על הפסוק (תהלים לה, י) "כל עצמותיי תאמרנה" מבאר המדרש שכל האברים זוכים במצוה ובברכיים מקיימים מצוה, שהם משמשים את הסנדק לנשיאת התינוק בשעת המילה, ע"ש. ובמהרי"ל (מנהגים בהלכות מילה ס"ק א) מבואר שמצוות סנדקאות גדולה היא ממצות מילה משום שרגלי הסנדק הרי הם כמזבח שמקטירים עליו קטורת ומטעם זה כתב שכאשר המוהל והסנדק מתפללים ביום הברית באותו מנין ולא קיימת אפשרות לכבד את שניהם בעליה לתורה, יש להעדיף את הסנדק שכן מעלת מצות הסנדק שאותה הוא אמור לקיים, גדולה יותר, ע"ש. ובשו"ת רב פעלים (ח"ב חיו"ד סי' לה) כתב שהסנדק נחשב כשותף במצוות המילה עצמה, בכך שהוא תופס את התינוק ומסייע למוהל בקיום המצוה. והנה יש שהקשו הרי 'מצוה בו יותר מבשלוחו', ואם כן היאך נוהגים לכבד אנשים אחרים במצוות סנדקאות. ראשית יש לנו להבין מה הטעם שמצוה בו יותר מבשלוחו. רש"י בקידושין (מא. ד"ה מצוה בו) כתב, דכי עסיק גופו במצוות מקבל שכר טפי, ע"ש. והיינו שהעוסק בגופו במצוות, עדיף יותר מאשר לתת לאחר להתעסק. ויש שהסבירו שכאשר נותן המצוה לאחר מראה בכך זלזול כלפי המצוה וכאילו אינה חשובה בעיניו לטרוח בעבורה (מגילת ספר, עשין מח). והנה מצינו להרמ"א ביו"ד סי' רסד (ס"א) בשם האור זרוע (הלכות מילה) דיש לאדם לחזר אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק, ע"כ. ולפי זה מובן מדוע אין כאן דין של מצוה בו וכו', משום שיש טעם וסיבה לכבד אדם גדול ולטעם המגילת ספר אין כאן זלזול, ולטעם רש"י מכיון שמכבד אדם גדול לא ימעט שכרו שהרי מהדר במצוה ומייקר אותה. שו"ר בשיורי ברכה (שם) שכתב כמעין הדברים שכתבנו, וששתי. ויש להוסיף מה שכתב בספר דברי יוסף אירגאס (סוס"י כו) דמאי דאמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו, זהו דווקא כשאין עדיפות של השליח מאשר בו, אבל אם השליח תלמיד חכם, לו משפט הבכורה לישב סנדק, ע"ש. ועי' בזה בילקו"י (כיבוד אב ואם, עמ' שצא) מש"כ בזה. ואמנם יש שכתבו שעדיף שהוא ישב ולא יכבד אחרים. ראה פלא יועץ (מע' מילה) ובשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סי' פו). וכ"מ מדברי לקט יושר (עמ' 52), ע"ש. וגם על פי הקבלה יש ענין להיות סנדק (ראה בספר תולדות יעקב עמ' רד). וגם שאלתי חכ"א זצ"ל ואמר לי בשם הגאון המקובל ר' שלום שרעבי זצ"ל שאמר שיש ענין לישב הוא בעצמו סנדק. ולמעשה נראה כי עדיף לכבד תלמידי חכמים וצדיקים במצוות הסנדקאות מאשר שהוא ישב סנדק בעצמו, וכך נוהגים. ואמנם אם רוצה לקיים המצוה ולשמש סנדק לבנו, רשאי לעשות כן.
