עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

האם כדאי לערוך צוואה?

שם הרב המשיב: הרב הילל מאירס // נושא:  // תאריך התשובה: 09.06.2021

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שאלה:

האם יש ענין לערוך צוואה או שזה מיותר ואפשר לחלק מחיים, האם כדאי למנות אפוטרופוס, האם אשתי גם צריכה צוואה. מה שכיב מרע והאם זה קשור לצוואה.

תשובה:

אדם בעל רכוש שאל, האם ראוי לחלק את נכסיו ליורשיו, היינו להקנות להם כבר כעת את הנכסים, והפירות ישארו לו כל זמן שהוא חי, ורק לאחר מותו יזכו בפירות, או שמא יש לחשוש שהילדים בראותם שקיבלו את הירושה, יזלזלו בו, כי בין כך הרכוש בידם, משא"כ אם לא ירשום את הרכוש כעת על שמם, יפחדו שמא לא יתנהגו אתו כהוגן ויעביר חלק מהרכוש לצדקה. מה דעת תורה. נאמר במסכת ב"מ [עה, ב] ת"ר שלשה צועקין, ואינן נענין ואלו הן מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים… הכותב נכסיו לבניו בחייו. ופרש"י צועקין בב"ד של מטה, ואינן נענין, שהרי הם גרמו לעצמן, לפי זה נראה שאם בניו חשודים לא לנהוג בו בהגינות אל יתן להם בחיים.
וכעין זה מצינו בכתובות [מט, ב] באושא התקינו, הכותב כל נכסיו לבניו, הוא ואשתו נזונים מהם. ופירש הרשב"א דאע"פ שכתבן להן מעכשיו אומדן הדעת הוא שלא כתבן לו על דעת שימות הוא ברעב, והו"ל כמי שכתבן לו מעכשיו אם לא יצטרך הוא להם, ולא עוד אלא אפילו אשתו ניזונית מהם אף על פי שלא שייר בהן לאשתו כלום לפי שאומדן הדעת הוא שאינו רוצה שתתבזה אשתו ותמות ברעב, ואין מתנה זו אלא כירושה ולמה כתבן לו עכשיו שאם ימותו הן ולא נצרכו להן שיהא הוא יורשן, יעו"ש. אלא שכבר כתבו כל הפוסקים [יעוין ברא"ש שם] שאין הלכה כמימרא זו, אלא שבניו זכו בהכל, ואם כן אם האב יתן את כל נכסיו לבניו, הוא יפסיד ועלול להתבזות.
אכן כל זה כשנותן את הכסף בלי סיבה ראויה. אך אם נותן את כל נכסיו לבתו כדי שיוכל להשיאה לבן תורה, לכאורה אדרבה ראוי לעשות כן, וגדולה מזו אמרו בפסחים [מט, א] לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם. כל שכן שיש לו ליתן לבתו כדי להשיאה, וכן נהג אברהם אבינו ע"ה, שנתן כל אשר לו ליצחק, ופרש"י [בראשית פרק כד י] שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו, כדי שיקפצו לשלוח לו בתם.
ושמעתי על אחד מגדולי הדור, שספרו לו שמישהו חילק כל נכסיו בחייו לבניו, וכעת הם מזלזלים בו. ויעץ לו שיקנה כספת ויטמין אותה בביתו, ויכניס לתוכה אבנים, באופן שהדבר יראה כאילו שהם אבנים טובות, ולמעשה יטמין שם אבנים פשוטות. ובאמת מאז הבנים החלו מאוד לכבדו, מחשש שלא יקבלו את הירושה הגדולה, ולאחר מאה ועשרים, כשהם פתחו את הכספת מצאו שם אבנים פשוטות, ומכתב שבו היה כתוב 'ככה יעשה לבנים שמכבדים את אביהם רק בשביל הירושה' [חשוקי חמד ב"ב קלו, א].

מינוי אפוטרופוס, יש מנסחי צוואות שהמצווה ממנה אפוטרופוס לביצוע הצוואה, ולכאורה אם אין לו סמכות לשנות אין לו שום תוקף, ואפוטרופוס לדיקנני לא מוקמינן [ב"מ לט, א], אלא שאפשר שעפ"י מ"ש בפרק ד [סעיף יב] שבחייו יכול למנות אפוטרופוס, והוא הגבלת זכות היורשים, יש מקום למינוי האפוטרופוס, וחייבים היורשים לציית לו, וכבר כתבתי לעיל [פרק ד הערה פה] בשם שו"ת בנין ציון [סימן כד] שבמינוי אפוטרופוס לביצוע הצוואה יש בו משום מלקד"ה כאילו הושלש. (אמר המעתיק – דבזה"ז נוהגים למנות את אחד המוטבים שהמוריש סומך עליו שהוא יהיה "מנהל הצוואה", היינו שידאג שכל הכתוב בצוואה יתקיים במלואו על הצד הטוב ביותר).
ובנוסח הצוואה שבמנח"י [ח"ז סימן קלב, וכן הוא בגשר החיים פרק א] שהוא ממנה את פלוני ופלוני אפוטרופוסים על רכושי ולהם הקניתי את כל הנ"ל ועשיתי אותם ליד זוכה באופן המועיל ביותר, לא נתברר לי אם כונתו שמקנה לזוכים על ידו, או שמקנה לו ע"מ להקנות, ובדרך קני ע"מ להקנות יכול להקנות אף למי שלא היה בעולם, כמ"ש בפת"ח [ח"ח דיני קנינים פרק יא הערה פו], שוב ראיתי בגשר החיים (שם בנוסח המקוצר) שכתב ויהיו יד זוכה בעד כל הרשומים פה, ופשוט לפי"ז שאינו מקנה לאפוטרופסים אלא מזכה על ידם, וצ"ל שבנוסח הראשון יש השמטה, ואחריו נמשך המנח"י.
צוואת אשה נשואה, בקונטרס מדור לדור העיר שאשה נשואה המתחייבת לאחר באיזה חיוב ממון, ומתה וירשה הבעל, אינו חייב לפרוע מהנכסים שירש, משום דבעל לוקח הוי, ולענ"ד נראה שאם עושה בהסכמת הבעל, יוסיפו בשטר ההתחייבות שהוא מסכים להתחייבות אשתו, ומתחייב לפרוע מירושתה, ועי' פרק ח, וה"ה בצוואת מתנת בריא מהיום ולאחר מיתה, וה"ז כנותנת הגוף מהיום, אם נעשה בהסכמת הבעל, הצוואה קיימת, כמבואר בפרק ח.
שכיב מרע הוא חולה הנוטה למות ויש לו צוואה מיוחדת. מתנת שכ"מ, פרטי דיני מתנת שכ"מ נתבארו בפת"ח [ח"ח דיני קנינים פרקים טז ויז), ובמתנת שכ"מ א"צ קנין, אלא דבריו ככתובין ומסורין דמי, ואם יש בה קנין מגרע מדין מתנת שכ"מ, אא"כ כתב בפירוש שאינו אלא כתוספת על דבריו וכיפוי כח המתנה, ומ"מ ראוי לכתוב פרטי הצוואה בכתב כדי שידעו איך לנהוג על פיו, אלא שבשכ"מ צריך לברר יותר אם הוא בדיעה צלולה, ולכן נוהגים שהעדים כותבים שהיה בדיעה צלולה, כדי שלא יהא ערעור על כך, ועי' לעיל [בדיני צוואה הערה סה]. ומכיון שעיקר מתנת שכ"מ הם בדברים בלבד, וגם בדרך כלל הוא סמוך למיתה, אין חוששים לנכסים שיבואו לאחר הצוואה. ובצוואת שכ"מ צריכים להעיד שמת מתוך חליו זה, שאם לא כן הרי קיי"ל שאם עמד חוזר, כמו שנתבאר בפת"ח [ח"ח דיני קנינים פרק טז סעיף ח].
ונוסחאות של צוואת שכ"מ נמצא בנחלת שבעה [סימן לז], גשר החיים [חלק א פרק א], דיני ממונות [ח"ג שער ד]. ולאחר שנתבארו בפרק ד עיקרי ההלכות של צוואה, ולאחר סיכום ההלכות דלעיל, אמרתי להציע נוסח שטר צוואת בריא מקוצר באופן המועיל לענ"ד, ולמעשה הוא קיצור מנוסחאות שטר צוואה שראיתי בגשר החיים [ח"א פרק א], שו"ת מנחת יצחק [ח"ז סימן קלב], דיני ממונות [ח"ג שער ד], קונטרס מדור לדור, שורת הדין [ח"ב] מאת הרב בלייכר, וחלק מהנוסחאות שראיתי מבוססות על שטר קנין וחלק על הודאה או התחייבות, ובחלק מהם שילבו גם קנין וגם התחייבות, וגם נוסח זה שלפנינו מבוסס על שני הצדדים, והרוצה לעמוד על עיקרי הדברים ימצאם במ"ש בפרק ד ובסיכום שלפנינו.
דילוג לתוכן