טבילה לבלנדר

אעיקרא האם כלי חשמלי טעון טבילה נחלקו בזה הפוסקים, שיש אומרים דמכיון שכל השימוש של הכלים הוא ע"י חיבור לקיר (תקע חשמלי) ממילא דינם ככלי אדמה שאינם צריכים טבילה ומחשיבים אותם כמו הקיר שהוא מאבן ואבן לא צריכה טבילה [שו"ת חלקת יעקב (ח"א סי' קכו), שערים המצויינים בהלכה (סי' לז ס"ז). והוכיח כן ממרן החזו"א (שבת סי' נ) ששייך בזה בנין וסתירה שמכניסים ומוציאים לתקע וממילא זה נחשב לחלק מהבית ואין צריך טבילה. וכ"פ בשו"ת מנחת שלמה (סי' סו). וכ"כ בקונטרס טבילת כלים להרב סנדר (עמ' יב) בשם הגרי"ש אלישיב]. ויש חולקים וסוברים שהרי הקומקום חשמלי משמש למים גם אחר ניתוקו מהקיר (שו"ת מחזה אליהו סי' קיב אות י). וגם שאר כלי חשמל צריך להטביל דאין הדבר שייך כלל לענייני טומאה [שו"ת מנחת יצחק (ח"ב סי' עב). בשו"ת באר משה שטרן (ח"ד סי' ק) כתב שדברי האומרים שאין צריך להטביל כלי חשמל הוא שטות. גם בשו"ת שבט הלוי (ח"ב חיו"ד סי' נז אות ב) כתב שלא נקרא מחובר לענין זה. וכ"כ בשו"ת בצל החכמה (ח"ה סי' ה) וכתב שם שיטבילם בברכה]. ומרן הראש"ל רבינו עובדיה יוסף זצ"ל הביא המחלוקת הנ"ל (בספרו הליכות עולם ח"ז עמ' רסה) וכתב בבאו' דטוב להטבילם. ואם חושש שמא יתקלקלו, יתן לגוי במתנה [על ידי שיגביה הגוי את הכלי או ימשוך את הכלי אליו ויחזור להשאיל את זה ממנו חזרה. דרכי תשובה (יו"ד סי' קכ ס"ק קיב), רע"א (סי' קכ ס"ק א), בא"ח (פ' מטות ש"ש אות ח). ויש להסביר לגוי מה הוא מתנה ומה היא שאילה]. ובהלכה למעלה נראה שפסק כדעת הסוברים שיש להטבילם. אולם מה שכתב בספר בצל החכמה שיברך על כלי חשמל כשטובלם, יש לעיין בזה אחר שיש בזה פלוגתא, אפשר דאומרים סב"ל, וזה דלא כמו שכתב בפשיטות בספר פסקי משה פרזיס עמ' קי לברך עליהם) ויש עוד עצה, שינתק חלק מרכזי ע"י אומן ישראל כדי שהכלי לא יוכל לעבוד ואחר כך יחזיר החלק ונמצא שישראל בנה את הכלי (קובץ תשובות ח"א סי' ג, וכ"כ עוד כמה פוסקים), ויעשה זה דווקא ע"י אומן או מעשה אומן כדי שיקרא על שמו הכלי (פוסקים). והנה אחר שמצאנו התקנות הנ"ל כדאי לעשותם ולא לטבול את הכלי אף שראינו להרבה שטבלו את הכלים וייבשו אותם ולא קרה להם כלום, מ"מ אחר שראינו שהמוכרים כלי חשמל מציינים במפורש שאין אחריות כלל אם הכלים יכנסו לתוך המים, למה יטביל אם יש חשש לקלקול, יעשה התקנה הנ"ל ודי בזה. ומ"מ אדם שרוצה לטבול כלי חשמלי יצטרך לטובלו בשלמותו ולא יועיל לפרקו בטענה שרק המתכת חייבת בטבילה ולא הפלסטיק וכדמוכח מדברי הש"ע (יו"ד סי' קכ סי"ב) שכתב שצריך להטביל ידי הכלי, ע"כ. וכתב בדרכי תשובה (שם ס"ק צו) שאף שהיד או בית האחיזה עשוי מעץ, חייב בטבילה וצריך להיות נקי מכל חציצה, ע"ש. ואם כן ה"ה בנדון דידן. ויש בזה עוד אריכות רבה וראיות ואין כאן המקום (וראה בשו"ת שערי יושר להגר"א חנניה ז"ל ח"ג יו"ד סי' ו מש"כ בזה). ואמנם יש לחלק שכלים כאלה שאפשר לפרקם וכך היא הרגילות אפשר שנחשבים ככלים נפרדים ורק מה שטוחן יצטרכו לטובלו ולכן יהיה שרי לפרקו ולהטבילו איך שהוא, וגם בזה מצינו פלוגתא כמבואר בשערי יושר הנ"ל. וכתב שם שאם חושש שהכלי יתקלקל או שטירחא עליו להוליך את כל הכלי למקוה, יכול לפרקו, אם החלק שלמעלה עשוי מחומר פלסטיק שאינו ראוי לטבילה. וראה שם עוד מה שכתב בזה. ולמסקנה הדרך המובחרת ביותר בכלים חשמליים שחייבים לכתחילה לטובלם כגון קומקום, מיחם, מזלג חשמלי וכו', שהם מתוצרת חו"ל, כיון שיש אומרים שצריך גם להטביל את החוט של החשמל וכן בכלי שחלקו העליון עשוי מפלסטיק וחלק ממנו עשוי מברזל או מתכת צריך להטביל את כל הכלי, ולא מועיל לפרקו ולהטביל רק את חלק המתכת ולא הפלסטיק, לכן יתן את הכלי במתנה לגוי ויחזור להשאיל את הכלי ממנו (ויסביר לגוי מה היא מתנה ומה היא שאילה). או יקח את הכלי לאומן יהודי שיעשה לו בו תיקון על ידי שיפרק את הכלי משימוש, פירוק שרק אומן יכול לעשותו, ויחזיר אותו לשימוש (ולא מועיל שיפרק רק את החוט או את התקע אלא צריך לעשות תיקון בגוף הכלי. ספר טבילת כלים פי"א סו"ס נא בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל והטעם הוא שאינו נחשב מגוף הכלי). וראה עוד לעיל מה שכתבנו בזה.