הן אמנם שראיתי שהביאו בספר אגרתא דחדוותא (ח"י עמ' סב, מכתבים ואגרות מהגר"מ גרוס שליט"א) שכמדומה שבירושלים הקפידו שלא ליקח לניחום אבלים פחות מגיל י"ג, ע"ש. אמנם ראה בספר ראשית חכמה (פרק גידול בנים) ובספר מעבר יבוק (שפת אמת, פרק לז) שכתבו שההולך לקיים מצות ניחום אבלים, טוב שיקח בניו עימו לחנכם לגמול חסד, וכן שהולך לביקור חולים ולהכנסת כלה, ע"ש. והביאם בספר חזו"ע (אבלות, ח"ג עמ' עב). וכן הביא בספר נטעי גבריאל (אבלות, ח"א פפ"ה אות טו). ובספר מנהגי הראש"ל (ח"ג עמ' 441) כתב שמרן הראשון לציון פאר הדור רבינו עובדיה יוסף זצ"ל היה לוקח את בניו הקטנים לנחם אבלים, ע"ש. וע"ע בספר אוצר המכתבים (ח"א עמ' קטז). לכן להלכה, טוב שיקח את בניו למצות ניחום אבלים כדי לחנכם לגמול חסד.
