הנה דין ברכת ה'גומל' ותפילת הדרך שהוא שיעור פרסה הובא בש"ע (סי' ריט ס"ז וסי' קי ס"ז). וכ"פ בחזו"ע (ברכות, עמ' שסד. וכ"כ ביבי"א ח"א חאו"ח סי' יג). והנה יש לדון מה הדין כאשר יש פקקים דמסתבר שפקקים אכן מצטרף שהרי זה חשיב כהחזיק בדרך וכל הדרכים בחזקת סכנה ולא חילקו האם הדרך איטית או מהירה שהרי סוף סוף הוי דרך ובחזקת סכנה. ודמי לנוסע מעיר לעיר ועוצר בתחנות או בתחנת דלק ומתעכב מחמת כן שבעים ושתיים דקות דנראה פשוט שיברך. וכ"כ בשו"ת שמע שלמה (ח"ג סי' ו סוף אות ב) לגבי פקק. וכן ראיתי באיזה מקומן שהביאו כן בשם מרן מופת הדור הגר"ע יוסף זצוק"ל שפקקים מצטרף (ואמנם ראה במעיין אומר ח"א עמ' תכ, וי"ל). ובקובץ בית הלל (תשס"ב, גליון ד) כתב הג"ר אבנר קבץ שליט"א דנראה פשוט שאם נסע מעיר לעיר במכונית שבנסיעה רגילה אין שוהים בדרך זו שיעור מהלך פרסה ואיקלע לשהייה ממושכת באמצע הנסיעה מחמת סיבות שונות שנתארכה הנסיעה שיעור מהלך פרסה, שפיר חייב לברך 'הגומל' על הנסיעה דהא סוף סוף שהה שיעור המחייב במקום סכנה, ע"ש. וכ"כ בספר ירוץ דברו (עמ' פט) בשם הגר"ג בן משה שליט"א. וכ"כ בספר אליבא דהלכתא (סי' ע). וע"ש בספר ירוץ דברו שכתב להוכיח מד' היבי"א (ח"ב חאו"ח סי' יד אות ח) שפקקים מצטרף. ויש לדון בד' שם. וכ"כ בשו"ת נזר כהן (ח"ג חאו"ח סי' ג. והן אמת כי יש להשיב על כמה מדבריו שם ואין הע'ט להאריך). ואמנם בשו"ת מעשה ניסים (ח"ב סי' צג) כתב שלא מצרפים הפקק דלא חשבינן לזמן שהיה יושב ומצפה עד שיהיה לו אפשרות לעבור, ע"ש. ולא כתב שום ראיה לדבריו. והאמת כי שמעתי גם ממרן הראשון לציון שליט"א דדעתו שאין פקקים מצטרפים. וכן אמר מרן שליט"א בשיעורו השבועי (הו"ד בספר השיעור השבועי ח"ג עמ' רנח הע' ט). שוב המציא לידי מרן הראשון לציון רבינו יצחק יוסף שליט"א מכתב שהשיב לשואלו מיום ט"ו תמוז תשע"ט וז"ל, לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת הרב… שליט"א שלום רב, אודות מה ששאל מי שנוסע מעיר לעיר שבנסיעה רגילה אין שיעור פרסה, וע"י שנסע בפקקים נמשכה נסיעתו שיעור פרסה, האם מברך 'הגומל', ע"ש בילקו"י שמבואר שאם השהות היא רגילה ואינה חורגת, רק שפעמים שהנסיעה איטית ופעמים הנסיעה מהירה, בזה מברך, אך אם השהות אינה רגילה, ויש עיכוב מיוחד או שנעמד בפקק וכיוצא אינו מברך וכו', ע"כ. והאריך בזה בתשובה. וצ"ל שהסברא בכך היא שאדם הנוסע חז"ל אמדו דהוי סכנה ולא חילקו במהירות הנסיעה שא"כ נתת דבריך לשיעורין. אבל העומד בפקק אינו חשיב נוסע כלל שהרי אין כאן דרך וא"כ לא הוי סכנה ולכן לא מצטרף זמו זה לחשבון הכולל. אלא שמלשון מרן שליט"א שכתב 'עיכוב מיוחד', מבואר דס"ל שאף אם נוסע רק לאט אינו מצטרף, וצ"ל שהכוונה נסיעה ועצירה, אבל נסיעה איטית גם איהו ס"ל שמצטרף דאל"כ נתת דבריך לשיעורין וכאמור. ולהלכה בנידון שלנו, נראה דמכיון שיש בזה מח', אם נתקע בפקק דהיינו שעוצר ונוסע כל רגע, אין לברך, ויש לצאת ידי חובה על ידי מי שהתחייב בודאי בברכת 'הגומל'. ואם נוסע נסיעה איטית מחמת העומס, מצטרף ושרי לברך.
