מלשון השאלה אני למד שהקרקע המדוברת היא קרקע במקום מוזנח שבני רשות הרבים לא עושים בה שימוש, ומאחר שאין בו שום שימוש לרבים, מותר לכם להעמיד את סוכתכם שם אף אם ידוע שהעריה מתנגדת לכך, כי קרקע אינה נגזלת. אבל אם דרך הרבים לעבור שם, והעמדת הסוכה באותו מקום תגרום להם טרחה יתרה כגון לחצות כביש לעבר המדרכה שממול וכדו, אסור לכם להעמיד סוכתכם שם ללא קבלת הסכמה מפורשת לכך של מושל העיר.
נימוקים:
הגדרת רשות הרבים מתחלקת בענין זה לשלושה מצבים. א. רשות שהרבים משתמשים בה, והסוכה גורמת להם היזק, כגון במרכז מדרכה שהסוכה מפריעה להילוך העוברים ושבים. ב. רשות הרבים שאין בה שימוש, כגון שטח ריק או בצמוד לפתח הבית או הבנין שאין הרבים ניזוקים. ג. ברשות משותפת ליחידים כגון מקום חניית דיירי הבניין או גינת בנין משותף.
בגמ סוכה דף לא ע"א תנו רבנן, סוכה גזולה והמסכך ברשות הרבים רבי אליעזר פוסל וחכמים מכשירין. וידוע הכלל יחיד ורבים הלכה כרבים וכך פסק הרמב"ם בפרק ה מהלכות שופר וסוכה ולולב הלכה כ"ה: "העושה סוכתו ברשות הרבים הרי זו כשרה". וסברתם של חכמים היא מטעם שהרי קרקע לעולם בחזקת בעליה היא ואינה נגזלת.
אולם באור זרוע (הלכות סוכה סוף סימן ש"ב) הביא את המעשה המובא בירושלמי שריש לקיש גער בגמליאל זוגא על כך שבנה סוכתו ברשות הרבים ולכאורה זהו נגד ההלכה כדעת חכמים שהתירו זאת.
ותירץ האור זרוע ב תירוצים. תירוץ ראשון, שסבר ריש לקיש שלא התירו זאת חכמים אלא בדיעבד אבל לכתחילה אסור לו לאדם לבנות סוכתו ברשות הרבים כלל ועיקר כי הרי הוא גוזל את הרבים. [ביאור דבריו הוא אף דקיי"ל קרקע אינה נגזלת מכל מקום גוזל הוא את זכות שימוש הרבים בקרקע, כנ"ל].
עוד תירץ, "ואפשר לומר דדוקא בשוקא במקום שמצוי עוברים ושבים ומפסיק עליהם הדרך אבל לא במי שמסכך בצדי רשות הרבים סמוך לפתח ביתו". ובתירוצו זה מחלק בין מקום הגורם היזק לרבים לרשות הרבים סתם.
הרמ"א בסימן תרל"ז סעיף ג פסק הלכה זו בזה הלשון: "לא יעשה סוכה לכתחלה בקרקע של חבירו שלא מדעתו, וכן בקרקע שהיא של רבים מיהו בדיעבד יצא".
דעת המגן אברהם (שם) שאף בדיעבד אם כבר בנה את סוכתו שם כשר כמו שפסק הרמב"ם, מכל מקום אסור לו לברך עליה דהוי ברכה לבטלה, דלא הוי מברך אלא מנאץ בדומה ללולב שאין מברכים עליו, מכיון שבנה סוכתו שם נגד ההלכה. וכך היא דעת הגר"ז מלאדי בשו"ע הרב שאסור לברך על סוכה זו.
אומנם דעת האליה רבה (שם) לחלוק עליו ודעתו שאף שלכתחילה אסור הדבר, מכל מקום בדיעבד פסק הרמב"ם והסכים לו האור זרוע שיוצא ידי חובתו, ועל כן מותר לו לברך עליה וכך היא דעת הרבה אחרונים ובהם הפרי מגדים, מור וקציעה, בגדי ישע מאמר מרדכי ועוד.
מתוך דבריהם שלא חילקו בזה בין רשות הרבים לצידי רשות הרבים אתה למד שלדעתם אין חילוק בזה, וכשם שאסור לו לאדם לבנות סוכתו במרכז הדרך באופן שמפריע ודאי להולכים ושבים כך אסור לו לאדם לבנות סוכתו בצד רשות הרבים באופן שאינו מפריע כל כך כתירוצו הראשון של האור זרוע, הסובר שהחילוק בזה הוא בין דין לכתחילה לדין דעיבד, ולא בין סוגי הרשויות.
אולם בשו"ת שואל ומשיב (סימן קכ"ח) פוסק להלכה שמותר לו לאדם לבנות סוכתו ברחבה שלפני הבית, ונותן לזה שתי טעמים. א. מטעם שלא מקרי רשות הרבים. ב. "ובפרט היכי שיש להם דעקאמענט משר העיר שיש להם רשות לעשות עירובין וסוכות". הו"ד במשנה ברורה (סימן תרל"ז ס"ק י ובשער הציון שם).
הרי שנסמך בזה השואל ומשיב בטעמו הראשון על תירוצו השני של האור זרוע, לחלק בזה בין סוגי הרשויות, בין רשות הרבים שנמצאת בשימוש הרבים, לרשות הרבים שהרבים משתמשים בה.
מכל מקום אף לדעת השואל ומשיב אין מקום להתיר בזה אלא בקיום אחד התנאים הללו. שבנית הסוכה נעשית במקום שאין בו שימוש לרבים, אף שהמקום שייך לרבים. או שיש רשות לכך מאת מושל העיר.
ורשות מושל העיר מפקיע את חשש גזל, שהרי הרבים הסמיכו אותו להחליט ולקבוע את הסדר הציבורי אף אם נגרם בכל הפסד לחלק הציבור. ובאם יש רשות מותר לבנות הסוכה ברשות הרבים, ברם אף זה אינו אלא במקום שאינו מזיק את הרבים, כי רשות המושל מועילה רק להפקעת ענין הגזל, אבל אינו יכול להתיר בשום אופן להזיק את הרבים.
על היתרים אלו נסמכו גדולי אחרוני זמנינו בבואם למצוא היתר למנהג בעלי הדירות שאין להם מרפסת לבנות סוכתם על המדרכה או בחניה, כמובא בספר הליכות שלמה (עמוד ק"ט) להגרש"ז אויערבאך ובחזון עובדיה (סוכות עמוד נ"ו) למרן הגר"ע יוסף, ובלבד שיתקיים בזה אחד משני התנאים הנ"ל. שנבנית הסוה בקרקע שאין בה שום שימוש לרבים. או בהיתר מושל העיר. וכך כתב הגרש"ז אויערבאך (הו"ד הגר"ע יוסף שם) שבירושלים נסמכו בזה על הרשות שניתנה לבנות סוכות ברשות הרבים עוד מזמן המושל התורקי.
מורם מהאמור, שאסור להעמיד סוכה במקום שמסכן את הרבים או מפריע לרבים הפרעה משמעותית. (ויעויין בספר חשוקי חמד להגר"י זילברשטיין ב"ק דף ל"א שבכה"ג מותר להרוס לו את הסוכה ומפקפק שמותר ליטול העצים באם התרו בו קודם) ואין בכח ראש העיר להתיר בניית סוכה במקום שגורם היזק וסכנה לרבים. ובדיעבד כשרה אבל אין מברכים עליה. אבל מותר להעמיד סוכה ברשות הרבים במקום שאין בו שום שימוש לרבים, אף אם ידוע שהעריה מתנגדת לכך, כי קרקע אינה נגזלת. וכן מותר להעמיד סוכה בצידי המדרכה במקום שאינה מהווה "הפרעה" לרבים מותרת בלבד שיש לכך הסכמה של מושל העיר (או ראש עיר נבחר, שהמחוהו רבים לכך) הגם שיש בזה משום שלילת זכות שימוש לרבים. וכמובן רשות מושל העיר תוכל להועיל רק לגבי קרקע ציבורית, וכדי לבנות סוכה ברשות פרטית כגון בגינה או חניה של בנין משותף תותר לכתחילה רק באזור שאין בו שום שימוש לרבים כל השנה. [כגון בחניה צדדית ביותר], על כן כל שלא קיבל את רשותם של כל דיירי הבנין לדעת המגן אברהם אסור לברך עליה, ואף המשנה ברורה לא התיר בזה אלא באם אין לו אפשרות לברך בסוכה אחרת, על כן מי שכבר בנה סוכתו ועדיין לא קיבל את רשות הדיירים עד עתה יפנה מיד לקבלת רשותם של כל דיירי הבנין ופרט אם יש מהם חילוניים המקפידים על כך שהרי רשות ראש העיר לא מועילה בזה בענין קרקע פרטית.
