אכן כך מקובל בפי העולם שכל מי שנהרג על ידי גוי בגלל היותו יהודי הרי הוא נחשב כקדוש. ויש לנו לדון מכמה מקומות אשר אנו רואים שם מעין ענין זה, ומה שהתבטאו בהם גדולי הדור.
ראשית דברנו נביא בזה במקור הדברים שנאמרו בשבחם של אלו שנהרגו על ידי גויים. הנה מצאנו בגמרא (סנהדרין מז.) אמר ליה רבא: מי קא מדמית נהרג מתוך רשעו למת מתוך רשעו? מת מתוך רשעו, כיון דכי אורחיה קמיית (פירוש – שמת בצורה טבעית) לא הויא ליה כפרה (פירוש – אין לו כפרה ונשאר ברשעתו. אבל) נהרג מתוך רשעו (פירוש – שנהרג על ידי גויים ולא היה לו מיתה טבעית) כיון דלאו כי אורחיה מיית, הויא ליה כפרה (פירוש – כיון שנהרג שלא כדרכו יש לו בזה כפרה). תדע (פירוש – רבא מביא ראיה לדבריו) דכתיב (תהלים עט) "מזמור לאסף, אלהים באו גויים בנחלתך טמאו את היכל קדשיך נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ". מאי "עבדיך" ומאי "חסידיך" (פירוש – מה כפל הלשון ומה ההבדל ביניהם)? לאו "חסידיך" חסידיך ממש, "עבדיך" הנך דמחייבי דינא דמעיקרא וכיון דאיקטול קרי להו "עבדיך" (פירוש – האם ההבדל אינו ש"חסידיך" הם חסידים ממש שהיו כך כך ימי חייהם, ואילו "עבדיך" הם אותם אנשים שבחייהם היו רשעים ולאחר שנהרגו על ידי הגויים קוראים להם "עבדיך"), עד כאן תוכן דברי הגמרא, הרי לנו מדברי הגמרא שמי שנהרג יש לו כפרה, ואולי מזה סמכו העולם לקרוא לכל מי שנהרג שלא כדרך הטבע אלא על ידי רציחה של גוי, שהרי כיון שהיה לו כפרה נעשה קדוש.
אף אלו שלא נהרגו מחמת שציוו להם לעבור על אחד משלושת הדברים (עבודה זרה, שפיכות דמים, וגילוי עריות), שאנו מחוייבים בהם למסור את נפשנו, שבהם כבר כתב הרמב"ם שהוא בכלל אלו שמתו על קידוש ה', גם יש לדון בכמה אופנים בענין;
א. מי שנהרג על ידי גוי מפני שרצה לקיים מצוה שאינם משלושת הדברים (עבודה זרה, שפיכות דמים, וגילוי עריות), שאנו מחוייבים בהם למסור את נפשנו – והוא מסר נפשו, האם הוא גם נקרא קדוש; הנה יש לדייק משאלת התרומת הדשן (סי' רמא) שנקרא מת על קידוש השם, וזה לשונו בשאלתו שם 'חבורות אנשים ונשים והרבה נפשות הלכו מעיר לעיר לשמחת נישואין, ועברו דרך עיר אחת של מושל רשע וכל משרתיו רשעים, והעלילו עליהם לחייבם מיתה והריגה ותפשום כולם וכו', ויסרו אותם בתפיסות חמורות ובשאר יסורין וגם פתו בהן תמיד הכל כדי להמיר דתם, ויהי אז פטורין גופם וממונם וכו'. ורוב מן החבורה אנשים ונשים עמדו בנסיון ונהרגו על קדוש השם יתברך' עכ"ל, הרי מבואר שקורא למיתה זו שהוא על קידוש השם.
ב. חשיבות יתירה רואים אנו במי שנהרג בגלל היותו שומר לעם בני ישראל; וכמבואר בגמרא בבא בתרא (דף י, ב) הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן, ובמסכת תענית (דף יח, ע"ב) פירש רש"י (ד"ה בלודקיא) הכוונה בגמרא זו, וזה לשונו 'ויש אומרין: שנהרגו על בתו של מלך שנמצאת הרוגה, ואמרו: היהודים הרגוה, וגזרו גזרה על שונאיהן של ישראל, ועמדו אלו ופדו את ישראל, ואמרו: אנו הרגנוה, והרג המלך לאלו בלבד' עכ"ל.
עוד מחשיבות המגינים על עם בני ישראל; עיין בפלא יועץ (ערך הצלה) וזה לשונו 'רבים מבני ישראל הנראים לפנים ככלים ריקים, אבל יש בידם מצוה זו של הצלת ישראל, שבזה הם מכריעים ועוברים את החכמים הגדולים שבישראל, והן אמת שאין הקב"ה לוקח שוחד מצוה כנגד עבירה, ומשלם להם עונש על כל העבירות שעושים, ועל כל ביטול מצוה שמבטלים, אבל ג"כ יש שכר הרבה להאנשים האלה שטורחים ועמלים בכל כוחם להציל ישראל מיד הגויים' עכ"ל.
ג. אדם שנהרג מחמת היותו יהודי, יש לדון בו גם אם הוא מקיים מצות קיודש השם, וכן היה באחינו בני ישראל בשואה, ועיין מה שכתב הרב אפרים אשרי זצ"ל בשו"ת ממעמקים חלק ב; (סימן ד) העיד שהגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד לימד את בנו הרה"ג ר' נפתלי הי"ד בשואה האיומה את נוסח הברכה על קידוש השם. והעיד עוד שכך הייתה דעת החפץ חיים זצ"ל בהיותו ברוסיה בזמן המלחמה העולמית הראשונה בעת שהשתוללו שם מרצחים שהרגו ביהודים, שיש לברך על קידוש השם. ע"ש. הרי שדעת קדושי עליון אלה שכל שנהרג משום היותו יהודי, נחשב שנהרג על קידוש השם.
אולם בספר בכל נפשך (עמוד שעח) כתב, שהגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט"א אמר לו בשם אביו הגאון רבי שלמה זלמן זצ"ל, שהנהרגים בשואת גרמניה אינם נחשבים שמתו על קידוש השם, ולא שייך בזה ברכת קידוש השם.
ושם (עמוד שעט) שאל את הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל, האם מי שנהרג מחמת יהדותו נחשב מקדש השם, והאם יכול לברך ברכת קידוש ה. וענה לו: יש אומרים שכן, ושמענו גדולים נהגו כך
