איתא בקידושין (מ:) האוכל בשוק דומה לכלב. ויש אומרים שהוא פסול לעדות. אמר רב אידי בר אבין, הלכה כיש אומרים, ע"כ. ופירש רש"י (שם ד"ה ופסול) מאחר שאין לו בושת פנים ואינו מקפיד על כבודו אינו בוש בעצמו וליפסל [והמהרש"א שם הסביר שלכן האוכל בשוק דומה לכלב, משום שאין מזונו של הכלב מצוי בבית ולכן אוכל הוא גם בשוק, אם נמצא לו שם, ע"ש]. והרמב"ם (פי"א מעדות ה"ה) כתב, וכן הבזויים פסולים לעדות מדבריהם, והם האנשים 'שהולכין' ואוכלין בשוק בפני כל העם וכו', שכל אלו חשובים ככלב ואין מקפידין על עדות שקר, ע"כ. והנה הרמב"ם כתב גדר 'שהולכין' ואוכלין בשוק. לפי זה היושבים ואוכלים ליד שלחנות אינם פסולים לעדות. ויעויין בהגהות יעב"ץ (קדושין מ:) שכתב גם להבדיל בין הולך ואוכל בשוק, לבין יושב ואוכל, ובזה מיישב הוא את קושית התוס' שם, ויתכן שזהו מקורו של הרמב"ם שכתב 'ההולך ואוכל בשוק'. והגאון ר' יעקב חיים סופר שליט"א בספר שלום יעקב (סי' כה, בסופו) כתב, שמעתי לפני כעשרים וחמש שנה ויותר, ממו"ר הגרב"צ אבא שאול זצ"ל שנשאל באותם אלו שאוכלים במסעדות הנמצאות ברחוב שאת השלחנות מניחים בחוץ ברחוב ממש, אם לזה יקרא כאוכל בשוק שיפסל לעדות, והשיב דשפיר דמי ולא חשיב כאוכל בשוק, וכמדומני שהביא ראיה מהא דתנן במסכת מעשרות (פ"ג מ"ה) איזו היא חצר הקובעת למעשרות, כל שאין אדם בוש מלאכול בתוכה. ועי' במשנה ראשונה שם דחצר דומיא דבית בעינן דאינו בוש לאכול שם, וכל שאינו בוש, תורת חצר אית ליה ולא שוק ורחוב ולכן קובע למעשר. ולשון הש"ע (חו"מ סי' לד סי"ח) הבזויים פסולים לעדות מדבריהם והם האנשים שהולכים ואוכלים בשוק בפני כל העם. ועי' ב"י (שם), וב"ח (שם), וכסף משנה הל' עדות (פי"א ה"ה), ואורים ותומים (שם אות לח) ודו"ק היטב. ולהאמור הכי מדוקדק מלשון הרמב"ם וש"ע. וזכורני שראיתי באיזה מקומן בשם הגרב"צ אבא שאול זצ"ל שהאוכל בתוך מכונית, אין דינו כדין האוכל בחוץ. ונראה שמקורו מד' הרמב"ם וש"ע הנ"ל. ויעויין במדרש (אסתר רבה פרשה ב) בר לופייני הוה משיא את בתו מן צפורי לעכו והעמיד חנויות מוזגות יין מצפורי לעכו. ומנורות של זהב מכאן ומכאן, אמרו, לא זזו משם עד שהאכילן עדשים מן הגורן והשקה אותם יין מן הגת וכו', ע"כ. ומשמע מד' המדרש שאכלו בשווקים וברחובות. ונראה דמכיון דהוי מקום המיועד, ליכא בהכי פסול לעדות ושרי לאכול בחוץ. ועוד יש ליישב דבשעת חתונה רבת אוכלוסין אין זה שוק אלא בית משתה גדול [ולגבי אכילה באוטובוס. שם לכאורה זה מעט שונה שהרי באוטובוס איכא רבים משא"כ במכונית כדלעיל. ואמנם לפי ד' הרמב"ם וש"ע הנ"ל ליכא איסורא שהרי אינו הולך ואוכל וכדעיל. ועוד אפשר להוסיף דשמא מכיון שהרבה אנשים עושים כן בדרכם לעבודה וכדו', הוי מקום המיועד להכי וליכא בזה בזיון]. והנה נחלקו הב"י והב"ח בהאי אוכל בשוק. דהב"י (חו"מ סי' לד עמ' רעט הוצאת מכון י-ם) כתב דווקא האוכל בשוק בפני כל העם, אבל אם אוכל בשוק שאין שם רוב עם, אלא קצת עוברים ושבים אינו נפסל, ע"ש. אמנם הב"ח (שם) חולק וס"ל דבכל שוק נפסל, ע"ש. ואם כן, לפי הב"י אם אוכל ברכב או באוטובוס לא פסול לעדות דלא חשיב בפני כל העם. וזה בהצטרף לדברינו לעיל שאינו אוכל והולך ואיכא תרתי לטיבותא. עוד יש להוסיף דדעת ר"ת (הובא בתוס' קידושין מ: ד"ה אין) דאוכל בשוק היינו אוכל פת דגנאי יותר, ע"ש. ולפ"ז ליכא איסור דאוכל בשוק בדברים שאינם פת. ולפי ר"ח מיירי שחוטף ואוכל פחות משווה פרוטה או דבר שאינו מקפיד (הו"ד בתוס' שם). ולפי הר"ר אליהו מיירי שהלך אצל המוכרים וטועם מעט מעט כאילו רוצה לקנות מהם ודמי לכלב אוכל כאן מעט וכאן מעט (הו"ד בתוס' שם). ומכל הני ראשונים ליכא איסורא דפסול לעדות אם אינו אוכל פת או שאינו חוטף ואוכל או שאינו אוכל אצל מוכרים וכו', ואם כן אין איסור לאכול על ספסל או בפארק על שלחן וכדו', בדברים שאינם פת. ויש להוסיף עוד מש"כ בספר נתיבות עולם (נתיב דרך ארץ, פרק א) דעל מה שהקשו בתוס' דבירושלמי ר"ש בר רבי הוי אכיל בשוקא, חזייה ר"מ, אמר אין שבח לתלמיד לאכול בשוק. ומשמע שלאחר אין קפידא לאכול בשוק. אין זה קשיא דלא בחדא זימנא פסול או דומה לכלב רק אם הוא רגיל בכך, ומה שאכל ר"ש בר רבי, היה דרך ארעי וע"ז אמר שאין שבח לתלמיד שיאכל בשוק אף דרך ארעי שנחשב ככלב, ע"כ. ואם כן, אם אינו עושה כן באופן קבוע ואינו רגיל בכך, אין איסור, רק שלת"ח אינו דרך כבוד. ובודאי בכל זה אין ראוי לת"ח או בן תורה לאכול אף באופן המותר וכדאיתא בירושלמי (מעשרות פ"ג ה"ב) ר"ש ברבי הוה אכיל בשוקא, חזיה ר"מ אמר לו אין שבח לתלמיד לאכול בשוק, ע"כ. וכ"כ הרמב"ם (פי"א מהל' דעות ה"ה) כשהחכם אוכל, מעט זה הראוי לו, לא יאכלנו אלא בביתו על שלחנו. ולא יאכל בחנות ולא בשוק אלא מפני צורך גדול, כדי שלא יתגנה בפני הבריות, ולא יאכל אצל עמי הארץ, ולא על אותן השלחנות המלאים קיא צואה, ולא ירבה סעודתו בכל מקום ואפי' עם החכמים, ולא יאכל בסעודות שיש בהן קיבוץ הרבה, ע"כ. והנה שיטת רבינו תם כאמור שהאוכל בשוק דומה לכלב ופסול לעדות נאמר רק באוכל בשוק פת ולא באוכל פירות. ולהלכה כתב הכסף משנה (בפי"א מעדות ה"ה) שאין הכרע בדעת הרמב"ם אם פוסק כך, ומ"מ אינו שבח לתלמיד חכם לאכול בשוק אפי' פירות. ובפ"ה מהל' דעות כתב הרמב"ם, החכם אינו אוכל וכו', אלא בביתו על שלחנו ולא יאכל בחנות ולא בשוק אלא מפני צורך גדול, ע"כ. וע"ע בספר חשוקי חמד (ברכות נ.) שכתב, לפי זה אין ראוי לחכם לאכול ליד שלחן העומד על המדרכה כדי שלא יתגנה בפני הבריות. גם האכילה באוטובוס מסתבר שאינו דומה לכלב משום שאינו הולך ואוכל. אולם החכם אל יאכל שם כשם שאין לו לאכול בחנות, ע"ש. הלכך להלכה, אין איסור לשבת על ספסל או לשבת בפארק ולאכול ואין האדם האוכל שם פסול לעדות. אמנם אין ראוי לת"ח לאכול בספסל ברחוב לעיני כל. ו'בפארק' ויש שלחנות שמיועדים לכך, נראה דגם ת"ח רשאי לאכול שם.
