ברכות התורה לפני שיעור לחילונים

בוודאי שכדאי להקפיד בזה. בגמ' נדרים (פא.) איתא דאמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב "מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה, על מה אבדה הארץ", דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשוהו עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, שנאמר "ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה", היינו ולא שמעו בקולי היינו ולא הלכו בה, אמר רב יהודה אמר רב לומר שאין מברכין בתורה תחילה. ומדייק הר"ן בשם הרבינו יונה שמדוייק מן הפסוק שהעונש היה על זה שלא בירכו בתורה תחילה, משום שאם באמת היה המצב כפשוטו שעם ישראל עזבו את תורתו של מקום, אם כן מה היה כל כך קשה לנביאים ולחכמים לפרשו, עד שהוצרכו שהקב"ה יפרש בעצמו? על כרחך שהיו עוסקים בתורה ובמצוות, אלא שלא היו מברכים בתורה תחילה, ולכן נחרב בית המקדש. ופסק מרן באו"ח סי' מז שצריך מאד להיזהר בברכת התורה, ולכן פסק הגרי"ש אלישיב (כך הורו בארגון ערכים בשמו) שמרצה ההולך לדרוש בפני ציבור שאינו שומר תו"מ דיש לברך ברכת התורה עם הציבור לפני שמתחיל לדבר דברי תורה, אמנם מספיק את הברכה האחרונה וא"צ את כל הברכות, ואף שהרב עצמו בירך כבר, מ"מ יכול לברך עימם יחד כדי ללמדם את הברכה וכמ"ש האג"מ (ח"ב חאו"ח סי' נו) דאם מלמד לחבירו את הברכה מותר להזכיר שם ה', כדי שלא יאמרנה בצורה שגויה.

יש להוסיף כאן מה שכתב בליקוטי הלכות (מר' נתן תלמיד מוהר"ן מברסלב, או"ח א' עניין ברכות התורה הלכה א' בהתחלה) שביאר את כוונת הברכה על פי הגמ' במסכת יומא (עב) "ושמתם – זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המוות", שצריך אדם לכוין בברכה שיזכה לקבל את התורה בבחינת ברכה שתיעשה לו סם חיים, ועל ידי שמשבר את תאוותיו ומתנהג בקדושה זוכה להתגלות התורה, וזה מה שאנו מברכים "אשר בחר בנו מכל העמים" דהיינו שבחר בנו והוציא אותנו מהם דהיינו ממידותיהן ומתאוותיהם הרעות של הגויים, ועל ידי זה שבחר בנו וקידש אותנו מכל התאוות של הפריצות והטומאה, על ידי זה נתן לנו את התורה. ואח"כ אנו מוסיפים את הבקשה "והערב נא ה' אלוקינו" מבקשים אנו שתהיה התורה מתוקה ועריבה בפינו ונזכה לקבל את אור התורה בבחינת ברכה וסם חיים. נמצא שאדם שרוצה שדבריו ישפיעו על השומעים, צריך להקפיד בזה.