בכל אופן יש לאסור למול בן של יהודי הנולד מגויה. כי אף שמעיקר הדין אפשר למצוא היתר למול גוי שלא לשם רפואה בשכר או אפילו בחינם בשביל להתלמד, מכל מקום מאחר שמילת בן נישואי תערובת עלולה להטעות את הציבור שהוא יהודי, וכך היא המציאות, שאחר הברית מתעקשים ההורים גם להכניסם גם למוסדות החינוך של הקהילה, ובהגיע הבנים לגיל שלוש עשרה מבקשים להעלותם לתורה ולעשות להם בר מצוה עד שכמעט ומשתכחת העובדה שם גויים. ועוד שבמילתו נותן המוהל ורב הקהילה גושפנקא מסויימת לנישואין פסולים אלו. וענינו הרואות שתופעות מעין אלו מרחיבות את פרצת ההתבוללות, יש לאסור על מילת אותם בנים, ולסרב למולם בשום פנים ואופן גם לא בחדר הסמוך לבית הכנסת כפי שיש המתחכמים לעשות, ומאותה סיבה גם יש לסרב לעורך לאותם בנים טקס בר מצוה, עד שיערה עליהם רוח טהרה ויחזרו בתשובה שלמה ויפרשו מנשותיהם ונהלו ביתם על אדני התורה ויגיירו הבנים כדת וכדין.
מקורות:
תופעה זו שכבודו מעורר היא תופעה מדאיגה המתפשטת בתפוצות בקרב יהודים שנישאו לגויות, שלא זו בלבד שאינם בושים במעשיהם הרעים בנישואיהם המקולקלים עם הגויה, אלא מקרבים ומביאים את הגויה לאירועים הנערכים בקהילה ואין פוצה פה, ואין זה פלא שהם מרגישים בנח במעשיהם הרעים אחר שנמצאו נשיאי קהילות באירופה וגם באמריקה שהשיאו בניהם לנוכריות, ואף חמור מכך, ראינו נשיאי קהילות שהם עצמם נשאו נשים גויות רח"ל. לכן מה נלין על תופעת ההתבוללות המכלה כל חלקה טובה ובעיקר בקהילות קטנות בחוצה לארץ אחרי שהמתבוללים לא מודעים לחומר העוון, ומאידך שתיקת חברי הקהילה מעודדת במידה מסוימת תופעה קשה זו. זאת ועוד, בשביל שלא לבדיל ילדיהם משאר ילדי הקהילה, מתעקשים לערוך לבניהם שהם גויים גמורים על פי ההלכה ברית מילה ביום השמיני בבית הכנסת או באולם הקהילה במקום שרגילים למול שם את שאר ילדי הקהילה. ותופעה זו חמורה שבעתיים, כי עד אז לא לפני זמן רב, יהודי שירד מדרך התורה ונישא לגויה היה נדחה מחבריו בקהילה ומבני משפחתו שומרי התורה, לכן היה בוחר דרך, או להשיל את עול היהדות מעליו ולהתנתק לגמרי מהקהילה, או ההיפך לקרב את אשתו לדת ישראל ולבקש לגיירה כדת וכדין, או לחלופין אחר מחאת קרוביו וחברי הקהילה היה עוזב את הגויה לגמרי. ועתה אחר שיש קהילות שמקבלים את האשה כחברה לגיטימית בקהילה, וגם מלים את ילדיהם כמילת ישראל הכשרים, ואחר כך גם עושים להם בר מצוה בבית הכנסת, ובזה מקבל המתבולל גושפנקה מסויימת על מעשיו אין זה פלא שלא רואה המתבולל שום חיסרון במעשיו, ומסיבות כגון אלו אנו עדים בשנים האחרונות להתגברות תופעת ההתבוללות עד כדי כך שישנם אנשים מקרב אותם שמקפידים לשמור על חברותם בקהילה, המגיעים בשבת לבית הכנסת ומקפידים על שמירת מסורת ישראל, שאפילו מראים עצמם כמי שמקפידים על איסור טילטול בשבת וחוגרים המפתח בחגורה, שמורים לעצמם היתר לשאת גויה רח"ל. ומנהיגי קהילות חלשים, בעיקר בקהילות נידחות מבחינה תורנית, מעלימים עיניהם מתופעה פסולה זו, וגם הרבנים הכפופים להם שותקים נוכח תופעת ההתבוללות הקשה הזו, יש מהם בגלל שהם סבורים שאין בכחם להלחם בתופעת ההתבוללות, ויש מהם שבטענות סרק והבל סבורים שאין לרבנים להכניס ראשם בזה. ובלא להכנס לשאלה איך ראוי לנהוג עם אותם הנושאים לגויות, אם להוקיע אותם לגמרי מהקהילה, או אדרבא, ההיפך לקרב אותם עד שיחזרו בתשובה, כי יש בזה צדדים לכאן ולכאן ואין הנכון לקהילה או משפחה מסוימת נכון לקהילה או משפחה אחרת, נבוא לדון בגוף השאלה אם יש להתיר למול בניהם ביום השמיני כדרך ישראל הכשרים, בדגש שמילה זו אינה לשם גירות, כי עדיין לא הובא הנידון בפני בית הדין לדון אם ראוי וכשר לקבלם.
בעיקר הדין אם מותר למול גוי הארכנו בספר אוצר ברית אברהם הלכות מילה סימן רסג סעיף ה מעמוד צד ואילך, ובספר אוצר ברית אברהם הלכות גרים סימן רס"ח סעיף ט עמוד קמו ואילך ממקורות ההלכה בגמרא עד לעדות אחרוני זמנינו, ושם הבאנו דיעות לכאן ולכאן, ומסקנת הדברים שהמל גויים בשביל להתפרנס או בשביל לשפר את נסיונו, מה שנקרא בפני הפוסקים, להתלמד, יש לו על מי לסמוך, וכך העלנו תשובה למוהל הלכה למעשה שמותר לו למול גוי בשכר.
אלא שהנידון שבפנינו אם מותר למול את בני נישואי התערובת היא לא רק שאלה הלכתית, אלא גם שאלה השקפתית ממדרגה ראשונה, כי כאמור בפתיחה, התופעה הקשה של התבוללות יהודים מתוך הקהילה נובעת גם מסיבת הגושפקנא שהם מקבלים במה שאינם מוקעים ממנה בסירוב מילת בניהם וכדו.
כבר לפני כמאה וחמישים שנה עם התפתחות תופעת ההתבוללות באירופה נדרש הג"ר עזריאל הילדסהיימר (בתשובותיו ח"א יו"ד סימן רכ"ט) [תלמיד הערוך לנר מקים ומייסד בית מדרש לרבנים בברלין], לשאלה זו על ידי הגאון רבי צבי הירש קלישר שתמה על הוראת הרבנים באמריקה ובהמבורג שבגרמניה ובעוד מערי אירופה לאסור על המוהלים למול את הבנים הגוים שנולדו מיהודים שנישאו לגויות, וסבר הגרצ"ה קלישר שלא נכון הורו, כי לדעתו אדרבא יש מצוה למול את אותם בנים גוים מזרע ישראל, כי אף שאין כוונת האב למולו לשם גירות, מכל מקום כוונתו לשם קיום מצות מילה שנצטוו ישראל, וכתב מרן בשו"ע בסימן רס"ו סעיף י"ג: "ישראל שנולד לו בן מעובדת כוכבים, אין מלין אותו בשבת". הא משמע שדוקא בשבת אין מלין אבל בחול מלין אותם, ועוד האריך להוכיח שהעיקר כדיעות הפוסקים להתיר למול גוי שלא לשם רפואה. וממשיך בדברי מרן בסימן רס"ח סעיף ט שיש מצוה במילתו שכך כתב: "עכו"ם שבא לחתוך ערלתו מפני מכה או מפני שחין שנולד לו בה, אסור לישראל לחתכה מפני שלא נתכוין למצוה, לפיכך אם נתכוין העכו"ם למילה, מצוה לישראל למול אותו". ועוד הוסיף לחזק דבריו להתיר מילתו בסברא השקפתית, כי מאחר שהם מזרע ישראל, טוב שנפתח להם פתח של תקווה להתגייר בבוא היום במילה זו, שאומנם לא נעשית לשם גירות, אבל תקל עליו את תהליך הגיור בזה שיסתפק אחר כך בהטפת דם ובטבילה. ועוד שעל ידי מילתו נעורר את האב לשוב בו מדרכו הרעה, ומאידך אם נסרב למול בנו אנו דוחים אותו בידים ויתרחק עוד מקהל עדת ישראל.
וחלק עליו הג"ר עזריאל הילדסהיימר מכל וכל, והאריך לחזק את ידי הרבנים האוסרים למול את אותם בנים. ראשית דחה ראיתו מלשון השו"ע בסימן רס"ח סעיף ט, כי זה ברור שאין כוונת המחבר אלא למילה לשם גירות, כמבואר בפוסקים וכמשמעות מקור הדין בגמרא עבודה זרה דף כ"ו. ובזה יתבאר שגם בסימן רס"ו עוסק המחבר בן הנולד לישראל מהנוכרית שמבקש האב לגיירו במילה זו, ומכיון שאינו מצווה בה אין מלים אותו בשבת. [וכך דחה בשו"ת דברי שלום (ח"א יו"ד סימן ע"ג) את דעת המורים ללמוד היתר מלשון המחבר הנ"ל, ע"ש]. ואת סברתו השקפתית שנכון למול הבנים שבשביל לקרבם להתגייר דחה בשתי ידים, כי אולי נכון הדבר כאשר האם גם היא דעתה להתגייר, אלא שעל פי הרוב האם לא רוצה להתגייר בכלל, או שלא מכיר בית הדין באמיתות רצונה להתגייר, רק מסכימה למול בנה, ולכן סברת ההיתר אינה עומדת במבחן המציאות. ועל טענתו שבסירוב למול אנו דוחים את האב בידים השיב בדברים בוטים המשקפים את דעתו דעת תורה בהתייחסות לאותם חוטאים, וז"ל: "ומה שכתב שדוחים אותו בידים מעדת ישראל, על כל זה תמה תמה אקרא וכי אנו דוחין, הלא נדחה הוא. ואם ירצה לבוא יבא, ואין אנו קורין לשום אחד".
גם הגרב"צ עוזיאל בשו"ת פסקי עוזיאל (שאלות הזמן סימן ס"ד) דחה את ההיתר שהסיקו המתירים מלשונות המחבר, בזה הלשון: "ראיתי ושמעתי שגדולי המוהלים בירושלם הזדקקו לבקשת לא יהודים ומלו את בניהם בחול. והלכה פסוקה היא, אם נתכוון הגוי למילה מצוה לישראל למול אותו (שו"ע יו"ד סימן רס"ח סעיף ט). מזה אנו דנים שמותר למול בניהם של נשואי נכרית בחול אבל בלא ברכות המילה, כיון דכל זמן שלא מל וטבל כדין וכהלכה הרי הוא גוי גמור. ברם למודעי אני צריך שאין אנו מעוניינים כלל למול בן זה, ולא לגייר אותו. כי מה יתן ומה יוסיף מילת גוי בשבילנו, אבל כוונתנו במילתו הוא כדי להפרידו מהשפעת אמו הנכריה ותורתה, ולהכניסו תחת כנפי השכינה ככל הגרים בישראל".
ואומנם מדבריו יראה שמסכים עם הנעשה למולם, ברם המדקדק בדבריו יראה שלא הסכים אלא באופן שהכוונה במילתו הוא כדי להפרידו מהשפעת אמו הנכריה ותורתה, כסברת הגרצ"ה קלישר בשביל להקל עליו את הגירות בבוא היום.
ואכן אם כנים היו הדברים שבמילת בני נישואי תערובת היינו מצליחים קצת למנוע את התפשטות ההתבוללות, ניחא, אלא שבמסגרת עבודתי בתחום הגיור במרסיי שבצרפת ומשיחות עם רבנים העוסקים בתחום בחוצה לארץ התוודעתי למציאות שונה בתכלית, שחלק גדול מהמבקשים לגייר את בנות זוגם עושים זאת מלחץ בני המשפחה הדורשים מהם במפגיע להנשא על ידי רב כדת משה וישראל, וגם מהפחד שבנים שיוולדו להם ידחו מהקהילה ולא יתקבלו ללימודים במסגרת בית הספר היהודי ולא יוכל לעשות לו אחר כך לעשות לו בר מצוה בבית הכנסת ועוד כהנה וכהנה, כמו שכתבנו בפתח התשובה שתופעת ההתבוללות חדרה פנימה לתוך תוכי הקהילות. והנסיון הוכיח שהדרך להפריד את אותם חוטאים מבנות זוגם היא בדרך ההפחדה, שאומרים להם שהבנים שיוולדו להם יהיו גויים שאסור למול אותם וללמדם תורה ולהעלותם לתורה ולחגוג להם בר מצוה. אי לכך, אם נתיר למול את אותם בנים, ברור שמשם יפרץ הגדר לקבלם לבתי הספר היהודיים, אם מתוך טעות שיחשבו שהם יהודים, או מבורות, ויעשו להם בר מצוה, ואז לא זו בלבד שלא סתמנו הפרצה אלא אדרבא הרחבנו הפרצה עוד יותר, כי לאותם חוטאים לא מפריעה העובדה שהם עוברים איסור בביאת גויה, רק הפחד מדחיית הבנים היא המביאה אותם לחשוב שנית לפרוש מהגויה. וכבר התוועדתי למנהלי בית ספר יהודי באחת מערי צרפת הנידחות שקיבלו את ילדי הגויה לבית הספר היהודי מתוך טענת בורות שהילדים נימולו על ידי המוהל של הקהילה בבית הכנסת ועוד הוסיפו הם זוכרים שהרב פלוני היה סנדק, ואיך יכול להיות שם גויים, ודברי שהמילה שנעשתה לא הועילה כלום כי לא נעשתה לשם גירות בפני בית דין הכשר לגייר ולא טבלו והראיה שאין להם תעודת גיור, נפלו על אוזניים ערלות בטענות סרק והבל, והאמת ברורה שגם הם הכירו בטעותם, אלא שמספר הילדים הקטן בבית הספר לא הותיר להם ברירה מלבד קבלת אותם גויים שנולדו מיהודים, והקולר לא ניתן על צוארם אלא על צואר רב המקום שלא מוחה בהם. ועוד נשאלתי מקהילה בפריז אודות בן שנולד לאב יהודי ממשפחה מכובדת מאוד שנישא לאשה גויה, והסב שהוא בעל מעמד חזק מאוד בקהילה והתעקש לערוך לנכדו טקס בר מצוה ולהעלותו לתורה ואמר שקיבל לכך היתר מרב בארץ שאמר לו שאין איסור להעלות גוי לתורה מחוץ למסגרת השבע עולים, ויעצתי לרב הקהילה שיעמוד על משמרתו לאסור על עריכת בר מצה לאותו ילד, וכך היה, והתוצאה הייתה שהדבר גרם לזעזוע גדול כל כך אצל הסב עד כדי כך שנידה את בנו עד שיעזוב את אשתו הגויה, ולבסוף כך היה. ומציאות זו מחזקת את השקפת הגר"ע הילדסהיימר, שלא זו בלבד שההתיחסות הסלחנית כמילת בני התערובת לא עוצרת את נגע ההתבוללות, אלא יתרה מכך, מרחיבה את תופעת ההתבוללות עוד יותר לתוך קהילות הקודש פנימה.
עוד בא מעשה לידי, שנשאלתי על ידי על ידי המוהל המומחה רבי אברהם קדוש שקיבל פניה מיהודי ערל רחוק משמירת תורה ומצות ששמע על מעלת ברית המילה וביקש למול עצמו וגם את בנו שנולד לו מהגויה, וסבר המוהל שאם יסרב למול את הבן הגוי גם האב היהודי יחזור בו מרצונו להתגייר. והורתי למוהל שאסור לו למול את הבן לשם גירות בלי לעבור דרך בית הדין שיאשר את גיור הילד שדעתי הייתה שלא יכול הדבר להתאפשר בנסיבות שהיו קיימות אז, שהמשפחה גרה רחוק מקהילה יהודית, ואין דעתה שלא האמא להתגייר כלל, ועוד טעמים. לכן יעצתי לו שיאמר לאב שלא טוב יעשה אם ימול את בנו כי לדעת רבינו חננאל המובא בטור (יו"ד ריש סימן רסח ועיין בב"ח שם שגרס רבינו תם) לא תהיה לו תקנה עולמית להתגייר, כי לא לדעתו לא נתקנה הטפת דם ברית מגר, ולכן גם אם בבוא היום תסכים אשתו להתגייר ויתירו בית דין לגייר את הילד, הגירות שלו לא תהיה מקובלת על דעת כל הפוסקים, וכאשר שמע האב על טענה ענינית זו [הגם שאינה נכונה הלכתית, כי לא נפסקה הלכה כדעת ר"ח, עיין שו"ע יו"ד סימן רס"ח סעיף א] סבר וקיבל מיד, ונימול לבדו.
וכך הורו הלכה למעשה רוב ככל הפוסקים האחרונים לאסור בכל התוקף על מילת בן הנולד מיהודי לאם גויה, כמו שפסק המהרש"ם (מהדורה ג סימן ש"ס) וז"ל: "ובדין הבן הנולד מישראל שבא על נכרית כבר נשאלתי בזה כו, והעליתי בתשובה ארוכה שאם גם האשה רוצית להתגייר מותר לקבלם, כמו שכתב בשו"ת טוב טעם ודעת (מהד"ק סימן ר"ל) וביארתי באריכות בראיות כן, אבל אם היא אינה מתגיירה אין למול את בנה, וכמו שכתב בתשובת מהר"ם שיק (סימן רמ"ח) כו, ע"ש באורך עכ"ל. וכן פסק הג"ר חיים מרדכי ראלער בשו"ת באר חיים מרדכי (ח"א יו"ד סימן מ. הובא בקובץ אוהל מועד סימן ע"ה, והובאה דעתו זו בשו"ת תורת חיים לגרי"ח זוננפלד סימן פ"ז) לאסור זאת כדי שלא יבואו לטעות בו לחשוב שהוא יהודי, לפי שאביו יהודי ובקל יבואו לטעות בו. וכן תצא מכשלה לבן עצמו שיחשוב שנתגייר במילה זו. וכך פסק הג"ר יעקב ברייש בשו"ת חלק יעקב (ח"ב יו"ד סימן קמ"ט). ובשו"ת תורת חיים כתב הגרי"ח זוננפלד (סימן פ"ז) הוסיף לאסור זאת מטעם נוסף וז"ל: "ולענ"ד יש בו גם איסור חובל, כי על כל פנים הוא סכנה לתינוק, אבל למי שמצווים עליו זכות המצוה מגינה בעזרתו יתברך שמו, אבל לתינוק שהוא גוי גמור אין רשות להכניסו לסכנה, אפילו בגוי עובד עבודה זרה אין מורידין, ובפרט הגוים שבזמנינו שאינם עובדים ע"ז חלילה להכניס תינוק מהם בסכנה. ואם אב ואם של התינוק באים להתגייר בזה מצינו שהוא זכות להתינוק, ורשאין על כל פנים הבית דין לקבלו דווקא עם מילה וטבילה, אבל באופן שאמו תשאר בגיותה והאב שהוא ישראל אין לו רשות עליו כלל חלילה לסכנו. ובתשובה להג"ר חיים מרדכי ראלער שסיפר לו שיש רב שמקל וסובר שיש מצוה בדבר כתב כך: "וברור אצלי שהחכם הזה אירע לו מעשה כזה ולא נתן דעתו על בירור ההלכה, ולפי מיעוט דעתו חשב שיש בזה מצוה, ושוב לאחר שנכשל לא רצה להודות על האמת ותלה בוקי סרוקי ברבינו הב"י ז"ל, ואפשר ראה גם כן בזה באיזה ספרים שרצו להמציא היתרים, ואין כאן מנהג חלילה, ולא יעשה כזאת בישראל, ופשיטא שראוי לפרסם שחכם אחד רצה לומר על פי טעותו איזה היתר ואין בו ממש, וראוי שלא להזכיר שמו שלא להתגרות, וחלילה לשום בר אוריין שיש לו ידיעה בתורה הקדושה לחשוב איזה היתר בזה. ועיין בספר ראשון לציון מהגאון בעל אור החיים על מסכתות ונדפס בסופו איזה חידושים בהלכות מילה שהוכיח במישור הדין שאסור למול לגוי גם מדברי הש"ס, ועיין בדבריו כי נעמו. ועל כל פנים ראוי לפרסם זה ברבים כי זה שקר מוחלט ואין כאן מנהג ואינו אלא חוכא וטלולא וכו", עכ"ל.
ויתרה מכך מצינו בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סימן תקפ"ז) שיעץ למוהל חשוב ירא שמים שלא למול בן הנולד מישראלית לגוי אם יש שם מוהל אחר, כי אפילו שעל פי הדין הוא יהודי כשר שצוה מהתורה למול אותו, עדיף שלא למול אותו על ידי מוהל חשוב כדי שלא תתפאר האשה שהנה מל את בנה מוהל חשוב וכשר המחוזק כירא שמים.
ובספר מילה כהלכתה (סימן רס"ה ס"ק כ"ז) הביא בשם ספר נהר מצרים שתיקנו במקומו תקנה חמורה שאם הבועל והיולדת אסורים זה לזה באיסור ערוה כגון נשוי אשת איש וכדו, אם עדיין מחזיקים ברשעם וממשיכים לגור יחדיו, אין רשות למול את התינוק הנולד להם עד שיפרידו ביניהם ויקבלו על עצמם שלא לשוב עוד לכסלה למגדר מילתא כדי שלא יולידו עוד ממזרים, עכת"ד.
ואם בבן יהודי שצד הדין יש חיוב מצוה למול אותו, על אחת כמה וכמה שיש לנו להחזיק בדעת האוסרים למול בני נישואי תערובות יהודי וגויה, כי אומנם מצד הדין יש מקום להתיר למול גוי, אבל כי כאמור המציאות מוכיחה שפירצה זו מרחיבה את תופעת ההתבוללות יש לנו לחזק דבריהם ולאסור על מילת אותם בנים בכל מקום ובפרט בבית הכנסת או במוסדות הקהילה, וגם אם יתעקשו למול בנם במקום אחר בבית או בבית חולים וכדו, יש לאסור על המוהלים לבצע את הברית.
