חבישת כיפה במקום שהרוב גויים

בזמנינו שכיסוי הראש הוא היכר מיוחד לאנשים שומרי תורה ומצוות, ורק פורקי עול למיניהם אינם מכסים ראשם, וכיסוי הראש מבדיל בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו, צריך כל איש מישראל להיזהר לכסות ראשו, ולהראות בכך שמורא שמים עליו. וממידת חסידות לכסות ראשו אפילו שהולך פחות מארבע אמות ואפילו אם אינו מהלך ברגליו אלא יושב במקומו ראוי לכסות ראשו, ובמ"ב כתב שמידת חסידות ללכת לישון כשראשו מכוסה. וכיסוי הראש הכוונה שיהיה על כל פנים רוב שטח הקרקפת מכוסה בכיסוי הניכר ונראה היטב לעין כל וכך נהגו במשך הדורות.

מקור: הנה מובא בגמ' קדושין [לא, א] שרב הונא בריה דרב יהושע לא הלך ארבע אמות בגילוי הראש, אמר – שכינה למעלה מראשי. נראה שמכאן אינו חיוב גמור, שיתכן ורק רב הונא בריה דרב יהושוע נהג במידת חסידות. אלא שעדיין יש לשאול מנין שכל יהודי חייב בכך. כתב המאירי בבית הבחירה [שם] שמגדולי החכמים לא היו הולכים אפילו ארבע אמות בקומה זקופה ובגלוי הראש. משמע שרק גדולי החכמים היו הולכים עם כיסוי הראש. או כלך לדרך זו, שהחכמים היו עושים לפנים משורת הדין שדקדקו בעצמם שגם בשיעור ארבע אמות לא גילו את ראשם, ואין הכי נמי ששאר העם היו ג"כ מכסים ראשם רק לא בדקדוק כגדולי החכמים. בב"י אכן הבין דברי הגמ' הנ"ל שאין חילוק בין גדולי החכמים לשאר העם, ופסק "שיכסה ראשו", משמע כל אדם. וכן פסק בשו"ע [סעיף ו] בזה הלשון: "ולא ילך ארבע אמות בגילוי הראש (מפני כבוד השכינה). ובספר שמש ומגן [להרה"ג משאש זצ"ל, ח"א] הבין בדברי מרן דלשיטתו כיסוי הראש בכיפה הוא מעיקר הדין. וכן פסק הט"ז [סימן ח' סק"ג] שבזמננו איסור גמור מדינא להיות בגילוי הראש ואפילו יושב בביתו. ועובר משום בחוקותיהם לא תלכו.