האם יש שמירה על צ'קים שחייב אם נאבדו

ג' דינים האמורים בתורה בארבעה שומרים, אינם לא בקרקעות ולא בעבדים ולא בשטרות ולא בנכסי עובדי כוכבים ולא בהקדשות של מזבח או של בדק הבית. שומר חנם אינו נשבע, נושא שכר או שוכר או שואל אינם משלמים, ומכל מקום שומר שכר מפסיד שכרו עד שישבע ששמר כראוי. וכן פטורים אף מפשיעה (והכי קיי"ל). ויש מחייבים בפשיעה. וכל אלו, חוץ מן ההקדשות, פטורים אפילו משבועה שאינם ברשותו. הגה: ועיין לעיל סימן ס"ו סעיף ל"ט. שומר שמסר לשומר בדברים אלו, חייב, דגרע מפשיעה (הרא"ש כלל ל"ט סימן ב'). ויש חולקין (מהרי"ק שורש ו' ועיין בר' ירוחם נ"ל ח"ב). גהשואל בית ונשרף, פטור לשלם, דה"ל קרקעות (מרדכי פ' הדיינים ושם בתוספות).
ההקדשות. היינו הקדש גמור ולא בהקדש של עניים כ"כ ב"י ומ"מ. סמ"ע: חייב. והש"ך השיג על הרמ"א בזה וכתב דהרא"ש בתשוב' לא מיירי אלא שנתנו לשני לגמרי ולא בתורת שמירה אבל בשומר שמסר לשומר לא פליג אמהרי"ק וכ"כ הרא"ש גופיה בפרק המפקיד דשומר שמסר לשומר אפילו פשיע' לא הוי וכן מוכח בסי' רצ"א סכ"ו דפסקו כל הפוסקים והט"ו דאם הביא שומר הראשון עדים כו' ע"ש: קרקעות. ומה"ט אפילו בא האונס מכח השואל פטור וכ"פ בע"ש כאן ודלא כמ"ש בר"ס ש"מ דאינו פטור אא"כ בא האונס מעלמא ולא מכח השואל עכ"ל הסמ"ע:
האם שטרות כסף בימינו או צ'קים חשובים כשטרות ומה הדין בקיבל שטרי כסף לשמירה ואבדו בפשיעתו
בספר "פתחי חושן" [פ"א הערה נ] כתב לגבי צ'קים שפשוט הדבר להחשיבם כשטרות אע"פ שעוברים לסוחר כיון שאין לצ'ק כלל ערך כספי בעצמו אלא הוא מן הוראה לבנק לשלם את אשר כתוב בו. מיהו לגבי שטרות כסף בימנו ישנה מחלוקת הפוסקים אם להחשיבם כשטרות כיון שסוף סוף אין להם ערך עצמי משלהם שהרי אם יפסלו אנשי הממשל את אותו שטר כפי שקרה בארצנו לפני שנים כשפסלו את ה"לירות" אין שום שווי עצמי לאותו שטר, משא"כ 'כסף זקוק' והדומה לו, ערכו העצמי תמיד בנמצא. זאת ועוד כסף ישראלי למשל אין לו שום ערך במדינה זרה משא"כ כסף וזהב.
או שמא נאמר שהשטרי כסף שלנו דינם ככסף ממש אע"ג שאין להם ערך עצמי כמו כסף זקוק וזהב והדומה להם, מ"מ באותה מדינה עובר לסוחר הוא וכולם רצים אחריו ומחשיבים אותו לערך עצמי. ויותר מזאת שמעתי בשם החזו"א ששטרי כסף היום יותר טובים מכסף וזהב שהרי כמעט בשום חנות לא יקבלו מלקוח כסף זקוק או זהב תמורת קניית חפצים וכדומה, כיון שצריך הערכה ומשקל וכדומה, ואולי גם זה חשש מזויף, משא"כ בשטרי כסף מיד מתקבל עכ"פ באותה מדינה.
ובשו"ת מהרש"ם [ח"ב סימן ק] כתב שהנוהג פשוט בכל בתי הדין לחייב שבועה על שטרי כסף וה"ה שחלים דיני שמירה עליהם, וכן דעת השאילת יעב"ץ [ח"א סימן פה] והחת"ס [יו"ד סימן קלד] ועוד אחרונים. מ"מ בשו"ת אמרי יושר [ח"ב סימן קפה] הובא שיכול המוחזק לטעון קים לי כאותם פוסקים הסוברים שכסף שלנו דינם כשטרות ולא חלים עליו דיני שמירה אא"כ התנה מראש ועשה קנין וכדומה.
לאור האמור נמצא שאם ראובן קיבל מעטפה של כסף בכדי ששימור עליה ופשע בשמירתו ואבד הכסף, פטור הוא בטענת קים לי כאותם פוסקים האומרים שאין דיני שמירה בכסף. אמנם נלע"ד שאין ראובן יכול לטעון קים לי כאותם פוסקים מסברא פשוטה דהמעיין בכל אותם פוסקים הטוענים ששטרי כסף אינם ככסף, דיברו על תקופה שלפני מאה שנה ומעלה, והרואה תשובתם יראה שטעמם נבע מכך שהיו השילטונות משתנים לתקופות קצרות מאוד וכל שילטון היה פוסל את שטרו של השני ולכן לא היה שום ערך כספי לאותם שטרות. לאור זאת יתכן שבזמננו כיון שאין זה דבר שכיח כלל שנפסלים השטרות, א"כ גם אותם אחרונים יודו שדינם ככסף. זאת ועוד יתכן לומר שכיון שרוב ככל הפוסקים היום אוחזים שדין השטרות הם ככסף גמור לא שייך בכה"ג לטעון טענת קים לי נגד מנהג העולם להחשיבם ככסף, דהוי ליה כטוען טענת קים לי כשיטת יחיד דלא שמעינן ליה.
יש עוד שאלה שמאד שכיח בימינו שנוגע לשאלה שלך. קיבל בית להתארח בשבת ונשרף הבית בפשיעתו
ראובן שמע שחבירו שמעון מחפש דירה לארוח לשבת עבור ארוע משפחתי שיחול בשבת בביתם, מיד עלה בראשו שכיון שבשבת זו אינו נמצא בביתו, א"כ אפשר לעשות חסד עם חברי שמעון והסכים לתת את דירתו לאורחיו של שמעון. הנה כאשר חזר ראובן במוצאי שבת לעירו חשכו עיניו בראותו שביתו נשרף כליל. כששאל כיצד קרה הדבר ענה שמעון ואמר שהאורחים הדליקו נרות שבת בדירה באופן שפשעו בהדלקה [כגון שהדליקו הרבה נרות במקום שאינו מיועד לכך וכדומה], א"כ טען ראובן שהאורחים צריכים לשלם עבור כל הבית כולל תכולתו, ועתה התעצמו האורחים וראובן לדין האם הם חייבים או לא.
הנה בשו"ע מובא שאין דיני שומרים בקרקעות ומבואר ברמ"א שהשואל בית פטור לשלם דה"ל קרקעות, ואפילו אם פשע הביא מרן ב' דעות יש פוטרים בסתם ויש שמחייבים, וקי"ל סתם ויש, הלכה כסתם. וכן פסק ג"כ הרמ"א שפטור אף בפשיעה. ואע"ג שפסק הש"ך [ס"ג] שהלכה כהרמב"ם שבפשיעה חייב. יכול המוחזק לטעון קים לי כדברי דעת הסתם שהובא בשו"ע וכהרמ"א [ובלאו הכי אם המוחזק הינו מבני ספרד הלכה כסתם בשו"ע ואין התובע יכול לטעון שום טענה לחייבו עיין בספר "עין יצחק" בכללי הקים לי ודו"ק]. וכן הביא ג"כ הפ"ת [ס"ק ד] בשם תשובת הפני יהושוע שגם פסק כדברי הרמ"א ואמר שיכול המוחזק לטעון קים לי כזו השיטה.
אכן אע"ג שיכולים האורחים לפטור עצמם בטענת קים לי, אכתי יש מי שרצה לחייבם מדין גרמי, אך גם זה אינו מוסכם. ומ"מ נשאר לנו לדון אם לחייב את האורחים על תכולת הדירה בפשיעה זו שהרי אין הם בכלל קרקעות וחלים עליהם דיני שמירה. אולם מצאנו לבעל קצות החושן [סימן צה ס"ק ד] שהאיר את עינינו באומרו שאף על המטלטלין שבבית יש לפטור את האורחים למאן דאמר שאינו נעשה שומר בלא קנין [דעת מרן השו"ע בסימן רצא סעיף ה]. ולכן בנידון דידן כיון שלא עשו קנין מיוחד על המטלטלים שבבית בכדי להתחייב בשמירתן ממילא אין האורחים חשובים שומרים כלל עליהם ופטורים. ומ"מ כיון שסוף כל סוף חייבים שבועת היסת כמובא לקמן, כיון שאין אנו משביעים היום יתכן ויש לבית הדין לפשר ביניהם. ועיין בספר אמרי בינה [דיני פסח סי' ה ד"ה ויש מקום] שדן דאף שעבדים שטרות וקרקעות נתמעטו משמירה אפשר דחייב לצאת ידי שמים.
ע"כ עצתנו היא שאם מחליט אדם לעשות חסד עם אנשים ולהשאיל את דירתו כדאי מאוד שיעשה קנין מתחילה ולהתנות עם האורחים שיחול עליהם כל דיני שואל אע"ג שאין זה מן הנעימות. מ"מ עדיף אי נעימות קטנה בתחילה מאשר להצטער אחר כך ח"ו.