יש לדון הכא מצד ב' אופנים. א. איתא בגמ' (נדה יז.) אמר רשב"י, ה' דברים הן שהעושה אותם מתחייב בנפשו ודמו בראשו, האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה. והשותה משקים מזוגים שעבר עליהם הלילה והלן בבית הקברות והנוטל צפורניו וזורקן לרה"ר, והמקיז דם ומשמש מיטתו, ע"כ. ופרש"י (שם ד"ה שעבר) אכולהו קאי אשום ובצל ומשקים, ע"כ. ובגמ' (שם) מבואר דכל זה בכלי מתכות ובכלי נתר. ולפ"ז יש ליישב ג"כ המנהג שנהגו להכין מים חמים מע"ש בכלי מתכות שהרי מבואר בש"ע הגר"ז (הל' שמירת גוף ונפש, ס"ז) דמש"כ חז"ל שאסור לשתות משקים מזוגים בכלי מתכות שעבר עליהם הלילה, כל שכן מים עצמם, ע"ש. וכן הובאו ד' הגר"ז להלכה בדרכי תשובה (סי' קטז ס"ק עט), ע"ש. והנה בס' ארחות חיים בקונט' עובר אורח (סי' ד) נשאל בדין מים בכלי מתכות שעבר עליהן הלילה, והביא ד' הגר"ז שכ' להחמיר בזה. וכתב, אכן מנהגינו להחזיק מים בחבית של נחושת תמיד וכו'. ובע"כ דלא חיישינן אלא במשקין מזוגים ולא במים. והביא ראיה ממה דאיתא במתני' (סוכה מח:) שהיה ממלא מים בחבית של זהב מע"ש וכו'. ולפי זה יש לדון על מה סמכו העולם שמשאירים מים בליל שבת במיחם, וכן עושים בישיבות הק' ובמוסדות ציבוריים וכדו', ולמה אין לחוש בזה לגמ' דלעיל. וראיתי בשו"ת יבי"א (ח"ב חיו"ד סי' ז אות ג) שכתב דהוי ס"ס, שמא אין המים בכלל זה (ורק משקין מזוגין אמרו, ובדבר של סגולה אין ללמוד מק"ו) ושמא אין הרו"ר הזאת בזמנינו כלל. וכמש"כ הגמ"ר (פ' המוציא יין) בזה"ל, ומביצה קלופה ששאלת אמאי לא חיישינן לרוח רעה, יפה כתבתם דדילמא לא שכיח בינינו. א"נ כתבי הקודש שעליהן מצילין. ושלום. העני מאיר. הנה מבואר שיש לסמוך ג"כ על הטעם שאין הרו"ר הזאת מצויה בינינו. וכן הרש"ל ביש"ש (פ"ח דחולין סי' יב) כתב שכל מה שהזהירו חז"ל משום רוח רעה, כולם לא שכיחי האידנא. וכן הגאון בעל זבחי צדק (סי' קטז ס"ק סא) הביא ד' הגמ' הנ"ל. וכ' להקשות מזה על מנהגם שמניחים בסלט שום קלוף ועובר עליהם הלילה. וכן כובשים ירקות ומניחים בהם שומים ונשארים כמה חודשים בצנצנת. ופי' חו"ר הישיבה שיתכן שלא אסרו אלא כשהם לבדם, אבל ע"י תערובת, לית לן בה. ועוד יתכן שסמכו עמש"כ הרש"ל ביש"ש (פ"ח דחולין סי' יב), שכל מה שהזהירו חז"ל משום רוח רעה, כולם לא שכיחי האידנא וכו'. ואין לומר דלא מהני ס"ס במידי דסכנתא, דשאני הכא שאינה סכנה טבעית, אלא סגולית, ומהני בה ס"ס. וכמו שהעלתי בשו"ת יבי"א ח"א (חיו"ד סי' ט אות ח). וכל דבר שהלכה רופפת בידך, פוק חזי מאי עמא דבר, ע"ש. ויש להוסיף מש"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' ב אות ב) ואשר שאל כ"ת בענין המבואר (נדה יז.) דצריך להיזהר במשקין מזוגים שעבר עליהם הלילה ומבואר שם, והוא שלנו בכלי מתכות או כלי נתר, וכב' העיר דאין העולם נזהרים בזה, אעפ"י שמובא בהלכה בש"ע הרב הגר"ז בחו"מ בדיני שמירת הנפש (ס"ז) וכן הביאו הד"ת (יו"ד סי' קטז ס"ק עט) והניח בצע"ג הנהגת העולם בזה. הנה עלינו לדעת שסו"ס לא הובאו הדברים להלכה לא ברמב"ם ולא בטור וש"ע, ואולי ידעו שהם דברים סגוליים שקשה לעמוד עליהם ו"שומר פתאים ה'", וכעין שכ' התוס' בפסחים לענין זוגות שאין נזהרים כ"כ. ובס' ערוך השלחן (יו"ד סי' קטז סכ"ב) העתיק ש"ס הנ"ל לדינא כאשר העיר גם כבודו. איברא במח"כ העה"ש החסיר תנאי הש"ס דדווקא בכלי מתכות וכלי נתר (א"ה – והרואה יראה בערוך השלחן שם שלא החסיר). ואמנם יראה דאף אם הדברים להלכה גם בזה"ז כנ"ל, מכ"מ קיבלתי ממרן החזון איש זי"ע דבכל אלה הדברים, אם יש שינוי כל דהו, אפשר להקל. וכיון שכן, ניתן לומר דלא הזהירו ע"ז אלא בכלי מתכות דידהו או כלי נתר דידהו שהיו המשקין מונחים על המתכת ממש וידוע שמוציא ארס מסוכן, אבל כהיום שעשית כלי מתכות שונה מאז וישנו עליהם כעין צחצוח מצופה וכיו"ב, לא ע"ז חל אזהרתם מכ"ש על כלים שאינם מתכת ממש, ויסוד זה שאמר החזון איש מובא גם בס' מילי דחסידותא להגה"ק בעל דע"ק על צוואת דרבינו יהודה החסיד, כן יראה דרך לימוד זכות על אחב"י בני נביאים. ואין להאריך בדברים שאין לנו השגה בהם, ע"כ ע"ש. הנידון השני הוא מצד גילוי. הנה חכמים אסרו משקים שהיו גלויים שמא שתה מהם נחש והטיל בהם ארס כמבואר בגמ' (ע"ז ל.). ואלו המשקים שיש בהם משום גילוי: מים, יין, חלב, דבש, שום כתוש (ר"ת חדשים). ואין הבדל אם היו גלויים ביום או בלילה (רמב"ם פי"א מהל' רוצח הי"א, כה"ח יו"ד סי' קטז ס"ק ז). ואמנם כיום שלא מצויים נחשים בינינו, אין לחשוש מלשתות משקים מגולים, אלא אם כן בודאי שתה מהם נחש (טור וש"ע סי' קטז ס"א. ועי' בפרי חדש שם ס"ק א שכתב שבארצות המערב מצויים נחשים, וגם בירושלים מצויים קצת). וכתבו כמה פוסקים שיש לחוש גם בזמן הזה שלא לשתות משקים מגולים ושכן המנהג בארץ ישראל (פר"ח שם, חיד"א שיורי ברכה שם, של"ה, כך נהג הגר"א וכמו שכתב בפת"ש שם ס"ק א, בא"ח פ' פנחס ש"ש אות ט, ועוד). ושמעתי ממרן הגר"ע יוסף זצוק"ל שכתב שאף שממידת חסידות טוב להיזהר בזה גם היום, אך בודאי שבדיעבד אפשר להקל בזה שסוף סוף זו היא דעת מרן הש"ע (והפרישה שם ס"ק ה כתב דסימנך 'דמיחש חש'. דמיחש ר"ת – ד' בש מ'ים, י'ין, ח'לב, ש'ום רצונו לומר שבזמן הזה אין איסור בגילוי, והרוצה לחוש שיחוש). ולגבי מים הנמצאים בתוך קומקום חשמלי הנה דן בזה בשו"ת שבט הקהתי (ח"א חיו"ד סי' רל) מצד שיש בקומקום דד מלמעלה שמשם מריקים את המים, האם חשיב בזה שהוא מגולה. והביא ראיה מהירושלמי (תרומות פ"ח) והרמב"ם (פי"א מהל' רוצח הי"ג) שיש לחוש גם בחור קטן כזה, שמא שתה הנחש אע"פ שפה הקומקום אינו רחב. וע"ש שכתב דיש לחוש אף בזה הזמן ולא לשתות מים שהיום מגולים בלילה וק"ו כל הלילה, ע"ש. הלכך להלכה, אם נשארו מים בקומקום חשמלי מגולים אף שאין איסור מעיקר הדין לשתותם, טוב להחליף את המים במים חדשים.
