בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סוס"י פא) כתב וז"ל, הודיעוני רבותיי, כי אע"פ שבעלי חיים מוקצים נינהו, מ"מ נ"ל להתיר לטלטל עופות המצפצפים בקול נאה בכלובן, דליכא למיחש דילמא שמיט גדפייהו, כיון שבני אדם נהנים מהם בקולם, לאו מוקצים נינהו, מידי דהוה אסליקוסתא שהיא למראה, וקול ומראה כי הדדי נינהו לענין מעילה, וצא ולמד מכל כלי שיר דאי לאו גזירה דשמא תיפסק נימא, היה מותר לטלטלן ולשורר בהם. חיים אליעזר בן רבינו יצחק, ע"כ. וע"ז השיבו הרא"ש בתשובה (שם סי' פב) וז"ל, ועל העופות לא מלאני ליבי להתיר, שאין ללמוד היתר שימוש בעלי חיים מהיתר כלים, שאף כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו מותר, אבל צרורות שבחצר, אפי' צריך להם צורך גדול, אסור לטלטלם, משום שאין תורת כלי עליהם, ה"נ בעלי חיים, ויש לאסור יותר בבעלי חיים, כי אין משתמשין בבע"ח, ולא פלוג רבנן בבע"ח, אשר בן ה"ר יחיאל, עכ"ל. והנה ראיתי למרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בספרו חזו"ע (שבת ח"ג עמ' קטו בבאו') דנשאל אודות צנצנת זכוכית מלאה מים שיש בה דגי זהב לנוי, אם מותר לטלטלה בשבת ממקום למקום, הואיל ואינם עשויים אלא ליופי ולשעשוע, או אסור לטלטלה הואיל ונעשתה בסיס לדבר האסור דהיינו הדגים שמוקצים הם עכ"פ והביא ד' המהר"ח אור זרוע והרא"ש ופילפל בדבריהם טובא. וכתב, ולענין הלכה אם מותר לטלטל עופות המצפצפים בקול ערב או לא, שהדבר שנוי במחלוקת בין המהר"ח או"ז שמתיר, ובין הרא"ש שאוסר, נראה ודאי דנקטינן כד' הרא"ש לאסור לטלטלן, הואיל והרא"ש פוסק מפורסם, אחד המיוחד מעמודי ההוראה, והוא רב מובהק בהוראה. וכעין מש"כ מרן הב"י באור"ח (סי' סו ד"ה כתב בעל המנהיג) בענין המחלוקת שבין המנהיג נגד הרשב"א אם הכהן הקורא ק"ש, רשאי להפסיק לעלות לס"ת, שאנו אין לנו אלא ד' הרשב"א (שפסק לאסור) שרב מובהק הוא, ע"ש. וכן י"ל במחלוקת של המהר"ח או"ז נגד הרא"ש דהעיקר בזה כד' הרא"ש שחולק על המהר"ח או"ז ואוסר גם בעופות המצפצפים. ומעתה הוא הדין שיש לאסור לטלטל דגי זהב שבתוך צנצנת זכוכית מלאה מים, דה"נ הו"ל מוקצה דבע"ח שאסור לכ"ע. ואף שהגאון ר' אברהם חיים נאה ז"ל בספר קצות השלחן (בדי השלחן, סי' קכא אות ד) כתב, והמגדלים דגים קטנים בתוך כלי זכוכית עם מים לנוי ולתכשיט, מסתברא שמותר לטלטל את כלי הזכוכית עם הדגים שבתוכו, שכיון שעשויים לנוי ולקישוט הבית, הוה ליה דבר שמלאכתו להיתר. ועימו הסליחה, שאין זה עיקר לדינא, וכנראה שנעלם מעינו הבדולח מחלוקת המהר"ח או"ז עם הרא"ש בדין עופות המצפצפים בקול נאה אם מותר לטלטלן, ולדעת הרא"ש שהלכה כמותו שסובר לאסור, הוא הדין והוא הטעם לנ"ד וכו'. וכ"כ בשו"ת באר משה (ח"ב סי' כח אות ד). וכ"כ בשו"ת אגרות משה (ח"ד חאו"ח סוס"י טז) וז"ל, לטלטל בשבת ויום טוב הכלי שיש בו דגים קטנים שנעשו לנוי ולקישוט, נראה שאסור משום דבעלי חיים מוקצים, וכמו שכתבו התוס' (שבת מה. ד"ה הב"ע) שמסקנתם דלא כדעת מהר"ר יוסף, והכא נמי גם הכלי אסור. וכן העלה בשו"ת בצל החכמה (ח"ה סי' לג וסי' לד) בדין ציפורים הסגורים בכלוב, ומשמיעים קול נגינה בנעימות, שאין לנטות ממש"כ בתשובת הרא"ש למהר"ח או"ז לאסור אותם בטלטול, ובפרט שגם המהרש"ם בדעת תורה העתיק דבריו להלכה. וכן הובא בשו"ת רבבות אפרים (ח"א סי' רלט). וכן העלה בשו"ת באר משה (ח"ח סוס"י סט). וכן עיקר. ובספר שש"כ (עמ' שמג) כתב ג"כ להחמיר (אך בהע' צו הביא ד' הגרש"ז שצידד להקל. וע"ע בספרו שלחן שלמה (סי' שח ס"ק עד אות ב – ד), וליתא. גם הלום ראיתי בספר אז נדברו (ח"ח סי' לו אות ב) שהסתמך על הרב נזר ישראל שהתיר, ובשולי המכתב הביא מש"כ בשו"ת יבי"א (ח"ה חאו"ח סי' כו) לאסור, ועשה סניגורין לדבריו. ואין דבריו נכונים, אלא העיקר לאסור. ופשוט שהוא הדין לתוכי שמונח בכלוב שאסור לטלטלו בשבת ויום טוב כדין עופות המצפצפים הנ"ל. וכ"כ בספר מנוחת אהבה (ח"א עמ' רפח והלאה). וכ"כ בילקו"י (שבת ח"ב עמ' שפא) שאחר שהביא בקיצור מש"כ בשו"ת יבי"א (ח"ה חאו"ח סי' כו) כתב להשיג על מש"כ הגרח"פ שיינברג, שי"ל שמין זה של דגי זהב הוו מין מיוחד שעשויים רק ליופי ולנוי ולשמש אותנו כשאר תשמישי היתר, והשיג עליו, שהרי המהר"ח אור זרוע התיר בעופות המיוחדים ועשויים לנוי ולשעשוע בקולם הנאה, ואע"פ כן פסק הרא"ש להחמיר. ואנו אין לנו לנטות מד' הרא"ש. ובספר שש"כ (עמ' שמג) הביא מש"כ הרב קצות השלחן (סי' קכא אות ד) להתיר לטלטל את האקווריום, דחשיב כלי שמלאכתו להיתר, כיון שעשוי לנוי ולקישוט הבית, ותמה ע"ז, שהרי הכלי נעשה בסיס לדבר האסור, ואף המים שבו הוו מוקצה. וכן עיקר. ועי' בספר מגילת ספר (הל' שבת, סי' נא סוף אות א), ע"כ ע"ש. ואם כן אסור לטלטל כלוב עם תוכים בשבת. ועוד יש לומר דכל מחלוקת המהר"ח אור זרוע והרא"ש הוא בתוכים המצפצפים בקולם ומשמיעים קולות נאים, אבל בתוכים רגילים ופשוטים (הנקראים 'תוכונים') שאינם משמיעים קול כלל וממילא אין בני אדם נהנים מקולם, לכו"ע הוי איסור לטלטלם.
ומ"מ נראה שאם השמש זורחת עליהם בתוקף, ויש בזה צער בעלי חיים, כתב שם בחזו"ע דיש להקל לטלטלם משם וכמש"כ בפסקי רבינו ישעיה הראשון (שבת קכח:) דהוא הדין אם היו המים עמוקים הרבה, שאי אפשר לה בכרים וכסתות, טורח ומעלה אותה דאתי צער בעלי חיים דאורייתא ודחי איסור מוקצה דרבנן. וכ"כ הריא"ז (פרק מפנין, הלכה ב אות ד). וכן דעת הרמב"ן בחידושיו לביצה (לז. ד"ה אותו ואת בנו). גם הב"ח (סוס"י שח) הביא ד' שלטי הגבורים, שאם אי אפשר בכרים וכסתות, מותר להעלותה בידיים. וכן הרב א"ר (סי' שה ס"ק יח) כתב, שגם הרמב"ם שכתב שאסור להעלותה בידיים, היינו דווקא כשאפשר ע"י כרים וכסתות ודלא כהמ"א (סי' שה ס"ק יא) שכתב דאע"פ שבשביל בהמה שנפלה לאמת המים בשבת, ואינו יכול לפרנסה במקומה, מביא כרים וכסתות ונותן תחתיה, משום צער בעלי חיים, ואע"פ שהוא מבטל כלי מהיכנו. מ"מ לדעת הרמב"ם אסור להעלותה בידיים משום מוקצה, שאין לנו לדמות גזרות חכמים זו לזו, ולהתיר לטלטל מוקצה בידיים, לא התירו. ואשתמיטתיה כל ד' הגדולים הנ"ל. גם הגאון שפת אמת (שבת קכח:) כתב, שבאמת גם להעלותה בידיים מותר, אלא דלכתחילה טפי עדיף להתיר בכרים וכסתות. ומש"כ המ"א שאסור להעלותה בידיים, אין דבריו מוכרחים. ושכ"כ הא"ר. הלכך אף בנ"ד מותר ליטול הכלוב עם התוכים במקום שהחמה גורמת צער בעלי חיים לדגי הנוי. ועוד דאיכא כעין ספק ספיקא, שמא בתוכים ליכא מוקצה, כדעת מהר"ח או"ז, ואת"ל דהוי מוקצה, שמא במקום צער בעלי חיים מותר. לכן יכול להעביר משם את הכלוב עם התוכים. וכן דעת הגרש"ז אוירבך כמו שהובא בספר שלחן שלמה (סי' שח ס"ק עד אות ב). וכ"כ בשש"כ (פכ"ז הע' צו), ע"כ ע"ש. והן אמת דלפי דברינו לעיל בדין תוכים שאינם מצפצפים בקולם, א"כ ליכא ס"ס, ברם יש לומר בודאי שמרן זצוק"ל רק צירף הס"ס לסניף דצער בעלי חיים, ומכיון שגם בתוכים שאינם מצפצפים בקולם איכא צעב"ח באופן שנמצאים בשמש, שפיר דמי להתיר לטלטלם.
ומותר לתת מזונות לפני התוכים שבתוך הכלוב מבלי להזיזו מפני שמזונותיהם עליו. כמו שכתב מרן בש"ע (סי' שכד סעיף יא).
הלכך להלכה, אסור לטלטל תוכים בשבת וממילא הכלוב הוא בסיס לדבר האסור ואסור לטלטלו. ואמנם אם התוכים נמצאים בשמש הזורחת עליהם בתוקף ויש צער בעלי חיים, מותר לטלטל הכלוב למקום צל. ומותר ליתן מזונות לפני התוכים בשבת, באופן שאינו מזיז את הכלוב.
