איזה קנין מועיל במכירת חמץ

לגבי הנידון הראשון הנה מצינו מחלוקת בפוסקים אם מהני כאגב שאחד מוכר את הקרקע ואחד מוכר את המיטלטלין לאדם אחד שאמנם מצינו כשאדם אחד מוכר קרקע לאחד ומטלטלין לשני אבל שניהם של מוכר אחד דמהני והשאלה האם גם כשיש שני מוכרים לאדם אחד אם מהני ובקצוה"ח בסימן רע"ה נוקט בפשיטות שלא מהני ראיתי מזה שהגמ' בקידושין כז. דנה מה הדין שדה לאחד ומטלטלין לאחר אם מהני אגב ואמאי הגמ' לא דנה הפוך בקנה קרקע אצל אחד ומטלטלין אצל אחר ואמר הקונה שיקנה מטלטלין אלו מראובן אגב קרקע שקונה משמעון ובהכרח שבזה אין ניצין ולעולם לא מהני וסברתי ברורה בזה שאם הכל שייך למוכר אחד שייך להטפל את המיטלטלין אגב הקרקע שלו אבל אם הקרקע שייכת לאחר איך המוכר יכול להוציא את המיטלטלין שלו מרשותו לרשות הקונה אגב קרקע של אדם אחר. נימוק:
ובבאר יצחק לר' יצחק אלחנן ספקטור באו"ח סימן ד' ענף ד' הביא הוכחה שניה לזה מהגמ' בגיטין כב. עציץ של אחד וזרעים של אחר מכר בעל העציץ את העציץ לבעל הזרעים כיון שבמשך כשנה מכר בעל הזרעים לבעל העציץ לא קנה עד שיחזיק בזרעים ואם הי העציץ וזרעים של אחד, ומכרן לאחר החזיק בזרעים קנה העציץ, וכו' והיינו עציץ זה הפלסטיק המחזיק את הזרעים שהיינו כמטלטלין והזרעים זה מה שאם העפר בפנים ונחשב כקרקע שבזה נוקטים שאם מכר בעל העציץ את הפלסטיק שלו לבעל הזרעים בעי לקנות זאת במשיכה כדין מטלטלין ואם בעל העציץ רוצה לקנות הקרקע צריך להחזיק בזרעים ואם שניהם של אחד ומוכרן לאדם זר יכול להחזיק בזרעים ולקנות את העציץ בקנין אגב והקשה בבאר יצחק אמאי כל האריזות ושהגמ' תאבר מכרי לאחר החזיק בזרעים קנה העציץ ואז חוץ ממה שהוי לשון קצרה היה לנו גם חידוש שגם בני נותנים שייך אג"ק היו ואל כתבו כמה נותנים יש כאן
ובהכרח שבשני נותנים לא מהני אג"ק אלא רק בנתן אחד ובזה יש חילוק אם זה קונה זר מבחוץ או שבעל העציץ רוצה לקנות הזרעים וכו'
ובאור שמח בפרק ג' מהלכות מכירה הלכה ט"ז נקט גם הוא שלא מהני וראיתי מזה שהגמ' לא דנה מה הדין בשני מוכרים אחד מכר עציץ ואחד מכר זרעים אם יכול קונה אחד לקנות באגב ומזה שהגמ' לא דנה בזה לעולם לא מהני וכל השיטות הללו הם בעצם דחו את דעת המקנה בקידושין כ. שנקט שמהני אגב גם בשני מוכרים ובשו"ת בית יצחק יו"ד ק"ב קונטרס אחרון סימן י"א אות י' נקט להכריע כהמקנה אבל הבאנו כאן שלושה פוסקים שנוקטים
שלא מהני שזה הקצוה"ח האור שמח והבאר יצחק ומצינו את דעת אחרון חביב האמרי בינה בקונטרס הקנינים סימן ט"ז ד"ה הותר שגם הוכיח דלא כהמקנה וראיתי מהריטב"א בגיטין נט. שהפעולות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין זה דווקא כשמקנה במשיכה או בהגבהה אבל באגב לא מהני שהפעולות יקנו היות והם צריכים להקנות קרקע וקטנים לאו בר אקנויי קרקע נינהו והקשה באמרי בינה דאם שייך לקנות מטלטלין של ראובן אגב קרקע של שמעון א"כ מה הבעיה שגם קטן יקנה באגב קרקע של אחר שהוא גדול והוא בר אקנויי קרקע ועל גביו יקנה המיטלטלין של הקטן ובהכרח שלא מהני אגב קרקע של אדם אחר.
וא"כ כיון שרוב הפוסקים נוקטים כך ובאיסורים נוקטים לחומרא א"כ במכירת חמץ שהיהודי מוכר את חמצו לגוי ורצה להקנות לגוי אגב קרקע אם יוקנה לגוי אגב הקרקע ששייכת לרב א"כ נמצא שיש כאן שני מוכרים אחד קרקע ואחד מטלטלין לאדם אחד שלא נקנה בקניון אגב.
ומצינו שנחלקו בזה המקור חיים והנתיבות בחידושים בסימן ר"ב נקטו שלא מהני ויסוד מחלוקתם שבגמ' בקידושין כז. דנה אם מהני הקנאת שדה לאחד ומטלטלין אגבה לאחר ורצתה להוכיח ממעשה דר"ג וזקנים שר"ג אמר להם עישור שאני עתיד למוד נתכון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקמו מושר לו ומוכח שמהני קרקע לר"ע והמעות צדקה לאחר שהם העניים ומאני שאני ר"ע שהוא יד עניים וחשיב שהקנו את המטלטין אליו ולכן מהני ומכאן נקט ברמ"א בסימן ר"ב סעף ד' שכל גבאי צדקה אפשר להקנות להם קרקע ואגב זה מטלטלין לענים ונחלקו הפוסקים אם מקנה קרקע לאפוטרופוס ומטלטלין ליתומים אגב זה אם מהני כמו בגבאי צדקה שבהר"ן הביא דעות שלא מהני רק בגבאי צדקה שיש לו הנאה בהקנאה להם המיטלטלין והצדקות שרבי אם מסר לעניים מוטל עליו לטרוח ולהשיג להם מעות לכן שמקנים ליתומים הוי כמקנים לו ומהני אבל באפוטרופוס שאיני מחוייב לטרוח יותר מה שיש לא יועיל להקנות בשבילו קרקע ומטלטלין ליתמים אבל בהר"ן עצמו פליג שגם באפוטרופוס מהני להקנות לו קרקע ואגב זה להקנות מטלטלין ליתומים ובמחבר בסימן רב סעיף צ' נקט בהר"ן וכך נקט גם ברשב"א במקור חיים רצה לעלות דרגה שגם ברוצה להקנות אגב קרקע של השליח מהני היות וכל אפוטרופוס הוא כשליח יתומי ומהני להקנות אגב הקרקע שלו וה"נ כל רב שמוכר את החמץ הוא שליח של בעל החמץ יועיל להקנות המיטלטלין לגוי אגב שדה של הרב בגליון הסכים למקור חיים ובחת,ס ובמנחת בתים הקשו דבשלמא אם נפל לחצר השליח שנחשב כהגיע לחצר המשלח מובן היות והוי כיד המשלח חשיב שהגיע למשלח אבל להוציא מיד הבעלים אגב קרקע של אחר זה לא מצינו שזה יוכל לפעול קנין להוציא מרשותו לרשות אחר ולכן דוקא באפוטרופוס שמקבל רשותו חשיב כהגיע ליד היתומים אבל להוציא מאדם מטלטלין אגב קרקע של אחר לזה אין לנו ראיה ואמנם החת"ס לא הכריע נגד חמיו הרעק"א אבל נשאר בקושיא שאינו דומה לאפוטרופוס.
ובאמרי בינה סימן טז בקונטרס הקניני רצה לבטא זאת במחלוקת באבהע"ז סימן קכא אם שליח בגט מקבל את כח המשלח עד כדי שאם המשלח נשתטה האשה יכולה להתגרש כ כוחו אצל השליח.
וה"נ אם קיבל את כח המשלח חשיב כבעל המיטלטלין לעשות אגב שלו לו מהני אבל אם לא קיבל את כח המשלח א"כ לא יועיל אגב קרקע של הרב וכיון שזה מחלוקת הפוסקים במהרש"ם בספרו תכלת מרדכי ח"ג בהלכות חמץ ס"ק צו נקט לחוש לחת"ס ולמנחת בתים? שלא יעשו אגב הקרקע של הרב ואמנם בדיעבד אפשר לסמוך על המקו"ח והנתיבות והרעק"א אבל לכתחילה יש להחמיר בזה ויעוין בשו"ת מהר"ש ענגיל ח"א סימן ל"ה שכתב שאם יש מנהג לעשות אגב קרקע של הרב אפשר לסמוך ע"ז היות וזה מצטרף למקו"ח והרעק"א שנוקטים שמהני כך מעיקר הדין.
ולכן להלכה עדיף להחמיר ואם לא עשו זאת מהני בדיעבד גם אגב קרקע של הרב.
אם שסברת המחלוקת היא אם המטפל זה הקונה או המקנה דאם המוכר מטפל לקרקע א"כ בעי שיהיה שניהם שלו וכל שיש שני מוכרים לא מהני אבל אם הקונה מטפל לקרקע א"כ מהני גם בשני מוכרים היות והוא קונה אחד וקונה את שניהם ואצלו זה מטופל המיטלטלין לקרקע.
נידון אני מצינו מחלקת ש"ך וסמ"ע בכמה מקומות אם מהני קנין חצר דייקא שהשכיר או קנה את החצר תחילה ואח"כ הקנה את המיטלטלין אבל להקנות את שניהם כאחד גם את הקרקע וגם את המיטלטלין ושיקנו מיד אם הקנין חצר זה לא מהני או דלמא אפשר לקנות חצר ומטלטלין ביחד ושהמטלטלין יקנו מיד כצד ב' ויסוד מחלקתם מתחל מהגמ' שאומרת והלכתא בקנין אגב אי"צ דבורין אבל בעי שיאמר קני אגב הקרקע ונחלקו הרמב"ם והראב"ד אם בעי לרמ קני אגב רק באינם דבורין או גם בדיבורין שהרמב"ם והמחבר נקט ורק באיני דבורין אבל בדיבורין לא צריך לומר זאת אבל בראב"ד וברייתא נקטו שגם בדיבורין בעי למר קני אגב וכתב בסמ"ע דמה שלרמ"א בעי למר קני אגב בדבורין. מדובר שהחצר אינה משתמרת דאם החצר משתמרת תיפוק ליה שקונה מצד קנן חצר ולכן גם שלא אמר קני אגב שיועיל ובהכרח שלא היה החצר משתמרת ובש"ל פילג עליה שגם אם החצר משתמרת לא קונה מדין חצר היות וכל מה שמצינו בסימן ר' שחצר קונה זה כשהחצר כבר שלו ורק רוצה לקנות עליו מטלטלין אבל כשרוצה לקנות גם חצר וגם מטלטלין ביחד עמו בקנין חצר בכה"ג לא מהני הקנין חצר
ובעי להגיע לקנין אגב והיינו שנחלקו הסמ"ע והש"ך אם מהני לקנות חצר ומטלטלין יחד בקנין חצר והובא זאת בסימן ר"ב סעיף ב' והש"ך נקט את דבריו גם בסמן קצ"ח אות ז' וגם בתחילת סימן ר"ג.
והנה הקשו עליו בקצו"ח ובנתיבות על הש"ך שדבירו נסתרים מכמה גמ'
א. בקצוה"ח בסימן קצ"ח אות כ' מהגמ' של ר"ג וזקנים שהשכיר להם המקום והקנה להם את המעשרות וב"ק בגמ' וכי ר' יהושוע וזקנים היו עובדים בצד שדהו ומשני אמר רב פפא דעת אחרת מקנה אותו שמהני גם באינו עובד בצד שדהו ולכאורה הרי שם הקנה להם גם את הקרקע וגם את המעשרות ורואים שקנו זאת בקינן חצר בבת אחת ומה נאמר שהקנה להם את החצר ואח"כ אמר להם שיזכו במעשרות בקנין חצר מוכר במרדכי שהיה בבת אחת שהקשה במרדכי איך אמרינן שהיה ש דעת אחרת מקנה והרי כיון שהקנה להם את הטובה"נ שהוא לאו ממרן והוי כהבקר נמצא שלא הי הכאן דעת אחרת מקנה ואיך זה הועיל ותירץ במרדכי שכיון שהקנה להם גם את חצירו חשיב שיש כאן דעת אחרת מקנה ולכאורה אם נאמר שהקנה קודם הקרקע ורק אח"כ את הטובה"נ א"כ נמצא שהטובה"נ נקנה בפני עצמו ושוב קשיא שלא שייך בו דעת אחרת מקנה ובהכרח שההקנאה שלו ביחד עם החצר ולכן חשיב שיש דעת אחרת מקנה ומוכח שמהני לקנות חצר ומטלטלין בבת אחת ו.. ש"ך
ב. בסמן ר"ב הקשה מהגמ' בב"מ ט. בעי ר' אלעזר משיג פרה לקנות כלים שעליה מהו וצריך שהרי הוי חצר מהלכת ובשני בפחותה ואם נאמר שחצרו ומבחנתו? באין כאחד לא אומרים א"כ אפי' בבהמתה? לא מני כיון שבאו בבת אחת ובהכרח שאין בעיה כזאת.
ג. הקצוה"ח בסימן קצ"ח הקשה מגט אשה שאמרינן בהזורק גיטה לחציה באין כאחד ומצינו כמה ישובים לקושיית הקצוה"ח הש"ך לשיטתו נוקט בסימן ר"ג בתחילת הסימן וכן בסימן ר"ב שהתירוץ שנוקט להלכה איך מהני בלי שעמדו בצד שדהו כי זה היה בקנין אגב ולעולם בקנין חצר לא מהני אבל הנתיבות בסימן ק"ב ס"ק א' הוכיח שמעשה של ר"ג והזקנים היה בקנין חצר לכן הקשה שזה סותר את דבריו.
ב. מצינו בנתיבות שלעולם מהני גם לש,ך ורק מדובר שסובר לו לך חזק וקני בקרקע והיה שלא בפניו וא"כ זה לא מעיל למטלטלין כי עליהם לא אמר ולכן בשבילם צריך קנין ואת זה אין להקנות בשניה אח"כ לא היתה לו כונה ולכן לא מהני אבל לעולם אם זה היה בפני ומתכוון שיקנה את שניהם כאחד לעולם מהני.
ג. בנו"ב נקט דכל מה דלא מהני זה כשרוצה לקנות את הקרקע עולמית גם את המיטלטלין עולמית אבל כשקונה את הקרקע רק בשביל לקנות לאגבו את המיטלטלין לעולם מהני גם לש"ך וכנראה סברתו שאז הוי כקנין אחד רק על המיטלטלין ולא כמבצע כאן שני קנינים אחד בתוך השני גם על קרקע וגם על מטלטלין היות וקונה הקרקע בשביל המיטלטלין והובא בב..
ד. בשואל משיב מהדו"ק ח"ב סימן קט"ו נוקט דשאני מעשרות שהם טובה"נ שהוי כהבקר ולא הקנה להם אותו אלא הקנה את הקרקע להם והם זכו מדי את המעשרות מהבקר אבל לקנות חצר ומטלטילן ביחד מאדם לעולם לא מהני.
ה. ראיתי במשפט הקנין שהביא בשם שו"ת אהלי אהרן ח"א סימן נ' דשאני מעשרות שא"צ שהכהן יזכה בהם היות וזה כבר של שבט הכהונה וכל מה שצריך זה שיהיה נתינה לכהן ולכן מהני באים כאחד היות והמעשרות אינם זיכוי להם אבל במקום שצריך לזכות להם כקנין גם את המיטלטלין וגם את החצר יחד לעולם לא מהני.
וכן לגבי גיטין כתב כבר בקצוה"ח עצמו בסימן רק ס"ק ה' דבגט אי"צ קנין אלא סגי בנתן לידה ולכן מהני לזכות בגט אבל במקום שצריך קנין לזכות ורצה לזכות שני דברים ביחד לא מהני ובשואל משיב נוקט דשאני גט שבאמת זה גם המקום שלה ורק זה משועבד לו כל זמן שהיא אשתו ובזה מהני הגט להוריד את רשותי אבל אין כאן הקנאה חדשה אבל במקום שבעי הקנאה חדשה לא יועיל לומר באים כאחד וא"כ נמצא כרגע לגבי חמץ שאם כנתיבות לעם מהני לקנות יחד וכן לכאו'? מהני אם קנין הקרקע רק בשביל להקנות המיטלטלין וה"נ מקנם לו הקרקע בשבילו שיקנה החמץ אבל לשואל ומשיב ולאהלי אהרן לעולם שייך לא מהני ביחד להקנות גם חצר וגם מטלטלין וא"כ לכאורה צריך להקפיד לחוש לדעת הש"ך וכמו שנקטו דעות אלו ושיקפידו לומר לגוי שמקנים לו הקרקע ושאחרי דקה שיקנה את החמץ וגם בחת,ס באו"ח סימן קי,ז נקט כהש"ך וכמחמירים וראיתי מהגמ' בגיטן עז: לגבי השכ"מ שרצה לתת גט לאשתו בשטת? ואמר רבא שיקנה לה את החצר שבאותו? הגט ופירש"י בקנין אגב הקנה את הגט וכתב החת"ס שלא אמרינן קנין חצר היות ולא מהני לקנות חצר ומטלטלין ביחד וכדעת הש"ך גם בקצוה"ח בסימן קצח. הביא שי שמשמעות מהגהות מימוניות בש"ך אגב מצא בגט הדין שהרי אלו של המוצא והקשו בתוס' שהרי חצר קונה שלא מדעת ושיקנה לבעה"ב .. בהגהות מימוניות שחצר קונה רק שבא קודם החצר ואח"כ המטלטלין וכאן הגיע קודם המיטלטלין ואח"כ החצר ואז רוצה לקנות לא שייך לקנות יחד חצר ומטלטלין וזה כמטבעות הש"ך וא"כ אמנם שייך להקל בדעת הסמ"ג וגם בש"ך ראינו מקילים מ"מ בחת"ס נקט להחמיר בזה כהש"ך.
וראיתי במועדים וזמנים חלק ד' סימן רעב שהבא סברא להקל גם לש"ך שכל החסרון זה מצד המקנה שלא יכול להקנות יחד את שניהם אבל בר, וזקנם כיון שהמעשרות הוי שמהני שהוי הבקר וא"כ וכן נקנה רגע אחרי קנית החצר.
וממילא בחמץ שדעתי לא לעבור על איסור ואנן סהדי שחצר להקנות א"כ אמרינן שרוצה שיקנה האי רגע אחרי שיקנה את החצר שכאן אין חסרון מצד המקנה.
ויעוין במשפט הקנין הלכות חצר עמ' כז שהביא עוד כמה הסברים בדבר שיש על מה לסמוך אבל בודאי אם שייך להחמיר לעשות זאת זה עדיף.
ניצין שלישי אם חצר קונה קרקע מצינו מחלוקת דעת אור שמח בברק אי מהלכות גירושין הלכה ו' שמהני אילו דעת הנתיבות בסימן רמ"א אות ג' וכן האבני נזר חו"מ סימן ח' שלא מהני ויסוד המחלוקת שמצינו דצ אחד בגמ' בגיטין כב. שאם רוצה להקנות את הזרעים לבעל העציץ בעי בעל העציץ שזה בעל הפלסטיק שמחזיק את הזרעים להחזיר את הזרעים לקנותם קנין בחזקה ולכאורה ה.. כיון שהזרעים נמצאים בתוך העציץ שיקנה בעל העציץ את הזרעים בקנין חצר ומיד מאן שלא מהני קנין חצר לקנות קרקע ולכן לא קונה אותה וכך נקט בנתיבת בסימן רמ"א עין עוד בשו"ת בית אהרן על גיטין כב. אבל באור שמח פליג שמוכח מתוס' ב"ב פז. שמהני שאמרינן המוכר לחבירו פשתן המחובר לקרע רשאי להשאילו את הקרקע ע"י השימוש הזה בפשתן וע"י כך לקנות את כל הפשתן שעל הקרקע שמחובר לקרקע וכתב בלח"מ פרק ג' ממכירה הלכה יב' שקונה מדין חצר ומוכח דהגם שהזרעים מחוברים לקרקע זה נקנה ע"י חצר מה שאמרינן בעציץ נקוב שאני קונה בקנין חצר את הזרעים היות הזרעים יונקים מהקרקע כי זה עציץ נקוב ואין הפלסטי קשה הוא העציץ נחשב בכלל כחצר שלהם אלא כמטלית שנמצאת עליהם לעולם אין הנטוע בקרקע ומכר לו את הקרקע קנה את האילן בקנין חצר וא"כ בצורה לקנות את הצורה מעליה כאני למחלקת הפוסקים אם חצר קונה קרקע המחובר לה.
ויעויין בתוס' ריד בגיטין כב. שנוקט שמה שמהני מכירת הפשתן בקרקע מדובר בפשתן שאי"צ לקרקע אבל אם צריך לקרקע לאמהני חצר לקנות חצר.
וראיתי בחוקת משפט לר' אלחנן פרץ שהכריע באור שמח שמהני והביא שני הוכחות
א. מהגמ' ב"ב ה'. סמך לו כותל אחר אע"פ שלא נתן עליו את התרה מגלגלין עליו את הכל בקנה את הכותל ע"י חצירו ומוכח שקרקע קונה לו דבר המחובר כשירצה לקנות
ב. מהגמ' בב"מ י. לגבי קנין ד' אמות בריך נטל מקצת פאה וזרק על האר אין לו בה כלום נפל עליה פרס טליתו עליה מעברין אותה ממנו ואי אמרת ד' אמות קונת לו נקנו ליה ד' אמות ובשני שמדובר שלא אמר אקני שרוצה לקנות בקנין ד' אמות והרי קנין פאה זה במחובר ובזה אמרינן שיקנה בקנין ד' אמת שהוא מדין קנין חצר ומוכח שמהני חצר גם בדבר המחובר ולדעתי אין הכרח משם
א. שאני כותל שע"י השימוש בכותל הופך את זה לחצרו ולכן הוי תקנת חז"ל לחייבו כי מתנהג כחצרו. וכן בד' אמות של פאה זה שייך לשבט הכהונה ורק צריך לעשות מעשה בשביל ליחס אליו אבל אין מוציא זאת מרשת אחרת אבל לעולם להוציא מרשות אחרת ע"י חצר שיקנה קרקע מי אמר זאת ועדיין יש לעיין בזה ולדעתי זה ספיקא דדינא ואי אפשר להתעלם מהנתיבות בסימן רמ"א והקצוה"ח בסימן צ"ה ואבני נזר שנוקטים שלא מהני ולכן נבדוק מי מוחזק וממילא בנידון דידן שטוען שזכה בצורה בקנין חצר ובא אחר וטוען שעשה קנין וזה שלו לא נוכל להוציא מהשני ועדין יש עוד לברר דין זה.
נידון רביעי לגבי כלים שנמצאים בכליו ורוצה לקנותם ע"י הנהג משאית נראה שקנאם בין אם ראוי לדין צד קנין משיכה ובין מצד קנין חצר אם המשכית של בעל המלון ואין בעיה בזה של חצר בהלכות וכמו שיבואר בפנים שאין בעיה ברכבים ומשאיות של חצר בהלכות.
ונימוק הדין מצינו בגמ' בב"מ ט: בעי ר' אלעזר האומר לחבירו משום בהמה זו לקנות כלים שעליה מהו ופריך לקנות ואמר לוה קני אל אמשוך בהמה זו וקני לכלים שעליה מהו מי מהניא משונה דבהמה לא קנויי כלילם או לא אמר רבא אי אמר ליה קני בהמה וקני כלים מי קני כלים חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קנה וכי תימא כשעמדה והא כל שאילו מהלך לא קנה עומד ויושב נמי לא קנה והכלתא בבפורתה?
וביאור הדבר מצינו ג' הסברים בראשונים מהו ספק הגמ'
א. דעת רש"י כשאמר משוך בהמה וקני כלים שעליה ואין כוונתו לקנות את הבהמה אלא כוונתו במשיכה לקנות את הכלים ורוצה שיועיל לו המשיכה בבהמה לכלים האם מהני כיון כשמושך את הבהמה נמשך גם הכלים או דלמא בעי למשוך את הכלים עצמם ובזה נקטינן בגמ' שמשמע שאם אמר שיקנה גם את הבהמה וגם את הכלים יחד שמועיל לקנות מדין חצר והרי זה חצר מהלכת ומשני שבכה"ג מועיל בכפות שאז לא הוי חצר מהלכת והיינו שהספק למשוך בהמה אפי' לבי לקנותה ולקנות רק את הלכים שעליה אבל בתלמידי הריטב"א משמע הסבר שני שכל ספק גמ' זה בכלל מדין חצר שמשאיל לו את החצר רק לצורך קנית הכלים אולי החצר הזה לא בקנה כי צריך לחצר שקנויה לו עולמית אבל לעולם בקנין משיכה עם משך אם הפרה לא התכוון לקנות את הפרה אלא רק את הלכים שעליה לעולם מהני היות ובמשיכת הפרה נמשכו הכלים.
ג. דעת תוס' שספק הגמ' דיוקא במשוך בהמה לקנות כלים שעליה היות והוי שני סוגי משיכות שהמשיכה של הבהמה מהותה ע"י הילך ומשיכה ובאה אליו אבל משיכה של כלים זה ע"י גרירה וכיון דהוי שני סוגי משיכת לא תועיל משיכה אחת לחברתה ובזה אמרינן בתוס' שאם אמר משוך ופה זו וקנה כלים שעליה שלעלם קנה היות ושניהם זה הגרירה והוי סוג אחד וע"ז אח"כ פסיק דאמנם בשני סוגים לא מהני מדין משיכה אבל מדין חצר מהני וברי זה חצר מהלכת ומשני בכפותה.
ונמצא שהנפק"מ העולות ממחלוקת זו א. כשאומר משוך בהמה וקני כלים שעליה האם משיכת הפרה חשיב כמשיכת הכלים עצמם או לא רש"י זה ספק הגמ' ולתלמיד הרשב"א לעלם קנה ונפק"מ שניה לקנות קופה בתוך קופה אם זה שונה מלקנות כלים שע"ג בהמה לדעת רש"י ותלמוד הרשב"א הספק בשניהם ולדעת תוס' לעולם מהני היות וזה אותו סוג משיכה.
ולענין הלכה ברמב"ם נקט דכיון שלא הוכרע המחלוקת לא קנה כלל את הכלים דמשאירים זאת אצל מרא קמא.
ולרא"ש יש חילוק בין מכר לבין מציאה שהמציאה שאין מר"ק קנה הראשון שהחזיק בבהמה לכלום אבל במקח שיש מר,ק לא קנה הראשן וכו' והמחבר נקט כהרמב"ם שלעלם לא קנה משוך בהמה וקני כלים שעליה ונוקט כדעת התוס' לא מהני בצד שהוא שני סוגים ולכן נקט שבשני קופות שלא הוי שני סוגי קנין תהני וכך הביא השו"ע בסוף סימן ר"ב ומכאן באנו לספק כמשושך משאות עם כלום האם משאות מוגדרת כמו בהמה וכלים דהוי שני סוגי משיכות ולא קנה מספק או שמוגדרת בשני קופות שהאתו? אמנם על גלגלים אבל הוי כדבר נגרר על ידי הגלגלים וא"כ בכה"ג קונה את הכלים ע"י גרירת המשאית ונראה כצד שני היות ובהמה נקראת סוג אחר כי במהותה יש לה רוח חיים אבל כלי שמהותו אין לו רוח חיים חשיב אותו סוג ונקרא נגרר ורק יש נגרר ממש יש נגרר על גלגלים ומילא כשמשך את המשאית לצורך הכלים לעולם קנ,ה מדין קניה משיבה.
ובדין קנין חצר אם נחשב כחצר מהלכת מצינו בגמ' בב"מ ט הגמ' שואלת שאם הי המהלך בספינה וקבצו דגים לספינה ה"נ דלא קנה היו והוי חצר מהלכת ומשני ספינה מינח ניחא ומיא? הוא דקא ממטי לה והיינו שהספינה לא זזה אלא רק המים מוליכים אותה ולכן לא חשיב חצר מהלכת וכתבו בתוס' ד"ה ספינה אע"ג דבב"ק דקידושין אמרינן דת"ח רכוב כמהלך דמי ואפי' שרק החמור הולך נחשב כאילו הוא הולך וה"נ אפי' שהמים מוליכים נחשב כמי שהספינה הולכת ומשני בתוס' שהבא חצר משום יד אברבאי והוי שפיר דומיא דיד שהא נחה והגוף הוא זה שלוקח אותה והיינו שנוקטים התוס' שמה שחצר משום יד מהני היות והיד לא זזה רק הגוף זז ולא חשיב היד חצר הלכת, ובגליון הש"ס לרעק"א הקשה במקום דא"נ הגוף עצמו נקרא מהלך וא"כ אם נשים גט על ראשה שזה בעצם גופה לא תהיה מגורשת לא מצינו כזה דבר ועוד דא"כ אמאי בנתן גט ביד עבדה מקרי חצר מהלכת והרי היד של העבד נחה ובהכרח שיד והגוף חד הוא ורק מה שמועיל ידה היות ואינה יכולה להתרחק מגופה שהולכת עמה לכל מקום אבל במקום שהחצר יכלה ללכת ממנו לא מהני והוי חצר מהלכת ובציץ אליעזר חלק ד' סימן ה' בתחלה כתב ליישב את קושיית הרעק"א שהדימוי ליד זה כמו שביד אין לו רצון עצמו ואם הבעלים רוצה להפסיקו בללכת ברגע אחד מהני הגם כל מקום ש. עליו מהני מיד ומזה משמע שעבד הגם ששולט עליו אבל בעי את האמת העבד לבעלת האדון חשיב כחצר מהלכת ונקט לפי"ז במנחת אשר גיטין סימן לז שכל רכב שאבנים יש לו מנוע כיון שאין לו רצון עצמי להסייע עצמו ובעי אדם שיוליכו חשיב שהחצר אינה מהלכת שהרי כל רגע ביד הבעלים להוליכה ולעצור אותה.
וגם לדעות שהבעיה בחצר מהלכת מצד שלא משתמר כאן זה משתמר היות והרכב לא היאך לדעת עצמו וכ"ש לדעות כי הולכת כעצמה וכאן רכב לא הולך מעצמו ולכן אין בעיה של חצר מהלכת ברכב וממשאית והגם שראיתי בפתחי חושן שהסתפק בזה אם רכב חשיב חצר מהלכת ומ"מ מהני כמו שכתב במנחת אשר שהבאני ונמצא שלכן מהני הקנין בכלים גם מדין המשיכה וגם מדין החצר הגם שהתכוון לקנות רק את הכלים ולא את הבהמה בכה"ג יעיל להלכה ולכן כל הכלים יחשבו של הגוי ומשאילים ממנו ואין דין טבילה אם הלכים שייכים לגוי ויש בזה עוד אריכות דברים אבל קיצרנו בענין וזה תוקף הדברים.