בש"ע (סי' צא ס"ג) מובא שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה. וכן הוא בש"ע (סי' רו ס"ג) בסתם. והנה מצינו בשו"ת יבי"א (ח"ו סי' טו אות ו) שכתב דמי ששגג והתפלל בראש מגולה, יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולהתפלל דיש לסמוך על הפרי חדש (סי' צא ס"ג) שהתיר להוציא אזכרה בראש מגולה. וכן ס"ל להגר"א (סי' ח ס"ק ו). וע"ע בשו"ת חיים שאל (ח"ב סי' לה). ושכ"מ מד' הרמב"ם (פ"ה מהל' תפילה ה"א) וע"ש בכלל בכל התשובה שהביא בזה מד' הראשונים והאחרונים האם חייב להזכיר שם ה' עם כיפה על ראש. וכ"פ בשו"ת אול"צ (ח"ב פ"ז סי"ג בבאו'). וראה עוד ביבי"א (ח"ט סי' א סוף אות ו) שכתב שבמקום מצוה עוברת כגון ברכת הרעמים וכדו', מותר לברך בגילוי הראש, וטוב שיכסה ראשו בידו, ע"ש. גם ביבי"א (ח"ו שם הנדפ"מ הע' 2) כתב שהנמצא במקום שא"א לו לכסות את ראשו, ועובר זמן תפילה, רשאי להתפלל ללא כיפה, ע"ש. ועי' בשו"ת רבבות אפרים (ח"ו סי' כט אות ב) שכתב דמי שבירך ברכות התורה ללא כיפה, יצא ידי חובה בדיעבד, ואפשר לסמוך שהגג של החדר הוא הכיסוי, וכן אם התפלל ללא כיפה, יצא ידי חובה, ע"ש (ועי' במ"ב סי' ב ס"ק יא). וכ"פ בשו"ת נצח יוסף (בר שלום, ח"א סי' ג). וכ"פ בילקו"י (סי' צא עמ' שכ). ופשוט וברור לפי כל הנ"ל ולפי מה שכתב הרב ביבי"א ח"ו (שם) דהוא הדין לכל הברכות ואף ברכת המזון. ולכן להלכה, מי שבירך ברכת המזון ללא כיפה, בדיעבד יצא ידי חובתו. ומכל הנ"ל יש להשיב למה ששאלו האם מותר לומר 'מודה אני' ללא כיפה על הראש כגון שקמים משינה וכדו', דלפי האמור לעיל הדבר מותר. וכן שאלונו על אדם חילוני שהחל בתהליכי חיזוק ואמנם מתבייש ללכת עם כיפה מחמת הסובבים אותו וכו', אך מברך ברכות הנהנין וכו', ונפשו בשאלתו האם עדיף שיברך ללא כיפה או לא יברך כלל. ולפי האמור, אם אי אפשר לשדלו להניח כיפה על ראשו בשעת הברכה, בודאי שיש להורות לו לברך ללא כיפה מאשר שלא יברך כלל, שהרי כיפה תליא בפלוגתא האם איכא חיוב בשעה שמזכיר שם שמים ואילו לא לברך כלל, הוי נהנה מהעולם הזה ללא ברכה ואיכא איסורא לכולי עלמא.
