בש"ע (יו"ד סי' רפו סעיף כב) כתב, השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל פטור ממזוזה שלושים יום. והשוכר בית בארץ ישראל, חייב במזוזה מיד, משום ישוב ארץ ישראל, ע"כ. ושם בסכ"ב הוסיף שגם השוכר בית מאינו יהודי חייב במזוזה, ע"כ. ומקור הדברים הוא בגמ' מנחות (מד.). ופרש"י (שם ד"ה משום יישוב) דלאחר שקבעה, שוב אינו נוטלה משם אפי' יוצא ממנו כדאמר בפ' השואל בב"מ (קב.). הלכך בקושי יצא ממנה מפני טורח מזוזה אחרת. ואפי' יוצא ממנה, ישכירנה אחר מהרה כשימצאנה מזומנת במזוזה ונמצאת א"י מיושבת, ע"כ. ובערוך השלחן (שם סמ"ח) כתב, אמרו חז"ל במנחות (מד.) הדר בפונדק, פטור ממזוזה דדירת עראי היא לפני האורח שאינו עומד שם רק איזה ימים. אך אם יושב שם שלושים יום, חייב במזוזה דהוי כקבע. ונ"ל דזהו כשבעל הפונדק הוא עכו"ם, אבל ישראל חייב הוא לעשות מזוזות בהחדרים של האורחים שהרי ביתו היא בשביל אורחים, ע"ש. וצ"ל דמה דחייב שם בס"ק כז בספינות הוא מחמת דהוו דירת קבע כמש"כ שם (ולא כאחד שכתב שלפי ערוך השלחן מוכח דבתי מלון ו'צימרים' וכו', חייבים במזוזה ולא הביא הא דכתב בסמ"ח ולא ירד לחילוק הפשוט שהבליע ערוך השלחן בדבריו). ועי' בברכ"י (יו"ד סי' רפו ס"ק ג) שפטר בית האסורים ממזוזה, וכן 'לאזאריטו' (שהוא מבנה המיועד למחנה הסגר כדי לבודד ממחלות מדבקות) מפני שמקומות אלו עיקרן לדירת עראי ולא לדירת קבע והוו כבתים שבספינה ודכוותייהו שפטורים, ע"ש. ומוכח דכיון דהשימוש בו עראי, לכן פטור ממזוזה. וא"כ ה"ה לבתי מלון או 'צימרים'. והנה בספר חובת הדר (עמ' לא) דן את בתי המלון ובתי ההבראה כדין פונדק ולא לשוכר דאין לו קנין בגוף הבית ולא שייך הטעם של רש"י דזה נכנס וזה יוצא וכו', ע"ש. וכ"כ בספר חיי בנימין (עמ' קצו) דאחר דאין לו זכות על חדר מיוחד, ואינו כשוכר שיש לו זכות בבית ששכר, מסתבר דאין זה שכירות ופטור, ע"ש. וכן ראיתי לעוד כמה שהסבירו שגדר פונדקי הוא שמיועד לישן בה לילה אחת או כמה לילות ולכן אינו דומה כלל לשכירות בית (ובאמת יש לדון יותר בד' ערוך השלחן בדין מי שיש לו בית העומד לשכירות ואינו דר שם כלל, האם חייב בעל הבית במזוזה). גם בספר מעיין אומר (ח"ו עמ' קפח) הביא ששאל את מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל במלון שכנראה המזוזות פסולות, האם חייבים להשים מזוזות כשרות. והשיב, שזה דין פונדק שפטור, ע"ש. וכ"כ בספר מועדים וזמנים (ח"ד סי' רפו) בשם הגרי"ז. והביא שם את המאירי (יומא יא.) שהגדיר שפונדק היינו שעוברי דרכים ושבים נכנסים בו כגון בית המיוחד לאורחים וכיוצ"ב, פטורים מן המזוזה שאינו דירת קבע, עכ"ל. והיינו טעמא שאינו שייך הטעמים שכתב רש"י הנ"ל כיון שאין המקום מיועד לדירה גמורה [ואם דר במלון או ב'צימר' מעל שלושים יום מצינו בזה פלוגתא וכדאי לקבוע מזוזה אך לא יברך]. וראיתי שמביאים ירושלמי (סוף מסכת מגילה) דאיתא התם, של בית מונבז עושין מזוזה בפונדקותיהם ושל בית מלון בפלמוסיות, ע"כ. ומשמע דאף דפטור מהמזוזה, מ"מ משמרתו מהמזיקים. אמנם זה חסידות וחומרא ואדרבא אם יכול לקחת עימו מזוזה, אשריו. אבל אין חיוב לטרוח בזה. ודרך אגב ראיתי בספר אהלך באמיתך (פ"י ה"ח) שכתב בשם שלחן הטהור להרה"ק מהרי"א מקאמרנא (סי' כא בפ' זר זהב) שכתב, לאנשים כמונו אין חיוב לישן בטלית קטן שהרי יש לו מזוזה בפתחו, אבל אם ישן על עגלה בדרך במקום שאין מזוזה, אסור לסלק הט"ק, ע"ש. הרי שיש עוד סוג של שמירה והוא הטלית קטן. וע"ע בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' קנו) ובירחון אור תורה (תשמ"ח, עמ' תקנא) מש"כ בזה הגאון הראש"ל הרב אליהו בקשי דורון זצ"ל. הלכך להלכה, אדם הנוסע לבית מלון או ל'צימר' לכמה ימים, אף שהוא בבעלות יהודי, אינו חייב במזוזה. וה"ה אם המזוזה פסולה באותו מקום, אינו חייב לדאוג להחליף המזוזה בימים שלן בחדר זה (מ"מ כדאי שבעל הבית מלון או ה'צימר' יקבע מזוזה במקום זה).
