הנה כתב הבא"ח (פ' בא ש"ר אות יג) דיש מחמירים שלא לשמוע אישה שהיא מדברת בדברים ארוכים של סיפורי מעשיות וכיוצא, ע"ש. ואם כן יוצא מדבריו דאיכא בנדו"ד איסור . וכן בשו"ת אז נדברו (ח"ג סי' עא) כתב לאסור קול אישה נואמת משום 'קול באישה ערוה' דזה אפי' לא קול של זמר רק קול שאינו רגיל נמי אסור משום הרהור, או משום נהנה מן הערוה ואפי' יזהר שלא יסתכל עליהן נמי אסור, ע"ש. ומשמע דגם איהו אוסר בזה. ועי' בשו"ת להורות נתן (ח"א סי' ס) שכתב דאם יש דיבורים של קירוב דעת או שמכוין לשמוע נעימות הקול ומכיון להנות מדיבורה, אסור. הא לאו הכי, נראה שאין איסור. וכל זה כשאין איסור הסתכלות בה, הא לאו הכי, פשיטא שאסור מדינא בהבטה וכו', ע"ש. גם בשו"ת משנה הלכות (ח"ה סי' ריח) כתב להיזהר מלשמוע נשים נואמות שלא יבוא להנות מקול דיבורה שאסור. וע"ע בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' יד, ח"ה סי' קצז אות ד, וסוס"י קצח) שדן בנדו"ד ודעתו לאיסור משום שדרכה להנעים קולה להחניף השומעים כידוע, ואיכא בזה 'קול באישה ערוה', ע"ש. וכן מבואר בקובץ תשובות להגרי"ש אלישיב (ח"ב סי' כא אות ג), ע"ש. והן אמת מבואר בספר חסידים (סי' שיג) שקול לימוד של אישה גם הוי דינו כדין 'קול באישה ערוה'. וכן דקדק בספר אום אני חומה (ח"א עמ' עא, ברה כחמה ס"א) מד' הר"י (מובא ברי"ף ברכות יז. מדפי הרי"ף ד"ה ערוה בעששית) שכל קול שאינו רגיל כקול נאום או שיעור, אסור, ע"ש. גם בשו"ת שלמת חיים (מהדורא חדשה, סי' צח) כתב שקול דיבור שנהנה בקול זה, כגון בנות הלומדות בנעימה יזהר ממנו, ע"ש. ואמנם הנה דעת כמה ראשונים שאישה יכולה להוציא איש בקריאת המגילה. כ"כ הראבי"ה (סי' תתמג עמ' תקפ). וכ"כ האור זרוע הגדול (ח"ב סי' שסח), שאף שבה"ג סמך בזה על התוספתא, נראה בעיני דלא סמכינן בהא על התוספתא, הואיל ולא הוזכרה בתלמוד שלנו. הלכך העיקר כפירוש רש"י, שהנשים חייבות במקרא מגילה, וכשרות להוציא אנשים ידי חובתם, דכולהו חד טעמא נינהו, בעבור הנס שהיה לכולם. וסיים, והלכה למעשה שהאישה חייבת במקרא מגילה ומוציאה את האנשים ידי חובתם. ובספר ארחות חיים (הל' מגילה, אות ב) כתב בשם בעל עשרת הדברות (הוא העיטור), שאין הנשים מוציאות האנשים בקריאתן, ד'קול באישה ערוה', ואע"פ שמדליקות נ"ח ומברכות, התם אין צורך שיהיו האנשים שם בעת ההדלקה. וכן הובא טעם זה בספר האשכול ח"ב (עמ' ל). ובספר המאורות על מגילה (יט:). ועי' להרשב"א בחידושיו (ברכות כד.) שאין דין 'קול באישה ערוה' אלא בקול שיר, או בשאלת שלום שיש בו חיבה, אבל קול דיבורה שרי. ועי' למרן זצוק"ל בספרו חזו"ע (פורים, עמ' נז והלאה). ומצינו במגילה (כג.) הכל עולים לקריאת התורה אפי' אישה וקטן, אבל אמרו אישה לא תעלה לקרות בתורה מפני כבוד הציבור. והרי קריאה בתורה היא בטעמי המקרא ולא מנעוה משום ד'קול באישה ערוה'. וכן הקשה בשו"ת שבט הלוי מהו"ת (חאו"ח סי' יד). וע"ע בחזו"ע (שם, עמ' סא בבאו'). ועוד יש להוסיף מש"כ מרן זצוק"ל בספרו הליכות עולם (ח"א עמ' קכג) דנראה שאם שומע קול זמר של אישה ברדיו, או בטייפ וגרמופון, יש להקל, בפרט כשאינו מכירה, שאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות שבזה יש הרהור וטירדא, משא"כ כשאינו מכירה. וכמו שמבואר בשו"ת יבי"א (ח"א חאו"ח סי' ו). ואם כן, אם אינו מכירה, יהיה שרי ואין לחוש בזה ל'קול באישה ערוה'. ואם שומעה דרך רדיו או דיסק, יש להוסיף מש"כ בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ה סי' ב) כי הקול הנשמע דרך הרדיו, אינו קול האישה ממש, אלא גלי הקול עוברים כחתף כמה גלגולים עד שבאים לאוזן השומע. וכמו שנתבאר בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ד סי' כו) על יסוד בירור מהמומחים לדבר זה, ולכן גם לענין שמיעת קול לצאת ידי חובה משליח ציבור דרך הרדיו אינו יוצא י"ח, שקול האדם חולף ונעלם ונהפך לזרם משתנה, וגלי הקול משתנים באויר בזרמים חשמליים וכו', ע"ש. ולפ"ז גם אם יודעה ומכירה, לא שייך בזה 'קול באישה ערוה'. וכדבריו כתב בספר ישיב משה (טורצקי, עמ' יד) בשם הרה"ג רי"ש אלישיב נר"ו, שאפי' אם מכירים את האישה, מותר. ולא שייך בזה 'קול באישה ערוה', כי בגלל הדרך הטכני שמיוצר בו הקול, אין זה קול האישה ממש, אלא חיקוי ע"י גלי חשמל, ע"ש. וע"ע בשו"ת אגרות משה (ח"ב חאו"ח סי' קח). והביאם בהליכות עולם הנ"ל וכתב, עכ"פ המיקל בזה, יש לו על מה לסמוך. בפרט כשאינו מכירה, ע"ש. ואם כן, גם כאן יש להתיר ובפרט שאינו מכירה (שו"ר בשו"ת אגרות משה ח"ה סי' יב אות ג שכתב שבאקראי מותר לאישה למסור שיעור פרטי כששומעים אותה אנשים ונשים ובתנאי שתשב ולא תעמוד שכן זה האופן הצנוע ביותר, ע"ש). ומכל הנ"ל נראה שאין לאסור לאיש לשמוע רבנית שמרצה דרך הרדיו או דיסק. ובודאי שאין להתיר לאישה להרצות לפני גבר או לאיש לשמוע אישה מרצה כאשר הוא נוכח במקום שיש בזה פריצות ואף אם היא לבושה בצניעות. ומלבד זה גם הוי פירצה חמורה בהלכות צניעות וכאמור.
