איתא בברכות (נח:) אמר רבי יהושע בן לוי, הרואה את חבירו לאחר שלושים יום מברך 'שהחיינו'. ואם ראהו לאחר י"ב חודש מברך 'מחיה המתים', ע"כ. וכתבו התוס' והרא"ש (שם) שזהו דווקא בחבירו החביב עליו מאוד ושמח בראייתו. וכ"פ הרמב"ם (פ"י מהל' ברכות ה"ב) והטור והש"ע (סי' רכה ס"א). ואף שהחסד לאלפים (סי' רכה אות טו) כתב שבזמן הזה שגברה החנופה בעולם, ויש מי שנראה כאוהב ובקרבו ישים ארבו, לכן אין לברך 'שהחיינו' בשם ומלכות, אלא אם כן על מי שהיה בדרך וחזר, ע"ש. וכן בספר בא"ח (ש"ר פ' עקב אות יד) כתב, שכעת לא נהגו לברך 'שהחיינו' בשם ומלכות, ויש טעם למנהג (ונראה שנתכוין לטעמו של החסד לאלפים הנ"ל). מ"מ מי שיודע בעצמו שבאמת חבירו חביב עליו ושמח בראייתו, יברך 'שהחיינו' בשם ומלכות. וכ"כ הגאון רבי יוסף ידיד הלוי בספר ברכת יוסף (ח"ב דף קנד ע"ב). וכ"כ בספר מסעות ירושלים (עמ' עא) שהאדמו"ר ממונקאטש הגאון רבי חיים אלעזר שפירא זצ"ל, בעל מנחת אלעזר, בירך 'שהחיינו' בשם ומלכות כשראה את פני קודשו של הגאון הסבא קדישא רבי שלמה אליעזר אלפנדארי זצ"ל. וכל אדם יודע בעצמו. ומבואר בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' רכ) שיש לחלק בזה בין ברכת 'שהחיינו' לברכת 'מחיה המתים', שלענין ברכת 'שהחיינו', מאחר שלא ראה את חבירו אלא כעבור שלושים יום, אפי' קיבל מכתב ממנו בתוך תקופה זו, הואיל והוא חביב עליו ושמח בראייתו צריך לברך עליו ברכת 'שהחיינו' בשם ומלכות, ע"ש. וכן מוכח מד' מרן החיד"א בברכ"י (סי' רכה). וכ"כ בערוך השלחן (סי' רכה ס"ב) ובספר קיצוש"ע (סי' נט ס"כ). ואף שהמ"ב (סי' רכה סק"ב) כתב שיש דעות באחרונים, אם נתקבל ממנו מכתב בתוך שלושים יום או שאנשים הודיעוהו משלומו, אם יברך 'שהחיינו', וספק ברכות להקל, ע"ש. מ"מ כתב מרן זצוק"ל בשו"ת יחו"ד (ח"ד סי' יז) דלא דק שפיר, והמעיין באחרונים ישר יחזו פנימו שלא נחלקו אלא לגבי ברכת 'מחיה המתים' לאחר י"ב חודש, אבל לגבי ברכת 'שהחיינו', אע"פ שקיבל ממנו מכתבים ושמע מטוב שלומו בתוך שלושים יום, לכל הדעות צריך לברך עליו 'שהחיינו', כשרואהו לאחר שלושים יום, שאינה דומה שמיעה לראיה, שההתפעלות וההתרגשות הנפשית תהיה בראיית חבירו פנים אל פנים ביתר שאת ויתר עז. וכן העיר הרה"ג רבי שריה דבליצקי זצוק"ל בספר זה השלחן (סי' רכה) על ד' המ"ב הנ"ל, שלענין ברכת 'שהחיינו' אין כאן מחלוקת כלל שצריך לברך גם אם קיבל ממנו מכתבים בתוך שלושים יום, ושיש לתקן במ"ב ע"פ האמור. והעלה מרן זצוק"ל שם דמי שלא ראה את חבירו במשך שלושים יום, והוא חבירו שחביב עליו מאוד, והוא הדין לאביו או רבו, או אחד מקרוביו, בנו או אחיו וכדו', או אחת מקרובותיו כגון אשתו או אמו או בתו, או אחותו, כל שהוא שמח בראייתם, עליו לברך ברכת 'שהחיינו' בשם ומלכות, אע"פ שהיה איתם בקשר טלפוני או בקשר של מכתבים בתוך שלושים יום. ובדין הרואה את חבירו לאחר שלושים יום, ואמנם ראהו בתוך שלושים יום בשידור חי בטלפון, 'זום' וכדו', אם יברך עליו 'שהחיינו', ראה בשו"ת בצל החכמה (ח"ב סי' יא), ובשו"ת באר משה (ח"ב סי' ט אות ג) שהרואה מלך במסך, לא יברך 'שנתן מכבודו לבשר ודם'. וכ"כ בפשיטות בשו"ת מנחת יצחק (ח"ב סי' פד אות י) וספק ברכות להקל. ובשו"ת ים הגדול (סוס"י כד) כתב, שהשומע קולו של חבירו בטלפון או ברדיו בשידור חי מברך עליו 'שהחיינו' אם עברו עליו שלושים יום שלא ראהו. משום דמידי הוא טעמא אלא משום חביבות ושמחה, הכי נמי בשמיעת קולו שיודע משלומו נחשב כראיה, וכמו שכתוב וכל העם רואים את הקולות וכו'. ולדבריו כל שכן כשרואהו במסך בשידור חי. וכתב עליו מרן זצוק"ל בס' הליכות עולם (ח"ב עמ' קפג) ובחזו"ע (ברכות, עמ' תכד) דאין דבריו מחוורים, ואין לנו להוסיף על מה שאמרו חכמים, שתפסו לשון הרואה, שרואהו במו עיניו ושמח בקרבתו אליו, אבל אין שמיעת קולו בכלל זה, ע"ש. וכ"כ בהליכות שלמה (תפילה, עמ' רפא סי"א) בשם הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל. ומוכח מד' מרן דאין לחוש לסב"ל ואף אם ראהו בתוך שלושים יום בשידור חי, ולאחר מכן ראה אותו ממש ושמח בו, יברך עליו ברכת 'שהחיינו'. ובנידון השאלה שלנו, הנה בספר שער העין (עמ' תא) כתב להסתפק במי שראה את חבירו אחר שלושים יום ולא בירך 'שהחיינו' בשעה שראהו, עד אימתי יכול לברך. דבשאר ברכות אם עבר כדי דיבור מסוף הראיה, הפסיד הברכה. אמנם ברכה זו שנתקנה על שמחת ראיית חבירו אפשר שכל זמן ששמח מראייתו, יכול לברך. והן אמת דיש להביא ראיה לכאורה מד' המ"ב (סי' רכג ס"ק טו) לגבי כלים חדשים דכתב שם שיזהר לברך תיכף קודם שיתרגל ויסתלק השמחה ממנו, ע"ש. ומשמע דכל עוד הוא בשמחתו יכול לברך. ובאמת שכן כתבו האחרונים דאם לא בירך 'שהחיינו' על הבגד לפני שלבש יכול לברך לאחר מכן כל עוד שהוא עדיין בשמחתו [כה"ח (סי' כב ס"ק י), הליכות שלמה (תפילה, עמ' רפג בבאו'), חזו"ע (ברכות, עמ' תב בבאו'). וכ"כ בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' מב) דכל זמן שעודנו בתוקף שמחתו בלבישה הראשונה אפי' כל היום כולו, יכול לברך, אבל פשט וחזר ולבש, כבר עברה השמחה וכו', ע"ש. וכ"כ בשו"ת דברי שלום (מזרחי, ח"ה סי' לד) שיכול לברך על הבגד כל עוד שלא פשט אותו, מכיון שיש בליבו עדיין שמחה מאותה לבישה, ע"ש. ולגבי פשט וחזר וכו', כ"כ גם בחזו"ע (שם) בשם ש"ע הגר"ז (סדר ברכות הנהנין פי"ב ס"ד)]. שו"ר בספר שער העין (פ"כ הע' א) שכתב בשם הגר"ח קניבסקי שליט"א שכל זמן שמרגיש בשמחה מראייתו הקודמת של חבירו, יכול לברך, ע"ש. והכי מסתבר דדמי למש"כ האחרונים הנ"ל לגבי בגד חדש. הלכך להלכה, מי שלא ראה את חבירו במשך שלושים יום, והוא חבירו שחביב עליו מאוד, והוא הדין לאביו או רבו, או אחד מקרוביו, בנו או אחיו ובדומה, או אחת מקרובותיו כגון אשתו או אימו או ביתו, או אחותו, כל שהוא שמח בראייתם, עליו לברך ברכת 'שהחיינו' בשם ומלכות, אע"פ שהיה עימם בקשר טלפוני או בקשר של מכתבים בתוך שלושים יום, או שראה אותם דרך 'זום' וכיוצ"ב. ואם ראה את חבירו ולא בירך בשעה שראהו ברכת 'שהחיינו', כל זמן שמרגיש בשמחה מראייתו הקודמת, יכול לברך.
