הובא בכמה ספרי אחרונים [שו"ת בית הוראה עמ 334 ועוד] משמיה דשר התורה הגאון ר חיים קניבסקי שליט"א שאם מצא אדם טלפון שאינו כשר כגון אייפון וכדומה, לא רק שאין בו חיוב השבת אבידה, אלא אף אם הגביה אותו אין להשיבו לבעליו. ויש שאמרו משמו שיכול אף לשבור את המכשיר, שבזה מפריש את חבירו מאיסורא, ואפילו למוכרו לנכרי אסור, כי גם הם מוזהרים בז מצוות בני נח על גילוי עריות. [וקשה להאמין שכך אמר הגר"ח שליט"א לעניין מכירתו לעכו"ם, דהיכן מצאנו שיש איסור לגוי בהבטה וגירוי יצר הרע בעצמו שמא יבוא לידי איסור וכדומה, דאין זה אלא בישראל. זאת ועוד מאן לימא לן שזה הגוי גולש למקומות אסורים שאנו מצווים להפרישו גם בכה"ג. ויעוין ביו"ד סימן קנא ס"א ברמ"א האומר שמותר למכור לעכו"ם דברים השייכים לעבודתם דהיינו ע"ז בזמן שיכולים לקנות במקום אחר בלאו הכי. והרי גם על ע"ז מצווים העכו"ם ולא חששו על לפני עיור. וה"ה לאותם מכשירים שיכולים לקנות אותם בכל מקום לאלתר. וסוגיא זו תלויה בגמ דע"ז (ו, ב) בתרי עברי דנהרא והרוצה לרוות צמאנו בסוגיא זו יעיין בשדי חמד מערכת ו כלל כו אות ג, וביבי"א ח"ב סימן טו אות ה ואכמ"ל. וצל"ע].
וסיפר לי מאן דהו שחבירו התפלל מנחה בביתו של אחד מגדולי הדור שליט"א והניח את האייפון שלו על השולחן וכשסיים את התפילה מצא את הטלפון על הרצפה מנופץ, וכנראה ששברו אחד המתפללים. וגם בזה קשה להאמין שאותו גדול אמר להם לעשות כן. (שהרי גורם לשנאה וריחוק כפי שיתבאר לקמן. למעט מקרים כגון בחור ישיבה וכדומה שמחזיק מכשיר כזה שמצוה גדולה אף להזיק את המכשיר לאפרושי מאיסורא).
ושו"ר בספר יבוא ידיד [חו"מ סימן פד] להגאון הרב שלמה ידידיה זעפראני שליט"א שנקט להלכה שאין להשיב טלפון שכזה לבעליו. והניף ידו שנית בספרו החדש לחזק דבריו הראשונים. ונבאר בעז"ה:
האם מותר להזיק דבר האסור על מנת להפריש את חבירו מאיסור.
מובא בגמ ברכות [כ. א] רב אבא בר אהבה חזי לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל היא, קם קרעיה מינה. מוכח מכאן שמותר להזיק ממון חבירו שיש בו מכשול איסור, ופשוט שרב אדא בר אהבה סבר שפטור מלשלם שהרי כאשר איגלאי מילתא דכותית היא, שיימוה בארבע מאה זוזי. א"ל מה שמך אמרה ליה מתון אמר לה מתון מתון ד מאות זוזי שויא משמע שאם היתה של ישראל היה פטור מלשלם. וכן מוכח מהרמב"ם [פ"י מכלאים הל כט] שפסק הרואה כלאים של תורה על חבירו, אפילו היה מהלך בשוק, קופץ לו וקורעו עליו מיד. ומבואר שמותר לקורעו. ועיין שו"ע [יו"ד סימן שג ובנחלת צבי.] שגם באיסור דרבנן הדין כן.
וכן בספר פתחי חושן [דיני נזיקין פ"א ס"ק א] דן בשאלה זו האם מותר להזיק ממון חבירו בשביל לאפרושי מאיסורא ופשיט ליה להיתירא מההוא עובדא דרב אדא בר אהבה ומדין כלאי בגדים כמבואר בדברי הרמב"ם הנ"ל. [ישנם עוד כמה מקומות שיש להוכיח מהם שמותר להזיק ממון חבירו על מנת להפרישו מאיסור כפי שמצאנו שמותר לחבול בגופו של חבירו על מנת להפרישו מאיסור, א"כ ק"ו לממונו עיין שו"ע חו"מ סימן שמט ובתרומת הדשן סימן ריח ואכמ"ל].
אמנם בנידון דידן ישנם כמה סיבות לאסור שבירת מכשיר זה אף שהוא אסור בהחזקה:
א. הפתחי חושן [שם] בסוף דבריו כתב דאף שמותר להזיק ממון חבירו על מנת להפרישו מאיסור, מ"מ אינו נפטר מתשלומין, כשם שמצינו שאסור להציל עצמו בממון חבירו שלא על דעת לשלם. והוסיף דאע"ג שיש לחלק בין מציל עצמו בממון חבירו לפושט כלאים של חבירו בשוק, דשאני התם שהוא מזיק את ממון חבירו בשביל הצלתו של המזיק, ולכך עליו לשלם לו את דמי נזקו, אבל הכא שהוא מזיק את ממון חבירו בשביל להצילו מאיסורו כגון כלאים, בזה אין עליו חובה לשלם את דמי נזקו, כיון שהנזק נעשה לטובת הניזק שלא יכשל באיסור ולא לטובת המזיק. ודייק בשו"ת משפטי חיים [ח"ב סימן ב] מדברי הרמב"ם הנ"ל דמדלא דיבר הרמב"ם מאומה מעניין תשלומים על בגדי חבירו שקרעם בשוק, מוכח דאין הוא חייב לשלם על קריעת הבגד של חבירו, וכדברי הפתחי חושן. ולפ"ז בנידון דידן כיון שמציל את חבירו אינו צריך לשלם לו.
אולם, חילוק זה אינו מוסכם לכו"ע לענ"ד, שהרי גם בההוא מעשה דרב אדא בר אהבה, לאותם ראשונים [ר"ח והערוך ועוד] שפירשו שכל הטעם שקרע את לבושה של אותה אשה היה בכדי שלא תכשיל את הבריות באיסור, א"כ לפי החילוק הנ"ל הרי רב אדא הציל גם את עצמו וגם את אחרים מראיה אסורה, ואלמלא היתה אותה אשה יהודיה היה פטור מלשלם לה כדמוכח בסוגיא. ודלא כפי החילוק הנ"ל דבכה"ג חייב לשלם. [ואף שיש לחלק דהתם הוא מציל רק את עצמו וכאן הוא מציל אחרים וגם אותה, מ"מ על הצד שמציל את אחרים הוי ליה לשלם]. ועכ"פ, השובר מכשיר זה יכול להיות שיצטרך לשלם סכום כסף גדול לבעל המכשיר. וכיון שאינו יודע מי הוא בעליו של המכשיר כיצד יעשה, דאם יכריז על האבידה, וכשיוודע מי בעליו יאמר לו ששבר את המכשיר, הלה מסתמא יכעס ויגרום לשנאה וכו, וכבר מצאנו לחזו"א [סימן יב ס"ק ט] והגרש"ז [מנחת שלמה ח"א עמ קפט] שסברו, דבימינו אפשר ליתן דבר מאכל לאדם שאינו שומר תורה ומצוות אף אם לא יברך, בכדי שלא להשניא את הדת עליו ואע"ג שיש כאן איסור לפני עיור. וה"ה לכאן. זאת ועוד ע"י שבירת המכשיר יאבד לחבירו את כל מספרי הטלפון ששמר, הודעות, מכתבים, תמונות ועוד. ואיך נתיר דבר כזה.
ב. הפתחי חושן [שם] בסוף דבריו הסיק דאף שמותר להזיק ממון חבירו על מנת לאפרושי מאיסורא, היינו דוקא בממון האיסור וע"י ההיזק ימנע חבירו מהאיסור, אבל להזיק מבלי שימנע האיסור, אסור בכל אופן. וא"כ בשבירת האייפון אין בזה שום אפרושי מאיסורא כיון דמי שמחזיק מכשיר כזה, על פי רוב הוא הדוק בו ולא יכול בלעדיו אפילו כמה דקות, ולכן גם אם המוצא ישבור אותו, ירוץ הלה לרכוש מכשיר חדש. (למעט בחור ישיבה וכדומה שאין להם אפשרות וכו).
ג. עוד י"ל, שמא דוקא חפץ שהוא אסור על כולם בכל אופן כגון כלאים בבגדו יכול לאבדו. משא"כ מכשיר מסויים אע"ג שאסור להחזיקו כיון שיכולים לבוא ע"י לאיסור וכדומה, מי אמר שיש לו דין של חפצא של איסור לעניין שמותר להשמידו. (ואין אנו דנים כאן לעניין החזקת טלפון כזה, שהדברים ידועים וברורים שאסור בהחלט להחזיקו ללא סינון והיתר מיוחד מרב מוסמך וכו, אלא אנו דנים על הפן ההלכתי בהיזק ממון חבירו ופשוט). וכך העלה בשו"ת משפט חיים [שם] לעניין עיתון של איסור שיש בו מראות אסורות שיש לו דין של חפצא של איסור משא"כ מכשיר זה אע"ג שהוא אסור להחזקה ללא אישור כנ"ל, מ"מ כיון שאנו רואים שישנם אנשי עסקים שהתירו להם ע"י סינון להחזיק מכשיר כזה, א"כ אין דינו כמו עיתון שיש בו מראות אסורות אלא גישה להם. ואע"ג שיש לחלוק על מה שכתבנו ולומר דכיון שאסרו מכשיר זה כל גדולי הדור הוי חפצא של איסור ותו לא. מ"מ, מצאנו בשו"ת תשובות והנהגות [ח"א סימן שסח] שדן לגבי בעל תשובה שרוצה לשבור את מכשיר הצפייה בבית הוריו להציל את הוריו מרדת שחת, והעלה הרב שלא כדאי לעשות זאת אלא בהוראת חכם. ולא גרע זה ממכשיר הטלפון.
וע"כ, זחלתי מחוות דעתי בעניין זה וידעתי גם ידעתי שישנם אנשים שיבקרו דברנו בעין חשדנית וד"ל. ע"כ שאלתי כמה דיינים ותיקים ובכללם את מורנו הגאון הרב אלחנן פרץ שליט"א ואמרו לי שאין הדבר מוסכם להלכה לשבור חפצי חבירו בכה"ג וכנ"ל, שהרי ישנם אנשים שמשתמשים בטלפונים אלו לעבודתם ואינם מודעים לחומרת הדבר עד היכן הוא מגיע.
העולה מכל הנ"ל:
אין לשוברו אלא במקרים מיוחדים על פי היתר של דיין מובהק בענייני ממונות.
לעניין השבת מכשיר כזה לבעליו הדבר תלוי במה מדובר ויש צדדים לכאן ולכאן:
א. יש אומרים דכיון שגדולי הדור אסרו מכשיר זה לכו"ע, א"כ יש כאן לפני עיור. ולכן אין להכריז על מכשיר כזה להחזירו לבעליו, אלא יכול למוכרו לעכו"ם וישיב את הכסף לבעליו.
ב. יש צדדו לומר דאם יכול לברר מי בעלי המכשיר, וידוע לו שאותו אדם ירא שמים ומשתמש בזה לצורך עבודתו ויש לו סינון וכדומה, ע"כ יכול להשיבו לו, ולהסביר לו חשיבות סילוק הדבר הזה מידיו ולחפש דרכים כשרות וכו. וה יאיר ענינו בתורתו.
