תשובה
הנה בדין פח אשפה וטלטולו יש לדון בחמישה נידונים, והם:
א. דין האשפה האם היא נחשבת למוקצה
ב. דין פח אשפה ריק האם הוא מוקצה
ג. דין בסיס לדבר האסור
ד. ביטול כלי מהיכנו
ה. גרף של רעי
דין האשפה – לפי הרגילות כל אשפה שמשליכים לפח הרי מוגדרת כמוקצה מחמת גופו, והיינו שהוא סוג מוקצה חמור שאין לו היתר טלטול כדרכו. כלומר שאסור ליטלה בידיים ולטלטלה. ואף ששיירי המזון המצויים באשפה ראויים למאכל בהמה, והלא לכאורה קיימא לן (שלחן ערוך סימן שח סעיף לא) שכל שראוי למאכל בהמה שוב אינו מוקצה, מכל מקום באופן שזרקם לפח, הרי הם מוקצה, דהסיח דעתו לגמרי מהם ונמאסו בעודם בפח, ולכן אין לטלטלו בשבת (הליכות שבת ח"ב עמוד שד). ומכל מקום ואיך שלא יהיה כל שעושה טלטול בשינוי הרי אין זה מוגדר כטלטול ומותר לטלטלו. לדוגמא אם מטלטל את הפח על ידי מרפקו או שיניו וכיוצא בזה. ולגבי טלטול ברגלו נחלקו האחרונים, דעת המשנה ברורה שמותר ודעת החזון איש שאסור. ולבני זפרד יש להקל על ידי טלטול הפח שבתוכו האשפה ברגלו.
דין פח אשפה ריק – נחלקו בה רבותינו והוא על פי מ"ש השלחן ערוך (סימן שי סעיף ז), שכל כלי שנועד וייחדוהו למוקצה כגון ארנק או קופת צדקה או בנידונינו פח אשפה, אזי מה דינו כאשר הוא ריק. ולדעת שלחן ערוך הוא כלי שמלאכתו להיתר ומותר לטלטלו רגיל, וכן הוא עיקר לבני ספרד (וכן פסק מרן הרב עובדיה בהליכות עולם ח"ג עמוד ריז). אולם לדעת הרמ"א הרי הוא מוגדר ככלי שמלאכתו לאיסור, שדין טלטולו הוא שמותר לטלטלו רק לצורך גופו או מקומו, וכן הלכה לבני אשכמז (ומיהו גם הבן איש חי שנה ב פרשת ויגש סי"א וגם כה"ח סימן אות לח כתבו להחמיר בזה כבני אשכנז).
בסיס לדבר האסור – דין הוא שכל מוקצה המונח מערב שבת בבין השמשות על גבי כלי היתר, מתוך כונה ולא מתוך שכחה, הרי שדיןבכלי ההיתר מקבל את דיני המוקצה ואפילו אם המוקצה הוסר מעליו במהלך השבת. ולכן בנידונינו כל שהאשפה היתה בפח בכל זמן בין השמשות, אפילו שאחר כך הוסרה הרי אסור לטלטל את הפח כי דינו כדין האשפה, והיינו מוקצה מחמת גופו שאסור לטלטלו רגיל, ובשינוי מותר כמו שביארנו לעיל.
ואמנם אם מערב שבת בבין השמשות לא היה על כלי ההיתר מוקצה והונח שם רק בשבת אזי כל זמן שהמוקצה עליו הרידינו כדין המוקצה, אולם לכשהוסר המוקצה מעליו חזר דינו להיות כדין הכלי. ואם כן בנידונינו, אם הפח אשפה היה ריק מערב שבת בבין השמשות, ורק לאחר מכן ניתן בתוכו האשפה והוסרה משם, שוב חזר דין הפח לדינו הרגיל, שנחלקו בו הפוסקים האם הוא כלי שמלאכתו להיתר ומותר לטלטלו רגיל ללא הגבלות כל שהוא לצורך (וכן מנהג הזפרדים). או שמא דינו ככלי שמלאכתו לאיסור שהותר לטלטלו רק לצורך גופו או מקומו, וכן מנהג האשכנזים, וכדלעיל.
אלא שגם בדין בסיס לדבר האסור, אם יש על גביו גם דבר המוקצה וגם דבר ההיתר ודבר ההיתר נצרך יותר, הרי שזה נקרא בסיס לדבר האסור והמותר, ומותר לטלטלו כדין הפח (כלי שמלאכתו להיתר או לאיסור פ, וכמ"ש לעיל). אמנם אם במהלך השבת יתן בר היתר על גבי הפח שהיתה בו אשפה המוקצת מבין השמשות אינו מועיל, אלא העיקר הוא זמן בין השמשות בכדי להחשיבו בסיס לדבר האסור והמותר. אולם אם רק בתוך השבת הונח בתוכו דבר המוקצה הרי שיכולים ליתן על גביו דבר היתר חשוב יותר והוא עשה בסיס ומותר לטלטלו כדים פח אשפה ריק, וכדלעיל.
ביטול כלי מהיכנו – אין דין ביטול כלי מהיכנו באופן שנותן המוקצה בתוך השקית האשפה הריקה, הואיל והיא מיועדת לכך, וכן הוא הדין לדף גבי כל השקיות, כי כך דרך בני האדם שכל שקית עומדת להכיל בתוכה כל מה שצריך לתשמיש האדם (הליכות שבת ח"א עמוד קכה).
גרף של רעי – כל אימת שהפח מפיץ ריח רע ומפריע לשהייה נעימה בסביבה, הרי זה נידון כגרף של רעי ויכולים לטלטל את הפח ולהוציאו אל מחוץ לבית ולזורקו לפח השכונתי, ובלבד שיש עירוב בעיר. ובאם הפח נעשה לבסיס רק במהלך השבת, יכולים להחזירו לבית אפילו אם הניחוהו בינתיים. אולם אם הוא נעשה בסיס בזמן בין השמשות אין להניחו מידו, ואם הניחו יחזירהו על ידי שיתן עליו דבר היתר כגון כף אשפה וכדומה (ארחות שבת ח"ב סעיף שמו. הליכות שבת ח"ב עמוד שכב).
לסיכום אם היה מונח בפח אשפה מלפני השבת אין לטלטל את הפח, אמנם יכול לטלטלו ברגלו או במקרה שהוא מפיץ ריח רע ואז יכול לטלטלו בידיו לזורקו בפח השכונתי ובלבד שיש עירוב, ומיד לאחר מכן לא יעזבנו מידו וימשיך לטלטלו חזרה לבית.
ועצה טובה היא באם רוצים לאפשר את טלטולו בכל אופן, יתנו מלפני השבת קופסת שימורים בתוך הפח (מתחת לשקית שבפח), ואז הוא נחשב כבסיס לדבר האסור והמותר שהמותר יותר חשוב, שדינו שמותר לטלטלו רגיל (וראה עוד בפנים יתר פרטי הדינים).
