נחלקו בזה גדולי הרבנים – יש אומרים שאסור להשתמש בשבת בכף מחוררת שעשויה לברור בה, כיוון שמדובר בכלי המיוחד לברירה (שביתת השבת מלאכת מרקד סעיף יא, אשרי האיש חלק בפרק כה סעיף לז בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, חוט שני הלכות שבת חלק ב; עמוד סט, שמירת שבת כהלכתה חלק א; פרק ג סעיף נח, מנוחת אהבה חלק ב פרק ז הערה 28), אלא אם כן כוונתו רק להעביר את הירקות הישר מן הסיר לצלחת, ואינו שוהה כדי להפרידם מן הרוטב, אז מותר, למרות שמעט מן הרוטב ירד דרך החורים (שמירת שבת כהלכתה שם).
ויש שהתירו להשתמש בכף מחוררת, אף שהאוכל מסתנן דרך החורים, אם דעתו לאכול אוכל זה מיד (אור לציון חלק ב פרק לא סעיף י, כי נוקט לעיקר שהברירה היא במה שנשאר בידו, ולכן הלוקח מרק במצקת והמים יורדים דרך החורים, נחשב כבורר אוכל מתוך הפסולת, ומותר לעשות כן אם אוכל מיד. ואף שלכאורה יש לאסור כשעושה כן בכלי, שהרי זה כמו קנון ותמחוי, מכל מקום יש לצרף את שיטת הסוברים שאין בורר בלח. ע"ש עוד בדבריו. וכן פסק הילקוט יוסף הלכות שבת כרך ג סימן שיט סעיף מב, ובהערה שם הביא שכן השיב לו אביו הגר""ע יוסף זצ"ל), וסיימו: שמכל מקום המחמיר תבוא עליו ברכה (שם שם).
הרי שגם המתירים לא התירו אלא על דעת לאכול מיד, ולכן בנדון שאלתך שהייתה כוונה לברור את הירקות שלא על דעת לאכול מיד – אסור לכל הדעות.
