הנה מרן בש"ע (סי' שכו ס"ז) כתב, הרוחץ בנהר וכו', ע"ש. ומשמע דשרי לרחוץ בנהר בשבת. ואף שמרן כתב 'הרוחץ' ומשמע דיעבד, כתב כה"ח (שם ס"ק כה) דאין הכוונה בדיעבד אלא מרן בא לאפוקי רוחץ במקוה ובמעיין שברשות היחיד שאין צריך להיזהר בזה. וכן מבואר בש"ע לקמן בסי' שכח (סמ"ד), ע"ש. והנה בשו"ת מהרי"ל (סי' קלט ובחדשות סי' צו) ובתרומת הדשן (סי' רנה – רנו) כתבו שנהגו שלא לרחוץ כלל בנהר או במקוה אף שהמים צוננים ומותר לכתחילה לרחוץ בהם בשבת כל גופו משום דמצוי לבוא ע"י הרחיצה לידי סחיטת שיער. ועוד יכולים לבוא לידי נשיאת המים ד' אמות וטלטול האלונטית. ועוד שצריך להיזהר שלא לשוט בנהר וכו', ע"ש. והנה כל הטעמים שהביא מלבד סחיטת השיער לא שייך במקוה ובכל זאת כתב במהרי"ל שאין לטבול במקוה. ואמנם נחלקו הפוסקים האם חשש לכל הטעמים ומה שאסר מקוה, מכיון שהיו נוהגים לטבול בנהר ואם היה מתיר לטבול במקוה, היו באים לטבול בנהר, ובזמנינו שהדרך לטבול במקוה מכיון שאין את כל החששות הנ"ל, שרי. או חשש אף אם יש טעם אחד ולכן אין לטבול אף במקוה דעדיין איכא חששא דסחיטה (עי' בספר קצות השלחן סי' קלג בדה"ש ס"ק קלג, שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' לב, שו"ת אז נדברו ח"א סי' סא, שו"ת אגרות משה ח"ד סי' עה). ועכ"פ ד' המהרי"ל הובאו בב"ח (שם ס"ק א ובמ"א שם ס"ק ח) והעתיק דבריהם המ"ב (שם ס"ק כא). ומה שכתבו משום חשש סחיטת שיער, ראה בב"ח (שם) שחשש גם לסחיטת האלונטית (ועי' בזה עוד בפסקי תשובות סי' שכו עמ' תרעא). ואף שבעולת שבת (שם ס"ק טז) כתב שהמנהג עכשיו להתיר, עי' בשו"ת להורות נתן (ח"ד סי' כח אות ז) דכוונתו להתיר טבילה שלא בזמנה וטבילת עזרא, אבל מעולם לא אמר שנתפשט המנהג להתיר שלא לצורך מצוה כלל ולא נזכר בשום פוסק שינהגו היתר לרחוץ בצונן בשבת בזמן הזה, ע"ש (ועי' בבא"ח פ' פקודי ש"ש אות ח, כה"ח ס"ק לא ובשש"כ פי"ד מהדו' חדשה הע' סו לגבי ניגוב השערות במגבת. וע"ע בחזו"ע שבת ח"ו עמ' צ, טהרת הבית ח"ג עמ' רעט, ילקו"י שבת ח"ד עמ' ס – סב). ובודאי שק"ו לאסור ולגדור בפני כמה בורים ועמי הארץ שאם נתיר להם להיכנס לבריכה או לים ונהר אינם נזהרים בסחיטת המגבת וסחיטת השיער. ויש להוסיף שגם ישנם שמסרקים את שערם לאחר מכן או את שיער ילדיהם ועוברים בזה על איסור כמבואר בש"ע (סי' שג סכ"ז). ובודאי שאם הראשונים הנ"ל גדרו בה גדר, ק"ו שצריך לעשות כן בדורינו דנפישי ע"ה גבן. ואף אם יאמר שיש לו בגד ים מניילון שאין בו משום איסור סחיטה. וכן היא בריכה עם שפה וכו', מי יימר לן שלא יבוא לידי סחיטת המגבת שהיא לא מניילון וסריקת השיער וכו' וכו'. ולגבי חפיפת השיער עי' בכה"ח (סי' שמ ס"ק י). וע"ע בפסקי תשובות (סי' שכו עמ' תרסט). ועי' בילקו"י (שבת ח"ד עמ' סט) שכתב שכבר נהגו כל ישראל להימנע מרחיצה בים ובנהר בשבת מחשש לכמה מכשולים, ע"ש. וע"ע בילקו"י (שבת ח"ב עמ' יד) ובמנוחת אהבה (ח"ב פ"י סנ"ג) ובשו"ת אול"צ (ח"ב פמ"ז סל"ב). וכ"ה בכמה וכמה פוסקים. זאת מלבד דאיכא בזה זילותא דשבתא שהופך יום השבת לחול בהתעסקות בשחיה וכו'. וכדבק טוב אצרף את מכתבו של מרן הראשון לציון פוסק הדור רבינו יצחק יוסף שליט"א מיום ז' אלול תש"פ. וז"ל, לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, ה"ה… נ"י שלום רב, מה ששאל אם מותר לשחות בבריכה פרטית שנמצאת בגינה פרטית, בשבת. עי' בספר ילקוט יוסף שבת (כרך ב' סי' שא ס"ט) שבבריכה שבחצר אסור לשוט בה בשבת, מפני שכאשר המים נעקרים ויוצאים חוץ לבריכה דמי לנהר, ואם יש לבריכה שפה סביב מותר, דכיון שאפי' אם נעקרים המים, השפה מחזרת אותם למקומם, הוה ליה ככלי וליכא למיגזר שמא יעשה חבית של שייטין, ובאופן כזה אין לאסור השחיה מטעם התעמלות בשבת. ועי' בהערה מה שהארכנו בנידון רחיצה בבריכה בשבת, מצד ט' ענייניים. ע"ש בכל ההערה. ולמסקנא, ראוי מאד להחמיר בזה, מכמה טעמים: באים לידי סחיטת הבגד ים, באים לידי סחיטת השיער בכוונה, באים לידי תלישת שערות, באים לידי סחיטה במגבת, גורם לביטול תורה גדול. ואם יש נשים בבית גורם לפריצות, ועל כן יש לשקול הרבה קודם שמתירים דבר זה. וכדאי לעי' בילקוט יוסף שבת ב' יש שם אריכות בזה. ע"כ. וע"ע בשיעור השבועי (פ' עקב, תשפ"א) ובילקוט יוסף (יו"ט, עמ' רסב), ודו"ק. הלכך להלכה, אין להיכנס בשבת לבריכה ואף לא לבריכה ביתית מכמה חששות. וכן אין להכניס ילדים קטנים לבריכה בשבת.
