כתב הרמב"ם (פ"ה מהלכות תפילה ה"ה) תיקון המלבושים כיצד, מתקן מלבושיו תחילה ומציין עצמו ומהדר שנאמר "השתחוו לה' בהדרת קודש". ולא יעמוד בתפילה באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגליים מגולות, אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי הרגליים וכו', ע"כ. הרי מבואר שצריך לעמוד בתפילה כמו שעומד בפני מלך בשר ודם ומכיון שלא עומד בבגדי שינה מול מלך בשר ודם, אם כן אין לו להתפלל כך. וכ"פ מרן בש"ע (סי' צא ס"ה). וראה בש"ע (סי' צח ס"ד) עוד שכתב, התפילה היא במקום הקרבן, ולכך צריך להיזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת וכו', וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפילה, כגון בגדי כהונה, אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה, ומ"מ טוב הוא שיהיו לו מכנסים מיוחדים לתפילה, משום נקיות, ע"כ. ועי' במ"ב (שם ס"ק יא) שכתב, שמטעם זה אין נכון להתפלל ב'שלאף ראק' (ופירושו בבגדי שינה), ע"ש. וכ"כ הבן איש חי (פ' יתרו ש"ר סט"ו) והוסיף שהכלל בענין זה הוא, שכל שאין דרך ללובשו באותו מקום לפני אנשים חשובים, אין ללבשו לפני מלך הכבוד בעת התפילה, ע"ש. וראה בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' ח), ודו"ק. ואמנם ראיתי למי שכתב (ספר עריכת שלחן להגר"ש קורח שליט"א, עמ' קנט) שאין ראיה מדורות אלו כל כך לפי שפקרו הדורות ואנשים עומדים גם לפני גדולים בסנדלים ללא גרביים אף שאינו מכובד, ובפרט שאנו רואים שבאירועים חשובים לא הולכים עם סנדלים ללא גרביים, על כן המתפלל, ובפרט שליח ציבור, צריכים להתהדר במלבושיהם ולילך עם בגדים מכובדים ולא בזויים, ע"ש. וכ"פ בילקו"י (תפילה, ח"א סי' צא) שאין להתפלל בפיג'מה, אלא אם כן הוא חולה או אנוס, ע"ש. הלכך להלכה, אין להתפלל בבגדי שינה (פיג'מה), בין איש ובין אשה שמתפללת בביתה, אלא יש להם להתלבש מכובד כעומד לפני מלך, אלא אם כן בחולה או אנוס שאז רשאי להתפלל בפיג'מה.
