עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

איך להשתמש בחלב סויה בבישול עם בשר

שם הרב המשיב: הרב עופר עוזרי // נושא:  // תאריך התשובה: 27.06.2021

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שאלה:

אם אני לא אוכל חלב בכלל ואני רוצה לאכול מאכלי סויה דמוי חלב עם בשר מה יש לי לעשות?

תשובה:

אם ניכר לכל שאלו נקניקיות פרווה אין שום איסור, ואם לא ניכר אזי יניח לידו את האריזה המעידה על כך מובא בגמ' בכריתות [כא, ב] שדם דגים הכנוס בכלי אסור לשתותו, אא"כ נתן בו קשקשים, דאז ישנו היכר, וכן אם נשך כיכר או פרי וכדומה ויש עליו דם משיניו וכדומה, צריך לגוררו לפני שיאכל. וכל זה משום מראית העין, שמא יאמרו שאוכל דם בהמה חיה או עוף [שאיסורם מדרבנן]. וכן פסקו הטוש"ע [סימן סו ס"ט]: דם דגים אף על פי שהוא מותר, אם קבצו בכלי אסור משום מראית העין, לפיכך אם ניכר שהוא של דגים כגון שיש בו קשקשים מותר. אף שמוכח מהגמ' הנ"ל, שאף באיסור דרבנן חוששים למראית העין, מ"מ מצאנו בפוסקים שחילקו בדבר.
הפר"ח כתב שחלב אשה אסור משום מראית העין בבשר, ואין לך אלא חידושו [בבשר] ואין לנו להוסיף גזרות מראית העין מדעתנו אלא מה שגילה לנו הש"ס.
הש"ך [ס"ק ז'] סובר, מה שכתב מרן אסור לבשל בשר בחלב אשה, היינו לאכול בשר בחלב אשה, אבל לענין בישול מותר. וכבר ראינו שהתורה דיברה בלשון כזה, כתוב "לא תבשל גדי בחלב אימו" ולמדנו, לא תבשל, לא תאכל, לא תהנה. מיהו רוב האחרונים לא הסכימו עם סברת הש"ך, ופסקו שלדעת מרן אסור לבשל בשר בחלב אשה כפשוטו, וה"ה בשר טמאה בחלב טהורה, כ"פ הרשב"א וכ"פ החיד"א במחזיק ברכה [ס"ק ח'] ובכף החיים [ס"ק לב'].
הרמ"א בדרכי שמעון [ס"ס סו] כתב וז"ל: שמעתי שמהרש"ל למד מדין דם דגים שאסור משום מראית העין, לאסור בשר עוף בחלב שקדים, אא"כ הניח מן השקדים אצלו, משום מראית העין. ואין הכרח לדבריו, דשאני דם שהוא איסור כרת, משא"כ בשר עוף בחלב שאינו אלא מדרבנן. וכן המנהג פשוט להתיר. אולם הב"ח [ס"ס סו'] כתב, ולי נראה דברי מהרש"ל עיקר, שאף באיסור דרבנן חיישינן למראית העין בפרהסיא. מיהו, בשו"ת יביע אומר [ח"ו יו"ד סימן ח'] כתב דאף לדברי המהרש"ל וסיעתו שאוסרים בשר עוף בחלב שקדים משום דאף בדרבנן גזרינן משום מראית העין, י"ל שלא אסרו אלא בשר עוף בחלב שקדים ביחד, שניכר הדבר שאוכל בשר וחלב, ואין הכל יודעים שהוא חלב שקדים ויחשדוהו שאוכל בשר בחלב, אבל אם שותה חלב צמחוני אחר שגמר לאכול ארוחת בשר, בכה"ג לא גזרינן משום מראית העין, שבעת שתיית החלב אין האיסור ניכר.
והנה מצאנו להגאון הכרתי ופלתי [ס"ק ז'] שנתן גדר בדבר מתי חוששים למראית העין בעניינים אלו, והוא כלל גדול: "שבכל מקום ששם הפריט הנדון הוא שם מקורי ולא שם מושאל ויש במינו שהתורה אסרה, בזה חששו רבנן למראית העין. כגון, דם דגים, דם אדם, שלפי האמת זהו באמת דם. אלא שהתורה התירה אותו, וכן חלב אשה לפי האמת זה חלב והתורה התירתו. משא"כ חלב שקדים, לפי האמת זה לא חלב אלא זה שם מושאל, שזהו מיץ שקדים רק שבגלל הדמיון קראוהו חלב".
אכילת גלידה 'פרווה' בתוך סעודה בשרית.
אחר שמצאנו גדר מסוים כפי שכתב הכרתי ופלתי, יש להתיר כמה דברים שלכאורה לפי מה שלמדנו היו צריכים להיות אסורים. יש רגילים להגיש אחר סעודה בשרית גלידה "פרווה" שנראה כחלב ממש, ולכאורה היה צריך לאסור משום מראית העין, שהרי הבשר עודנו בין השיניים והלה אוכל גלידה שנראית כחלב, אולם אחר הכלל הנמצא בידינו לא קשה מידי, שהלא הגלידה הזו אינה עשויה מחלב כלל אלא מ"טופו" או סויה וכדומה, ובגלל שנראית כחלב חוששים שמא זה חלב. ואפילו אין כאן שם מושאל של חלב רק שנראה כדבר חלבי.
לשתות קפה עם חלב סינטטי אחר ארוחה בשרית.
בשו"ת יביע אומר [ח"ו יו"ד סימן ח] כתב אודות מה שנהגו כעת בכמה בתי מלון להגיש לאורחים אחר ארוחה בשרית, כוס חלב סינטטי שאין בו כל תערובת של חלב אמיתי, אלא הוא חלב צמחוני בלבד, האם אין לחוש בזה משום מראית העין של התיירים המתגוררים במלון שיחשבו שהותרה הרצועה לשתות חלב אחר מאכלי בשר בסעודה אחת. מהיות טוב, כדאי לסלק את מאכלי הבשר מהשולחן בזמן שרוצה לאכול כל מיני מאכלים שנראים "חלביים", ואם לא עשה כן לא עשה איסור. אבל במקומות ציבוריים יש יותר מקום להחמיר בזה משום מראית העין, ודי לנו להחמיר במקומות ציבוריים, והוה דלא להוסיף עליה אף בחדרי חדרים. ודברים שדשו בהם רבים נהגו העם להקל בזה.
פיצה עם כל מיני תוספות שנראים כבשר, וכן נקניקיות פרווה עם דברי חלב
יש מקומות בפרט "באמריקה" שמוכרים כל מיני מאכלים כגון פיצה ומוסיפים עליו מאכל הנראה כבשר, כגון "פפרוני" (זהו מאכל טמא שאוכלים הגויים עם הפיצה, והיום יש שעושים אותו פרווה ומניחים אותו על הפיצה). יש צד לאסור משום מראית העין כיון שזה מקום ציבורי וגם שאוכלים ממש ביחד. ויש צד להתיר, כיון דדשו בו רבים כולם יודעים שמאכל זה פרווה הוא, וגם שלפי הכלל דלעיל אין זה בשר אלא שם מושאל שדומה לבשר. ויש מקום להתיר. ומיהו במקום שאפשר להחמיר בקלות נראה שיש להחמיר.
ועתה ראיתי בשו"ת אור לציון [ח"ה פי"ז ס"א] שפסק דאם אוכל נקניקיות פרווה עם דברי חלב, וניכר לכל שאלו נקניקיות פרווה אין שום איסור, ואם לא ניכר אזי יניח לידו את האריזה המעידה על כך שאלו נקניקיות פרווה. ע"ש.



דילוג לתוכן