מרן בש"ע (סי' קסח ס"ז) כתב, פת הבאה בכסנין, י"א שהיא עיסה שעירב בה דבש או סוכר או שמן ותבלין, והוא שיהיה טעם התערובת ניכר בעיסה. וכן הלכה שנותנים עליה דין פת הבאה בכסנין. וכתב ע"ז הרמ"א, וי"א שזה נקרא פת גמור, אא"כ יש בה הרבה דבש כמיני מתיקה שקוראים 'לעקיך', שהדבש והתבלין עיקר, ושכן נוהגים באשכנז, ע"כ. וז"ל מרן בכסף משנה (הל' ברכות פ"ג הל' ט), שלא קבעו חכמים לברך 'המוציא' וברכת המזון אפי' בכזית, אלא בלחם שדרך בני אדם לקבוע עליו סעודה, דהיינו עיסה שנילושה במים לבד בלי שום תערובת, אבל כל שיש בה תערובת של מי פירות או תבלין, וטעם התערובת ניכר בעיסה, לא חייבוהו לברך עליו 'המוציא' ובהמ"ז. אלא אם כן אכל ממנו שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו. וכן עיקר, ע"ש. וכ"כ בב"י (סי' קסח) שלא קבעו חכמים ברכת 'המוציא' ובהמ"ז, אלא בלחם שדרך בני אדם לקבוע עליו, דהיינו עיסה שנילושה במים לבד, בלי שום תערובת, אבל כל שיש בה שום תערובת ממי פירות או תבלין, כל שטעם התערובת ניכר בעיסה דומיא דעירב בה מיני תבלין שטעמם ניכר בעיסה מברך 'בורא מיני מזונות' וברכה אחת 'מעין שלוש', ע"ש. ולפ"ז הלחמניות והחלות המתוקות, אין לנו הספרדים לברך עליהן אלא 'בורא מיני מזונות' וברכה 'מעין שלוש'. שאנו קיבלנו הוראות מרן. וידוע שהמנהג פשוט שהאוכל פת הבאה בכסנין אינו מברך 'המוציא' ובהמ"ז אלא אם כן אוכל שיעור ע"ב דרהם (שהוא ד' ביצים) כמש"כ מרן החיד"א בברכ"י (סי' קסח סק"ד), בשם הרב בית דוד. וכ"כ בשו"ת חיים שאל (ח"א ר"ס עא), ע"ש. וכ"כ הרב בית מנוחה (דף מה. אות טז). וכ"כ הרב בירך את אברהם (דף יט ע"ב), ע"ש. וכ"פ הגרי"ח בבא"ח (פ' פינחס ש"ר אות יט). וכ"כ בכה"ח (סי' קסח ס"ק מה), וסיים וכן עמא דבר. והובא כ"ז בשו"ת יבי"א (ח"י חאו"ח סי' יח). והשיג שם על מש"כ הרה"ג ר' משה הלוי בירחון אור תורה (תשרי תשמ"ג) שהעלה לברך על לחמניות מתוקות 'המוציא' ובהמ"ז כשאוכל מעט יותר משיעור כביצה, ולא כן, כי נראה שכל שנרגש טעם מתיקות בלחמניות, אנו אין לנו אלא ד' מרן שקיבלנו הוראותיו, שאין לברך 'המוציא' ובהמ"ז עליהן אלא א"כ קבע סעודתו בשיעור ע"ב דרהם (מאתים ושש עשרה גרם). וכ"כ הגאון ר' שלום משאש בשו"ת שמש ומגן (ח"ב בהשמטות עמ' שיח והלאה), שהאריך למעניתו, וסתר את ד' הר"מ הלוי הנ"ל, והעלה כמש"כ שעל הלחמניות אין לברך אלא 'במ"מ' ו'מעין שלוש', אא"כ אוכל ע"ב דרהם. ושכן המנהג פשוט ואין לשנות. ודבריו נכונים וצודקים אין בהם נפתל ועיקש. כי אפי' אם היה הדבר ספק, יש לברך 'במ"מ' וברכה אחת 'מעין שלוש', וכמש"כ מרן הב"י (סי' קסח) בעיקר המחלוקת בדין פת הבאה בכסנין, שסיים, ולענין הלכה כיון דספקא במידי דרבנן הוא נקטינן ככל הדעות להקל, וכולם יש להם דין פת הבאה בכסנין לברך עליהם 'במ"מ' וברכה אחת 'מעין שלוש'. ורק אם קבע סעודתו על אחד מהם, מברך 'המוציא' ובהמ"ז. ונראה דס"ל למרן שברכת 'בורא מיני מזונות' היא ברכה כוללת, ופשיטא ליה שאפי' בירך על פת 'במ"מ' יצא. וכמש"כ רבינו אשר בר חיים בספר הפרדס (שער י פ"ד עמ' רו) בשם הריטב"א. וכ"כ הדרישה והט"ז (סי' קסח סק"ו), והא"ר (שם ס"ק טז). וכ"כ האבן העוזר (שם). וכ"כ מרן החיד"א בברכ"י (סי' קסז סק"י) בדעת מרן. וכ"כ עוד הברכ"י בשיורי ברכה (סי' רז) וסיים, שדעת איתני עולם הרא"ה והריטב"א ורבינו אשר ב"ח, שאם בירך על הפת 'בורא מיני מזונות' יצא וכו', וזוהי דעתו של מרן הב"י, וס"ל דעדיף טפי לברך ברכה אחת 'מעין שלוש' במקום שלוש ברכות, משום דספק ברכות להקל. ושו"ר כן בשו"ת גינת ורדים (כלל א סי' כד, דף יג ע"ב) שפירש כן בדעת מרן הב"י הנ"ל. וכ"כ הגר"י ידיד בשו"ת ימי יוסף בתרא (חאו"ח סי' ה), שאפי' אם אכל פת הבאה בכסנין דרך קבע, אלא שנסתפק אם אכל שיעור קביעות, דהיינו ע"ב דרהם, יברך 'מעין שלוש' ויוצא י"ח, שמכיון שברכת 'מעין שלוש' פוטרת מן התורה במקום בהמ"ז, די בכך. הלכך אין לברך על חלות מתוקות, שנרגש בהן טעם מתיקות, אלא 'במ"מ' וברכה אחת 'מעין שלוש', שכן הוא דעת מרן שקיבלנו הוראותיו, ע"כ ע"ש. וכ"כ בחזו"ע (ברכות, עמ' נה). והנה חלה חצי מתוקה מורגש בה טעם המתיקות לכל טועם והוא ניכר וכלשון הש"ע (סי' קסח ס"ז) שמברכים באופן זה 'בורא מיני מזונות'. ואף למש"כ בשו"ת אול"צ (ח"ב עמ' צז ס"ד במקורות) דדווקא אם מרגיש את מתיקות הסוכר שעירב בעיסה וכן בכל תערובת שמרגיש ממש את התערובת אבל אם מרגיש רק שינוי בעלמא דינו כפת גמור ומברך 'המוציא', ע"ש. בחלה חצי מתוקה זה לא שינוי בעלמא אלא טעם ממש שנרגש בה. והנה ראיתי בספר יבוא ידיד להגר"ש זעפרני (ח"א סי' יח) שכתב לברך על חלה חצי מתוקה ברכת 'המוציא' משום א. אין נאכלת כקינוח ב. אין טעמה המתוק נרגש ג. לדעת המ"א ודעימיה מצטרף שאר הדברים לקביעות סעודה. והוסיף דאע"ג דמחמת טעמים הנ"ל בחלקם היה מקום לחייב ברכת 'המוציא' גם בחלה מתוקה, מ"מ אין לשנות מעיקר דין מרן ש"ע מהני טעמי, ורק בתוספת סניפים חזי לאצטרופי בחלה, ע"כ דבריו. גם בספר ילקוט אברך (תשנ"א, עמ' קה) כתב בשם הגאון ר' יעקב יוסף זצ"ל לברך על חלה 'חצי מתוקה' 'המוציא'. וחזר על דבריו בספרו הנ"ל (תשנ"ד, עמ' נג). והנה יש להשיב על ד' הגר"ש זעפרני דדעת מרן היבי"א דאף שלחמניות אין נאכלות כקינוח אין לברך עליהן 'המוציא' אלא 'בורא מיני מזונות' אלא אם כן קבע עליהם סעודה וכמו שהבאנו לעיל. ב. מש"כ שיש לצרף ד' המ"א לענין צירוף שאר מאכלים כגון בשר ודגים וכו', לשיעור קביעות סעודה. הנה מרן זצ"ל בספרו חזו"ע (ברכות, עמ' נח בבאו') הביא שרב אשכנזי אחד אמר שיש לסמוך בזה על מש"כ המ"ב (סי' קסח ס"ק כד) בשם המ"א (שם ס"ק יג) שהאוכל פת הבאה בכסנין עם שאר מאכלים בשר או דגים וכיו"ב, גם הם מצטרפים לשיעור קביעות סעודה. וכתב ע"ד, אולם מרן החיד"א בברכ"י (סי' קסח סק"ו) כתב על ד' המ"א, והמעיין יראה שאין ראיותיו מכריעות, ולמעשה צ"ע. וסב"ל. ובספר חמד משה (סי' קסח סק"ג) אחר שהעיר ע"ד המ"א מכמה מקומות, סיים, לכן נראה שאין זה עיקר, אלא צריך לקבוע כל הסעודה על הפת הבאה בכסנין בלבד. וכ"פ בכה"ח (שם ס"ק מז) שמנהג העולם הוא כדמשמע מסתמות ד' הש"ע, שאם לא אכל שיעור קביעות סעודה מן הפת הבאה בכסנין, אע"פ שאכל עימו בשר ודגים ושבע, אינו מברך אלא ברכה 'מעין שלוש', ע"ש. וכ"כ הרה"ג רב"צ ליכטמן בספר בני ציון (סי' קסח סק"ט), דבעינן שיהיה שבע מהפת עצמו, ושכן מוכח מד' בעל האשכול. ודלא כהמ"א, ע"ש. גם הערוך השלחן (סי' קסח סעיף יז) כתב לתמוה על המ"א בזה, וסיים, לכן נלע"ד שצריך שיהיה השיעור מן הפת בלבד, ע"ש. גם בשו"ת להורות נתן (ח"ז חאו"ח סוס"י ח) העלה שיש לברך 'בורא מיני מזונות' על הלחמניות המתוקות שמביאים בסעודות הנישואין, ואע"פ שקובעים עליהם סעודה (כמנהג האשכנזים), ואוכלים עימהן תבשילין ומטעמים המשביעים, כיון שאין קובעים על הלחמניות מצד עצמן, אין זו קביעות. לברך עליה 'המוציא' וברכת המזון, אע"פ שיש ללמד זכות על הנוהגים להיפך, ע"פ ד' הדרכי משה (סי' קסח אות ב), ע"ש. גם בשו"ת שמש ומגן (ח"ב סי' יא עמ' כט) כתב שאין לסמוך למעשה על ד' המ"א, וכמש"כ הברכ"י והכה"ח. ואף שהבית מנוחה הסתמך ע"ד המ"א, דבריו נסתרים מד' הרשב"א וכו'. ולכן לענין הלכה פשיטא שאין לברך 'המוציא' ובהמ"ז כל זמן שלא אכל כשיעור ד' ביצים וכו', ע"ש. וכן העלה בשו"ת אורחותיך למדני [חאו"ח (סי' כד). ומה שאמר עוד הרב האשכנזי שיש כאן ספק ספיקא, שמא הלכה כהרמ"א שיש לחלה מתוקה דין פת, ושמא הלכה כהמ"א שבצירוף מאכלים אחרים הוי קביעות סעודה. הנה ידוע מש"כ הגאון רבי דוד פארדו בשו"ת מכתם לדוד (חאו"ח סי' ג) דלא מהני ספק ספיקא לעשות מעשה בברכות. וכן דעת מרן החיד"א בברכ"י (סי' ז סק"ג), ובמחזיק ברכה (שם). וכ"פ הפרי מגדים (אור"ח סי' רעא מש"ז סק"ד, ויו"ד סי' כח מש"ז ס"ק טז). וכן העלה בספר בית השואבה (דף קיא: ודף קנח.), דלא מהני ס"ס בברכות. וכ"פ עוד אחרונים רבים, ע"ש מש"כ בזה. הרי שפתי מרן ברור מללו שאין לצרף דעה זו, ואין לעשות ס"ס בברכות].
