הרמ"א (סי' קלט ס"ג) כתב, ומי שאביו מומר לעבודת כוכבים, קורין אותו בשם אבי אביו, אבל לא בשמו לבד, שלא לביישו ברבים. ודווקא שלא עלה מימיו בשם אביו, אבל אם הוא גדול והורגל באותו העיר לעלות בשם אביו, והמיר אביו לעבודת כוכבים, קוראים אותו בשם אביו כמו שהורגל, שלא לביישו ברבים. וכן אם איכא למיחש לאיבת המומר. ואסופי ושתוקי קורין אותו בשם אבי אמו. ואם אינו ידוע, קורין אותו בשם אברהם, כמו לגר, ע"כ. וכן מצינו לענין כתיבת גט של גר שכתב בש"ע (אבן העזר סי' קכט ס"כ) שכותבים פלוני בן אברהם אבינו, ע"ש. וצריך לכתוב 'אברהם אבינו' שלא יהיה משמע שאביו נקרא אברהם וכמו שכתוב בנו"כ (שם). הרי שאין יחוס לגר אחר אביו או אימו ולכן יעשו לו 'מי שברך' על שם אברהם ויאמרו 'פלוני בן אברהם' או 'פלונית בת אברהם' ואין צורך 'במי שבירך' לומר 'אבינו'. ועי' בשו"ת מנחת יצחק (ח"א סי' קלו) שנשאל בבן הנולד לו מנכרית ואחר כך נתגיירו האם והבן, ונשאו בחו"ק, והבן נתחנך כל ימיו מאביו בתור יהודי, ועתה חפץ להקרא בשמו אחרי אביו, אם רשאי לעשות כן, ובודאי הכוונה לענין לקרוא אותו לתורה, ע"ש מש"כ בזה. ולגבי בן מאומץ עי' שם בח"ב (סי' קטו). ועי' בהליכות שלמה (תפילה, פי"ב הלכה יח). וע"ע בשו"ת רבבות ויובלות (סי' תקח). הלכך, גר או גיורת כאשר עורכים להם 'מי שברך' יברכו אותם 'פלוני בן אברהם' או 'פלונית בת אברהם'.
