במשחק ה"לגו" ישנם כמה צדדים לדון, ונפרטם אחד לאחד : א. מדין בונה. ב. מדין אוהל. ג. מדין מוקצה. מדין בונה – יש לדון הואיל ומחבר את חלקי הלגו אחד עם השני אפילו שאינו עושה כן על ידי חומר המדבק או או המחברם בחוזק ממש, עדיין אפשר שאסור מדרבנן גירה שמא יתקע בחוזק ממש. ובאמת שיש מן האחרונים שאסרו זאת (כן דעת הגרי"ש אלישיב הוב"ד בארחות שבת פ"ח הערה פו). אולם לענין הלכה יש להתיר הואיל ויש לדמות דין זה למה שנפסק בשלחן ערוך (סימן שיג סעיף ו) שכוס של פרקים מותר לפרקו ולהחזירו בשבת, מפני שאין בניין וסתירה בכלים. וכוס של פרקים שהיה מצוי בזמנם הוא כוס שהיה מתפרק מרגלו, וכל פעם שהיו משתמשים בו היו מרכיבים אותו. ומכיון שאין הדרך להדקו בחוזק כל כך עד שנחשב כתקיעה, אין לחוש שמא יתקעה על ידי דבק או ברגים וכיו"ב, ובפרט במשחק הלגו שאם יתקעם בחוזק ממש הוא יהרוס את מהות המשחק ששוב לא יוכל לפרק ולהרכיב מחלקי הלגו צורות שונות, לכן אין לחשוש כלל שיחזקם ממש. וכמו כן יש לדון את משחק ה"לגו" שהבניין שנעשה בהם אינו בר קיימא כלל, ואינו מחברם על ידי ברגים או יתדות או מסמרים. ומה גם שהוא בנין לזמן קצר, ועומדים להתפרק בכל שעה, ועל זה כתב בשו"ת החת"ס (חאו"ח סימן עב) שכל בנין שהוא לשעה אין בו משום בניין וסתירה כלל. וטעם הדבר הואיל וכל מה שעשוי לסותרו אפילו שמקיים קצת זמן, הרי שחיבורו לא נחשב בשם חיבור, וממילא אין סתירתו מוגדרת כסתירה, שהרי אינו נחשב כמחובר (שו"ת יחוה דעת חלק ב' סימן נה). מדין אוהל – ישנו איסור לבנות אוהל בשבת, ועך כן יש להעיר על צורת המשחק, כי יש להזהיר את הילדים (שהגיעו לגיל חינוך, והיינו כל ילד בין הגילאים 6-9, כל אחד לפי חריפותו) שלא לבנות דוגמת בית, או כל צורת חלל אחר שיש בו גג וחלל טפח על טפח על רום טפח תחתיו (וטפח הינו שמונה ס"מ, ועל כן שמונה על שמונה ס"מ בגובה של שמונה ס"מ נחשב כאהל המאהיל על חלל אהל), ודוקא אם משתמשים באויר שמתחתיו להנחת חפצים או צעצועים וכדומה אז יש לאסור משום איסור אוהל. ובדיעבד אם עשו כן אסור לפרק את האוהל הזה (ארחות שבת חלק א' פרק ט סעיף יג). מדין מוקצה – הש"ע (סימן שח סעיף מה) כתב שאסור לשחק בכדור בשבת, והטעם כתב המגן אברהם (שם ס"ק עב) הואיל וכל דבר שתשמישו רק בכדי לשחק בו אין שם כלי עליו והוי מוקצה מחמת גופו שאסור לטלטלו. ועל פי זה כתבו הפוסקים שכל סוגי המשחקים נחשבים כמוקצה הואיל מכיון שעשויים למשחק, אינו גדר של תשמיש בכדי להחשיב את כל המשחקים בשם כלי, וממילא כל שאינו כלי חשוב למוקצה. אמנם הבית יוסף כתב שמה שכדור נחשב למוקצה הוא מפני שבזמנם היו מייצרים את הכדור מסחבות ובלאי בגדים, ועוד שהוא היה מטונף מהמשחק בחוצות קריה ועל כן אינו ראוי אפילו לתשמיש פשוט שהוא לכסות את הצלוחית או הכוס, ומסיבה זו אין שם כלי עליו כי לא ראוי לשום תשמיש, אבל שאר סוגי המשחקים שאינם מטונפים וראוים לכסות עימהם צלוחית וכיו"ב שאר תשמישים, אזי שם כלי עליהם ועל כן אינם בגדר מוקצה ומותרים בטלטול. ולפי זה כל המשחקים כיום שהינם נקיים אינם נחשבים למוקצה הואיל וראויים לעשות בהם תשמיש פשוט, ואף שייעדם הוא לתשמיש של משחק אינו מגרע ממנו שם כלי וכנ"ל (כ"כ בשו"ת אורל"צ ח"ב פכ"ו תשובה ח). בנוסף יש שכתבו כי הנה כיום מכיון שכל המשחקים מיוצרים בבתי חרושת במלאכת מחשבת ואומן, הרי שזה לבדו נותן חשיבות לכל מוצרי המשחק ומחשיבם בשם כלי, וממילא אינם מוקצה (כ"כ הגרי"ש אלישיב הוב"ד בחזון עובדיה שבת ח"ג). והנה מצינו שהגרש"ז אועירבאך (שלחן שלמה סימן שיד הערה א) הורה שאף על פי שמן הדין אין איסור בדבר, מכל מקום לדעתו משום חינוך אין להרגיל את הקטנים במשחק זה ואין לגדול לשחק עמהם, אבל את הקטנים אין למונעם. אמנם למעשה דעת הרב עובדיה זצ"ל להקל רק לקטנים שלא הגיעו למצוות לשחק במשחקים בשבת, ולכן מותר לילדים שלא הגיעו למצוות לשחק במשחק ה"לגו". אבל לגדול אין להקל, מכל בספרו שו"ת יביע אומר חלק ז' (חלק אורח חיים סימן לט אות ד) כתב, שמותר לגדול לתת לקטן לשחק בצעצועים המיוחדים לקטנים, ואין בהם משום מוקצה. לסיכום יש להתיר לקטנים שלא הגיעו למצוות לשחק במשחק הלגו, ואף הגדול יכול לתת להם את המשחקים בידיו, אבל הוא לא ישחק בהם. ואמנם יזהרו מבנייה של צורת שונות כמו אוהל וכיוצא בזה.
