לו להיות שליח ציבור להוציא את הציבור ידי חובתם, אבל אם השרוולים קצרים ביותר, עד שחלק מהזרוע העליון, שבין המרפק לכתף, מגולה, אינו רשאי לשמש שליח ציבור, שאין זה כבוד הציבור, ע"ש. והנה מבואר עוד במשנה במגילה (שם) שפוחח לא יקרא בתורה. וכן ראינו שכתב הרב כה"ח (סי' קלט ס"ק יח). ואם כן, אין לעלות לתורה בשרוולים קצרים עד שיכסה זרועותיו בטלית. וגם הקורא בתורה צריך שיכסה זרועותיו בטלית וכמש"כ בשו"ת איש מצליח (ח"א סי' י), ע"ש. וה"ה שאין לעלות לתורה במכנסיים קצרות (שו"ת יצחק ירנן ח"א סי' יח). ומעשה שהיה כהן והוא היה יחיד והגיע במכנסיים קצרות וביקשנו ממנו שיכסה רגליו עם הטלית ולא יבוא כך בפעם אחרת. הלכך להלכה, העולה לתורה וכן הקורא בתורה שלובש חולצה בשרוולים קצרים, צריך לכסות את הזרוע עד המרפק, בטלית וכדו'. וכן אין לעלות לתורה במכנסיים קצרות.
