הנה ישנם ב' טעמים מדוע צריך ליטול ידיים למים אחרונים. הטעם הראשון הוא בגמ' (ברכות נג:) משום שהידיים מזוהמות הן מן האכילה ופסולות לברכה. וסמכו חז"ל כן על הפסוק וכו'. ועוד חשש והוא מפני מלח סדומית שמסמא את העיניים למי שנוגע בהם ואחר כך יגע בעיניו, ואף שאין כעת מלח סדומית בינינו יש לחוש למלח אחר שטבעו כמוהו (ראה ב"י סי' קפא ד"ה וכתב ה"ר יונה בשם הרמב"ם ברכות פ"ו מהלכות ברכות ה"ג). ונראה דלשני הטעמים הנ"ל מועיל מגבון שהרי המגבון מנקה טוב ואם כן אין חשש לזוהמא וכן אין חשש למלח סדומית. ומה שמצינו לשלטי גיבורים (ברכות פ"ח, כ) דבעינן שיטול מים אחרונים מתוך כלי, הנה מפורש בד' רבותינו הראשונים שלא כדבריו הלא המה: הראב"ד בשו"ת תמים דעים (סי' סו) שכתב, מים ראשונים אין ניטלין אלא מתוך כלי, מים אחרונים מכל דבר, ע"ש. וכ"כ הריטב"א בחולין (קה.) והכל בו (סי' כג) בשם הראב"ד, ע"ש. וכ"כ רבינו המאירי בקונטרס בית יד שבסוף מסכת ברכות (שער הארבעה עשר) ורבינו דוד כוכבי בספר הבתים (שערי נטילת ידיים, שער חמישי, אות ה) ורבינו בחיי בספר שלחן של ארבע (השער הראשון, ד"ה ויש הפרש) ורבינו חיים מטודילו (תלמיד רבינו פרץ והרשב"א) בספר צרור החיים (דרך שני אות י). וכ"פ גדולי האחרונים, הלא המה: הלבוש (אור"ח סי' קפא סעיף ב) והא"ר (שם סק"ג) והערוך השלחן (שם ס"ח) והמ"ב (סי' קפא ס"ק כא). וכ"כ בספר שלחן יוסף (עמ' כה אות עד) בשם מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. וכ"פ בילקו"י (ברכות, עמ' רמט). וע"ע בשו"ת אול"צ (ח"ב פי"ג אות א) ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' קעג, ד"ה ונסתפקתי). ולפי שלא בעינן מכלי מעיקרא דדינא, א"כ שרי לנקות ידיו במגבונים ויעלה לו לנטילת מים אחרונים. ואף שיש החמירו ליטול ידיים מכלי [עי' עולת תמיד (סי' קפ אות ג) שהביא ד' השלטי גיבורים. וכן הביא דעה זו בבא"ח (ש"ר פ' שלח אות יא), ועי' גם בכה"ח (שם ס"ק ט) דע"פ הזוהר צריך להיות מים אחרונים ע"י שפיכה. וכן בשו"ת אול"צ (ח"ב סי' יג ס"א) כתב שע"פ הסוד יש לעשות מים אחרונים ע"י כלי לתוך כלי. וע"ע בברכ"י (סי' קפא ס"ק ז). ויש עוד לעי' לפי ד' הזוהר (תרומה קנד: ועוד) שכתב שיש סוד גדול ונורא בנטילת מים אחרונים שבזה נותן לחיצונים הרודפים אחריו להזיקו ולקלקלו את חלקם ובזה מניחים אותו אחריהם, ע"ש. והביאו דבריו האחרונים. האם מהני מגבון שאינם מים ממש. ושמא יש לומר שמכיון שסוף סוף איכא מים בלועים שפיר הוי מים ויוצא ידי חובה בזה, וי"ל]. ואם כן איכא ס"ס שמא הלכה כד' התוס' (חולין קה. ד"ה מים ראשונים) שכתבו ואנו לפי שאין מלח סדומית בינינו לא נהגנו במים אחרונים (וכ"כ בספר מור וקציעה דאנו שדרכינו לאכול ע"י מזלג וכו', ולא בידיים כבזמן התלמוד, מסתבר שא"צ נטילת ידיים. וכ"ז למי שאינו איסטניס ואין רגיל לרחוץ ידיו אחר הסעודה, עי' ש"ע סי' קפ ס"י) ושמא מים אחרונים סגי על ידי מגבון דהוא משום נקיות (ואף שהש"ע הביא ד' התוס' בסי"א רק בשם י"א ובס"א כתב מים אחרונים חובה. והוי סתם ויש דהלכה כסתם וכמבואר בהליכות עולם ח"א עמ' מד, מ"מ אפשר לצרף דעה זו לספק, אחר שלדעת הש"ע מים אחרונים או משום נקיות או משום מלח סדומית ולזה מהני במגבון). וינקה עם המגבון י"ד פרקי אצבעותיו (הליכות עולם ח"ב עמ' מה. וראה להלן). וראה במ"ב (סי' ד ס"ק נז), ודו"ק. ואגב אמרתי לצרף מה שכתבתי בדין שיעור מים אחרונים (ישוב לד' הבא"ח והאחרונים) וז"ל הבא"ח (פ' שלח לך ש"ר אות ח), יזהר שיהיו מים האחרונים מעט, ולא ירבה בהם, כי המה חלק הסטרא אחרא, ואם ידיו מזוהמות הרבה מן התבשיל, וכן פיו ושפמו, שצריך להם מים הרבה ברחיצתם, טוב שירחצם, קודם נטילת מים אחרונים, אדעתא לאכול עוד אחר כך, ויהיו אלו כמים אמצעיים, וכן יעשה אחר שירחצם יאכל חתיכת פת מן השלחן, כדי שלא תהיה נחשבת רחיצה ההיא למים אחרונים, ואחר שיאכל חתיכת הפת וכיוצא, יטול מים אחרונים מעט, ויברך ברכת המזון, ועי' כה"ח (סי' כה אות ב), ע"כ. ושם באות יב כתב, צריך ליטול עד פרק של האצבעות, כן כתבו הפוסקים ז"ל, ונראה לי שצריך ליטול עד פרק השלישי וראש פרק השלישי בכלל, דכן נראה מלשון רבינו הרש"ש ז"ל בסידור. שכתב, יכוין בנטילת י"ד פרקי ימין וכו', יעוין שם, משמע דהנטילה היא לי"ד פרקים, והכי מסתברא, ע"ש. ובכה"ח (סופר, סי' קפא אות יז) הביא ד' מרן הש"ע שכתב ליטול עד הפרק שני של האצבעות, וכתב מיהו בספר שלחן ארבע כתב שי"א שצריך ליטול עד מקום שהאצבעות כלים והביאו ב"י. וכ"כ לעיל (סי' קנז אות כא) בשם האר"י ז"ל שבמים האחרונים צריך ליטול י"ד פרקים כידוע וגם כתבנו הכוונות שלהם, וכ"כ בסידור הרש"ש. והוסיף וכבר כתבנו לעיל דדבר שלא נזכר בהדיא בגמ' ונחלקו בו הפוסקים, דעת המקובלים יכריע. וגם בדעת מרן ז"ל נמי י"ל, אילו היה רואה ד' האר"י בשער המצוות, היה פוסק כמותו, וע"כ לענין דינא, צריך ליטול כל האצבעות דהיינו עד כף היד כד' האר"י ז"ל שכתב סודם של דברים, ע"ש. הרי שכתב בשם רבינו האר"י ז"ל שצריך שתהיה הנטילה עד כף היד, והוא בכמות יותר ממש"כ הש"ע שדי ליטול עד הפרק השני, וא"כ צריך להבין ד' הבא"ח מש"כ 'מעט' ובודאי שאין כוונתו לטיפות בודדות. חדא, דרבינו האר"י מחמיר בשיעור המים יותר מהש"ע. ועוד, כתב המ"ב בסי' קפא (סק"י) וז"ל, ורע עלי המעשה שראיתי שיש אנשים אשר המה זהירים בנטילת מים האחרונים אבל אינם יוצאים חובת הדין כלל וכלל דאינם נותנים כ"א איזה טיפים מים על ראשי האצבעות עד אשר אפי' עד סוף פרק הראשון אינה מגעת ולפעמים יוצאים בנגיעה בעלמא במים וידיהם נשארים מטונפות מזוהמת המאכל כבראשונה. ובאמת מן הדין צריך לרחוץ לפחות עד סוף שני פרקי אצבעות וכנ"ל, עכ"ל. והביאו כה"ח (סי' קפא סק"ו). וכ"כ גם בחסד לאלפים (סי' קפ אות א). ובשלחן הטהור (לרבי אהרן ראטה זצ"ל, עמ' רל) כתב שיש ליטול עד הפרק השני כד' הש"ע 'ולא כמנהג העולם ליטול קצת מן הקצת בראש האצבעות, ויש מנהג בורים ששופכים קצת מים על השלחן וטובלים בזה הראשי אצבעות, וגורמים בזה כמה רעות ח"ו, אחר שאין זה נחשב לנטילת כלום' וכו', ע"ש.
והנלע"ד ליישב דלעולם כוונת הבא"ח היא דיטול עד כף היד וכד' רבינו האר"י ז"ל אלא דכוונתו שלא ישפוך יותר מדאי מים על ידיו אלא ישפוך מעט, וע"י מעט מים אלו ישפשף כל אצבעותיו עד כף היד, ובכך גם נתן מעט מים וגם יצא יד"ח ד' רבינו האר"י ז"ל. ויש לסייע לזה מד' החיד"א דהנה בספרו מורה באצבע (אות קיד) כתב וז"ל, יזהר ליטול מים אחרונים וכו', ויזהר שיהיו המים מעט כי הוא חלק הסטרא אחרא, ואם מוסיף, מוסיפים לו כח להדבק בו, עכ"ד. ומקורו נאמן מד' רבינו האר"י. ואילו בספרו הגדש"פ שמחת הרגל בסי' ברך כתב ליטול מים אחרונים 'מים מועטים על ראשי אצבעותיו', ע"כ. וא"כ קשה, הרי רבינו האר"י כתב ליטול ידיו עד סוף הפרק השלישי. ומדכתב החיד"א על ראשי אצבעותיו משמע עד הפרק הראשון. ונראה לתרץ כדאמרן שיתן מעט מים וישפשף אצבעותיו עד כף היד ובהכי יתיישבו ד' בחיד"א, דבר דבור על אופניו [ופשוט דבשפשוף אין בזה נתינת חלק לסטרא אחרא דזהו שיעור מים אחרונים, ולא דמי למש"כ בכה"ח פלאג'י (שם) שלא יתן מים אחרונים בפיו ובשפתותיו, דדווקא לראשי אצבעותיו הוא שניתן רשות חלק לסטרא אחרא, ע"ש. דפיו ושפתותיו אין מקום למים אחרונים משא"כ בראשי אצבעותיו, ודו"ק]. עוד יש לומר שבא רבינו האר"י לאפוקי שלא יטול יותר מזה וכמש"כ הבאו"ה בסי' קפא (ד"ה עד פרק שני) בשם הדמשק אליעזר בדעת הגר"א. ובמעשה רב (אות פד) כתב דהנהגת הגר"א היתה ברביעית (והובא במ"ב שם בס"ק יט). ונראה דמש"כ הבאו"ה בשם הגר"א 'עם פיסת היד' הכוונה עד מקום חיבור הזרוע וכמשמע מפשט לשון הבאו"ה דלדעה הראשונה בש"ע סי' קסא (ס"ד) הוא שיעור נט"י. וכ"כ בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' קעג). והביא שכן היה נוהג הגרי"ז ליטול כל היד כמים ראשונים ממש. וכן נהג רבי זונדל מסלנט זצ"ל ומסתברא שקיבל כך מרבו הגר"ח מוולאז'ין שראה ג"כ הוא אצל רבינו הגר"א, ע"ש. וכך פירש הרב נפתלי הירץ הלוי בסידור הגר"א שהוציא לאור, שטעמו של הגר"א שאינו מחלק בין מים ראשונים לאחרונים, ע"ש. ולשיטה זו כוונת הגר"א שלפוסקים שבנט"י לחולין הוא עד סוף האצבעות, כאן מספיק עד פרק שני. אבל למ"ד שנטילת ידיים לחולין מדינא הוא עד סוף היד, דהיינו עד הקנה, גם כאן הדין כן. אלא שהלשון 'פיסת היד' שכתב הוא קשה, ולמה לא כתב 'עד הזרוע' כלשון הש"ע שם. ויש שרצו מחמת זה לפרש שהכוונה שאם נטילה לתרומה בענין עד קנה של הזרוע א"כ למים אחרונים די עד פרק שלישי ותלוי בגירסא במשנה דידיים. ולפ"ז מה שהוסיף הבאו"ה 'עם פיסת היד' מפני שלא שייך שיטול ג' פרקים בלא שיטול מעט מפיסת היד. וכבר דנו בזה האחרונים [ועי' בארחות רבינו (ח"א אות ע) שכתב בשם הקה"י שאין לסמוך על מש"כ במעשה רב שהגר"א היה נוטל את ידיו במים אחרונים בשיעור רביעית דלאו מר בר רב אשי חתום עלה]. ולפ"ז אפשר דכוונת רבינו האר"י ז"ל שכתב 'מעט' היינו עד סוף הפרק השלישי ולאפוקי שיטול ברביעית או עד הזרוע, ודו"ק.
ועי' בהליכות עולם (ח"ב עמ' מה) שכתב ועכ"פ צריך לרחוץ י"ד פרקי אצבעותיו. ושם כנראה חשש לד' רבינו האר"י ליטול י"ד פרק אצבעותיו. ואף שמרן בסי' קפ (ס"ד) הצריך רק עד פרק שני של האצבעות (וכד' הרשב"א בתורת הבית בית ו שער ראשון, וכ"ה הוא דעת כמה וכמה ראשונים. וראה מ"ב שם ס"ק י שמן האצבע האגודל צריך ליטול פרק ראשון). וציין שם מרן זצוק"ל להרב כה"ח (שם ס"ק טוב). והנה כה"ח (שם) כתב להדיא שרבינו האר"י חלק ע"ד מרן ואילו מרן היה רואה את ד' רבינו האר"י בשער המצוות היה פוסק כמותו. ועוד כתב שם דדבר שלא נזכר בהדיא בתלמוד ונחלקו בו הפוסקים והמקובלים, דעת המקובלים יכריע, ע"ש. ואם כן יש לעי' מדוע מרן זצוק"ל עזב את ד' הש"ע וכתב כמהקובלים שהרי מרן בב"י (סי' קמא ובסי' כה) כתב שד' הזוהר עיקר כנגד הפוסקים, והיינו בדבר שאינו נזכר בתלמוד. ועי' בשו"ת חזו"ע (ח"א סי' לב) שכתב שרבני המקובלים החולקים על הפוסקים ואין הדבר מפורש בזוהר, נקטינן כד' הפוסקים. וכ"כ כמה אחרונים (הו"ד שם). ואם כן גם הכא, הלכה כד' הפשטנים שהרי לא מפורש בזוהר שצריך ליטול מים אחרונים עד י"ד פרק אצבעותיו (בכל יד). ושמא מכיון שהדבר אפשרי בנקל חשש לד' רבינו האר"י. ועוד שגם לפי הפשט יש אומרים שזה הוא שיעור נט"י וכמו שכתב רבינו בחיי בס' שלחן של ארבע (שער הראשון, והו"ד בב"י), וכן בספר נתיבי עם (עמ' קיט) כתב שמנהגינו ליטול עד סוף פרקי האצבעות, ע"ש. ועדיין י"ל בזה. ועי' בהלכה ברורה (ח"ט עמ' רצג) מש"כ בזה. שו"ר בילקו"י (ברכות, עמ' רמט) שכתב כד' הש"ע והוסיף שיש נוהגים ע"פ הסוד ליטול עד סוף האצבעות, דהיינו עד כף היד. ובבאו' שם הוסיף דהנוהגים להקל עושים כדעת מרן ז"ל ובפרט בזמן הזה דיש ראשונים שאומרים שאין חיוב בנטילת מים אחרונים, ע"ש.
הלכך להלכה, מותר מעיקר הדין לעשות מים אחרונים עם מגבון, וינקה עם המגבון עד פרק שני של האצבעות. וטוב שינקה י"ד פרקי אצבעותיו.
