אכן מעלת קביעות עיתים לתורה גדולה היא עד למאוד. וזו אחת השאלות שאדם נישאל עליה ביום שיבוא ליתן את הדין כמובא בגמ' (שבת לא.). ובימים אלו אנו רואים מאות סיומי ש"ס, דבר מבורך עד למאוד ומעודד רבים רבים להמשיך ולהתמיד ולקבוע עיתים לתורה יום יום. ובודאי ובודאי שאדם צריך ללמוד גמ' שהיא אבן היסוד לכל יהודי לדעת את שורש היסוד והדין שממנה תצא הלכה. וכך נוהגים בישיבות הק' שלומדים בעיון ובקיאות גם יחד לקנות קנייני התורה ומשם לאחר החתונה ממשיכים בלימוד התלמוד וההלכה מד' הגמ' ועד אחרון האחרונים, ולמפורסמות לא צריך ראיה. אבל כל זה מדובר במי שיומו לפניו ותורתו אומנותו ומשקיע כל מרצו בתורה. אבל מי שזמנו מועט, כתב הש"ך (סי' רמו יו"ד ס"ק ה) בשם הדרישה וז"ל, יש בעלי בתים שנוהגים ללמוד תלמוד עם פירוש רש"י ותוס' ואינם לומדים בספרי הפוסקים. אבל נראה שהעיקר הוא ללמוד בספרי הפוסקים, ואינם יוצאים ידי חובת תלמוד תורה בלימוד גמרא, רש"י ותוס'. וזה ששנינו, כל השונה הלכות בכל יום, מובטח לו שהוא בן העולם הבא (מגילה כח:). ורק תלמיד חכם שלומד תשע שעות ביום, ילמד תלמוד עם פירוש רש"י ותוס' הואיל ויש לו פנאי גדול ללימוד תורה. אבל בעלי בתים שאין להם פנאי ללמוד יותר משלוש וארבע שעות ביום לא ילמדו בתלמוד לבד, אלא גם פוסקים, ע"כ. ומעתה דבריו ברור מללו א. מעלת לימוד הפוסקים גדולה ממעלת התלמוד כאשר זמנו מועט ב. מי שיש לו שלוש וארבע שעות, ישלב בין שני הלימודים, אבל בפחות מכאן, ילמד רק פוסקים (ובעלי בתים בדרך כלל בזמנינו, לדוחק הזמן, השעה והטרדות ופעמים מעצלות, הלואי וכולי האי שילמדו יותר משעה – שעתיים) ג. אם לומד רק תלמוד ורש"י ולא ספרי פוסקים אינו יוצא ידי חובת תלמוד תורה (ובספרי אשרי האיש על מ"ח קנייני תורה עמ' קג הסברתי דבריו שהכוונה שלא יוצא ידי חובת תלמוד תורה באיכות הנצרכת וראה לקמן). גם המ"ב (סי' קנה ס"ק ג) העתיק ד' הש"ך להלכה. וראה למרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בספרו שו"ת יחו"ד (ח"ו סי' נב) שהעלה ע"פ ד' הפוסקים שאם באותו שעה שיש לימוד בדף היומי, ישנו שיעור אחר בלימוד ההלכה, יש להעדיף לימוד ההלכה על לימוד דף היומי שהוא בבחינת מעלין בקודש כדי שלא יכשל בדינים השייכים לאיסור והיתר, הלכות שבת, ברכות לבטלה וכו' וכו'. וירא שמים יצא ידי חובת שניהם וילמד גם זה וגם זה בשאפשר לו. ומשכיל דבר טוב ימצא. ורשאי להפסיק מלימוד הדף היומי, אף ללא התרת נדרים, וילמד בקביעות הלכה למעשה, ע"כ ע"ש. וראה עוד במ"ב (שם ס"ק ט) שכתב וכשלומד 'רק מעט' נכון שעיקר לימודו יהיה בהלכות שידע איך להתנהג למעשה וכו', ע"ש. וכ"כ בכה"ח (שם ס"ק קנה. והוסיף שאדם זה שלומד רק מעט, ילמד גם בספרי מוסר, ע"ש). ועצה טובה שמעתי ממו"ר מרן הראשון לציון רבינו יצחק יוסף שליט"א שאם אותו רב מלמדם כבר גמ' שילמד איתם גמרות המתעסקות בהלכה למעשה. כגון ברכות, שבת, ביצה וכו', ויסתכל בעין משפט שמופיע בצד הגמ' ויפתח ההלכה הנוגעת למה שלמדו ובכך יוכל ללמדם גם ההלכה למעשה. ויש להוסיף עוד דמלבד זאת לצערינו ישנם הבאים ללמוד דף היומי ומרוב המרוצה שמגיד השיעור רץ כדי להספיק דף שלם, ישנם שלא מבינים ומתביישים הם לשאול את הרב, שמא יעכבו את אלו המבינים. וכבר כתב המ"א (סי' נ ס"ק ב) שבלימוד ללא הבנה, לא יוצאים ידי חובת תלמוד תורה (וכוונתו כמובן שאינו מתאמץ להבין ואינו עומד על מה שלומד להבין הדברים כדבעי). ועי' בזה בשו"ת יבי"א (ח"א חאו"ח סי' כז אות ט ובחזו"ע הל' פסח מהדו' תשס"ג, עמ' ריא). וע"ע בספרי אשרי האיש על מ"ח קנייני תורה (עמ' ל) מש"כ בזה. ופעם הייתי אצל מרן נשיא מועצת החכמים חכם שלום הכהן שליט"א כאשר באו אליו לקבל הסכמתו על מיזם של שני דפים ביום ולא רק דף אחד, ולאחר שאמר מה שאמר, הוסיף שה' יתברך אינו מונה דפים אלא מונה שעות ויגיעה. ואכן צריך לאמץ זאת ללמוד בהבנה. וטוב מעט בהבנה מהרבה שלא בהבנה. לכן אף שישנו חשק מאוד ודחיפה גדולה בימים אלו ללימוד דף היומי, דבר מבורך מאוד למי שמקדיש שעות רבות ביממה ללימוד התורה. אולם אין להקיש מכך לבעלי בתים שיש להם שעה – שעתיים ביום שבודאי דעת גדולי הדורות, ראשונים ואחרונים, ספרדים ואשכנזים, שילמד הלכה ולא גמרא. ומי שיש לו ארבע שעות ביום, ילמד שלוש שעות הלכה ואת שאר הזמן יקדיש ללימוד הגמ' והראשונים. ובר מן דין, צריך לדעת שגם הלומד גמ' ואינו מתאמץ להבין או לעמוד על לימודו היכן שלא מבין, אינו יוצא ידי חובת תלמוד תורה. והמלמד שלומד גמ' עם הבעלי בתים, עדיף שילמד עמהם גמרות שיש בהם הרבה הלכות למעשה כגון מסכתות ברכות, שבת, ביצה, תענית וכו'. ויעי' גם בעין משפט שמופיע בצד הגמ' ששולח לד' הש"ע וילמד ד' הש"ע יחד עם ספרי ההלכה כגון מ"ב, בא"ח, כה"ח, חזו"ע, ילקו"י וכו'. וכדבק טוב אצרף בזה מש"כ בענין בעל בית שיש לו כמה שעות ביום, מה ילמד הלכה או גמ' (תשובה להע' על מרן מופה"ד הגר"ע יוסף זצוק"ל) הנה ראיתי לחכ"א יצ"ו בספרו ברית ותורה שהשיג לענ"ד בחינם ולא דקדק היטב בד' מרן בעל היחו"ד זצוק"ל. והביא לך מדבריו של אותו חכם במה שרצה להשיג על היחו"ד. וזת"ד, כתב הדרישה (סי' רמו ס"ק ב) יש בעלי בתים נוהגים ללמוד בכל יום גפ"ת ולא שאר פוסקים, ומביאים ראיה מהא דאמרינן סו"פ בתרא דנדה (עג.) תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. אבל לי נראה כי לא זאת המרגוע ולא בזאת יתהלל המתהלל, כי אם בזאת יתהלל, השכל וידוע בספרי הפוסקים, דיני תורה, כגון האלפסי והמרדכי והרא"ש ודומיהם דזהו שורש ועיקר לתורתינו ואינם יוצאים כלל בלימוד גמ' ופירוש תוס', דהא תנא דבי אליהו כבר כתב רש"י שם כל השונה הלכות, פירוש, הלכות פסוקות. ומש"כ ר"ת כאן, תלמוד בבלי בלול וכו', קאי אמש"כ רבינו לפני זה אלימוד תשע שעות ביום דכיון שיש לו פנאי גדול, ילמד בתלמוד. אבל הנך בעלי בתים שאינם לומדים כי אם ג' או ד' שעות, לא ילמדו בתלמוד לחוד, עכ"ל. והו"ד בש"ך (שם ס"ק ה), ובט"ז (שם ס"ק ב) ובמ"ב (סי' קנה ס"ק ג, ובהקדמה לח"א). ודקדק אותו חכם בד' הדרישה שכתב, 'לא ילמדו בתלמוד לחוד', ולא כתב 'ולא ילמד התלמוד'. ומשמע שילמד גם תלמוד. וכן דקדק מד' המ"ב שכתב וז"ל, חייב אדם ללמוד בכל יום תורה שבכתב שהוא תנ"ך ומשנה וגמ' ופוסקים, ובעלי בתים שאינם לומדים רק ג' או ב' שעות ביום, לא ילמדו בגמ' לחוד דבזה אינו יוצא אלא צריך שילמד דווקא גם ספרי פוסקים כל אחד כפי השגתו', עכ"ל. ומדכתב 'גם' פירש כאמור שילמד גם תלמוד. וכתב בסו"ד דיש לו לחלק זמנו, חלק בתלמוד וחלק בש"ע עם המפרשים ואז זה וזה יתקיימו בידו. וזהו דלא כמו שכתב בילקו"י (ח"ב עמ' סד) שבעלי בתים שאינם לומדים בכל יום אלא שלוש או ארבע שעות, ילמדו רק הלכות כל השלוש או ארבע שעות. וכן מה שפסק בספר יחו"ד (ח"ו סי' נב) שיבטל שיעור בדף היומי ויעבור לשיעור בהלכה. שהרי זה תלוי במציאות ויש חשש סביר שיניח זה וזה, שהרי בדף היומי שהוא מהש"ס הרי הוא בלול בכל ומושך את הלב ויתכן שבשיעור הלכה יתרפה מלימודו. על כן יש לשקול זה וזה ולקבוע עיתים להלכה, וגם ללימוד הש"ס וממקום שליבו חפץ, ע"כ ע"ש. והנה גם מש"כ בשם הילקו"י וגם מש"כ בשם היחו"ד הוא שלא בדקדוק, ובחינם השיג על דבריהם. דהנה ז"ל הילקו"י (שם) ובעלי בתים שאינם לומדים בכל יום אלא ג' או ד' שעות בלבד, ילמדו הלכה מספרי הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים, ואינם יוצאים בלימוד משנה וגמ' בלבד, עכ"ל. הרי שלא כתב שילמד רק הלכה, אלא שילמד יחד עם הגמ' והמשנה, הלכות מד' הפוסקים וזהו בדיוק כד' הפרישה והש"ך הנ"ל. והא לך לשונו של מרן הגר"ע יוסף ביחו"ד (שם בסו"ד) ולכן אם באותה שלומד דף היומי, יש במקום אחר לימוד בהלכה מפי מורה הבקי בהוראה, יש להעדיף לימוד הלכה על לימוד דף היומי, שהוא בחינת מעלין בקודש, כדי שיבין וישכיל לדעת דיני האסור והמותר להלכה ולמעשה, כדי שלא יכשל ח"ו בחילול שבת או ברכה לבטלה וכיו"ב. וירא שמים יוצא ידי שניהם שאם אפשר לו ילמד גם דף היומי, וגם לימוד הלכה מפי חכם מורה הוראה, ומשכיל על דבר ימצא טוב. ולפי דרכנו למדנו שרשאי גם כן להפסיק מלימוד דף היומי אף ללא התרת נדרים, וילמד בקביעות הלכה למעשה, עכ"ד. הרי שלא כתב שיבטל שיעור בדף היומי אלא דאם יש לו לדוגמא שעה, אזי עדיף שילמד הלכות. ואלו הם פשט ד' הדרישה והש"ך והמ"ב, והם לא דיברו אלא ביש לו ג' או ד' שעות שילמד גם הלכה וגם תלמוד. וכן הבין דבריהם מרן זצוק"ל וכמש"כ 'וירא שמים יוצא ידי שניהם שאם אפשר לו ילמד גם דף היומי וגם לימוד הלכה', וז"פ. שו"ר במ"ב בסי' קנה (ס"ק ט) שכתב, וכשלומד 'רק מעט' נכון שעיקר לימודו יהיה בהלכה שידע איך להתנהג למעשה וכנ"ל. ואמרו חז"ל עה"פ (תהלים פז, ב) "אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב", אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מכל בתי כנסיות וכו'. וגם אמרו, כל השונה הלכות בכל יום, מובטח לו שהוא בן העוה"ב. ואם אינו מבין בהלכות, ילמד כל מה שיודע. וכעת בזמנינו יש כמה ספרים ממאמרי חז"ל מועתקים על לשון אשכנז ויוכל כל אדם לקרות וללמוד בהם, ע"כ ע"ש. הרי שפתיו ברור מללו שמי שיש לו מעט זמן, ילמד דווקא הלכה. ומילתא דמסתברא היא. והם הם ד' מרן זצוק"ל. ונמצא שגם מה שהעתיק מהילקו"י וגם מהיחו"ד הוא שלא בדקדוק כלל. ונראה דאחר שלומד יחד עם בעלי בתים דף מהתלמוד, ילמד איתם ההלכה כפי שמציין העין משפט ובכך ילמד גם תלמוד וגם הלכה. ואחר כתבי כל הנ"ל ראיתי בשו"ת תשובה מאהבה (בפתיחה לחלק ב) שכתב וז"ל, וזה השלחן אשר לפני ה', שמו נאה לו, ש"ע אור"ח, אשר בו כל ההנהגות והדינים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ובו הלכתא רבתי לשבתא וברכות הנהנין ויתר ההלכה, ולא כאשר ראיתי כמה מקומות ממהמון שלומדים בכל יום דף גמ' ואינם יודעים דיני ברכות הנהנין והלכות שבת וכמו שכתב הש"ך (הנ"ל) שבכל כיוצ"ב צריך ללמוד פוסקים, ע"ש. וזהו כדברים הנ"ל ממש, שהבין כן בדעת הש"ך (והו"ד בהליכות עולם ח"ח עמ' שמא). ומש"כ אותו חכם בסו"ד שיתכן שבשיעור הלכה יתרפה מלימודו. הנסיון מורה שמי שבא ללמוד למשך שעה, נמשך יותר ללימוד הלכה מאשר ללימוד גמ' שיש בו שקלא וטריא והדברים קשים עליו, ובפרט בשעות הערב שבהם רוב קביעות העיתים לתורה, ראשו כבד עליו לאחר שיצא לעבודתו עדי ערב. ועוד הרי אפשר למשכם ללימוד הלכה ע"י שיעורר אותם בשאלות ויסביר הדברים בטוב טעם, והתורה רחבה מיני ים. ובר מן דין, יכול לעשות העצה שכתבנו לעיל שילמד גמ' ומתוך הגמ' ילמד ההלכה שבה דנים בסוגיה [ועי' ברש"י (שבת קטו.) שכתב, דבשבת היו דורשין דרשה לבעלי בתים, שעסוקין במלאכה כל ימות החול, ובתוך הדרשה היו מורין להן הלכה איסור והיתר, וטוב להם לשמוע מלקרות בכתובים, ע"כ]. שו"ר בשו"ת באר משה (ח"ג סי' קעו) שהביא הפרישה הנ"ל. והביא גם ד' החיד"א (ברכ"י יו"ד סי' רמו אות ד ואות ה) שכתב שלימוד גמ', רש"י ותוס' חיוב כמו הנחת תפלין. ורוב העם מטין אחר הלכות קטועות ואמרו מה לנו לקושיות התלמוד, ולא יפה הם עושים, ואסור לעשות כן שהם ממעטים בתורה וכתיב "יגדיל תורה ויאדיר", ולא עוד שגורמים ח"ו לתורה שתשתכח, ולא נתקנו הלכות קטועות לשנן בהם אלא למי שלמד תלמוד כולו ועוסק בו, ואם יסתפק איזה דבר ואינו יודע לפרשו, מעיין בהם, ע"כ ד' החיד"א. וכתב הבאר משה שאין שום דבר חוצץ בין הפרישה לברכ"י שבודאי מי שביכולתו להעמיק ולהעלות פנינים יקרים מן התלמוד ולברר הלכה על בוריה, מוטל עליו כהברכ"י. אבל מי שאין לו לזה פנאי כי אינו לומד כל היום וגם לא רוב היום ולרוב אפי' לא מקצת היום, עליו החיוב ללמוד הלכות למעשה כד' הפרישה. ולכן הנכון שקצת גפ"ת ילמד בכל יום או עכ"פ בשבת ויום טוב וב' וג' פעמים בשבוע, אבל עיקר לימודו יהיה בש"ע אור"ח, הלכה נדה, ושאר הלכה פסוקות, עכ"ד. והוא כדברינו ממש בבאור הדברים (וע"ע מש"כ בבאר משה שם על ד' הפרישה) [ועי' בהנהגות הגר"ח מוואלז'ין ללימוד התורה (אות יב) שכתב ומה טוב ויפה הדבר למאוד לבעלי בתים העוסקים תמיד במו"מ, ללמוד ספרי מוסר לעורר לבבם האטומות לקבוע עיתים לתורה, הלכה ואגדה וכו', ע"ש. והיינו שמידי פעם טוב ללמוד מוסר כדי שיגיעו לתכלית והוא ללימוד ההלכה, ודו"'ק. ועי' לעיל מש"כ בזה בשם הרב כה"ח]. שו"ר בהליכות עולם ח"ח (עמ' שלז) שכתב שמי שיש לו ארבע שעות ביום או יותר ללמוד יקבע שלוש שעות מהן בלימוד ההלכה, והשאר ללימוד הגמ' והראשונים כאשר תשיג ידו, ע"ש ודו"ק. וכעת העירני חכ"א בלשון מרן זצוק"ל שכתב בהליכות עולם ח"ח (שם) וז"ל, אבל הלומד דף היומי בלבד מהתלמוד שלנו, 'אינם יוצאים בזה ידי חובת ת"ת', ע"כ. והקשה, אתמהה, וכי מי שלומד גמ' לא מקיים מצוות ת"ת. ונראה פשוט דכוונת מרן זצוק"ל היא דאינו יוצא ידי חובת ת"ת לתכלית הנרצה, ולשון מרן זיע"א לקוחה מלשונו של הדרישה (דלעיל) שכתב אינם יוצאים 'כלל' בלימוד גמ' ופירוש תוס', וכוונת הדרישה כנראה שאינם מגיעים לתכלית הלימוד בהיות ואינם מתעסקים בדברים ההכרחיים שצריכים להתעסק, וז"פ לענ"ד.
