עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

האם מותר לתת לילדים לעבור על איסור

שם הרב המשיב: // נושא:  // תאריך התשובה: 22.06.2021

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שאלה:

האם מותר לתת לילד לעבור על איסור אחרי שהוא לא חייב במצוות?

תשובה:

תלוי על איזה איסור אתה מתכוון אבל כדאי לא לעשות אם לא בשעת הדחק ליתן לילד ללבוש טלית בת ד' כנפות ללא ציציות או בגד שעטנז וכדומה:
לגבי לבישת בגד שיש בו ד' כנפות ללא ציציות עובר הלובש באיסור עשה שהרי התורה חייבה אותנו שכל בגד שיש בו ד' כנפות חייב להטיל בו ציציות כפי שאומרת התורה בפרשת כי תצא "גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה". במג"א [סי' רס"ט ס"ק א'] שהביא מהגהות מיימוני בשם מהר"מ דמה דאסור להאכיל לקטן איסור בידיים היינו בדבר שיש בו לאו, אך בעשה אין איסור עיי"ש.
נפק"מ שאם נפסלו הציציות כפי שמצוי לא צריך למהר ולהפשיט את הטלית קטן מעל הילד. אולם מדין חינוכו צריך להחליף לו בכשרות.
לעניין לבישת בגד שעטנז הרי זה אסור מן התורה ואפילו שעטנז דרבנן אסור כיון שסו"ס אסור לדידן ליתן איסור לקטן בידים אפילו מדרבנן.
וכ"כ בשו"ת בית יהודה [עייאש סימן מה והובא בברכי יוסף ס"ק ו'] דאסור להציע כלאים בעריסת תינוק.
לומר לקטן לכבות חשמל, או לפתוח דלת של מקרר או להרוג איזה מקק בשבת:
בב"י [או"ח סימן שמג] הובא מחלוקת הראשונים אם מותר למיספי לקטן בידים איסור דרבנן, דעת הרשב"א והר"ן דבאיסור דרבנן מותר למיספי להו בידים, אך לדעת הרמב"ם ורוב הראשונים ומרן השלחן ערוך אף באיסור דרבנן אסור למיספי להו לקטן בידים.
ולפי זה לכאורה גם בנידון דידן אין להתיר לומר לקטן לפתוח דלת של מקרר או לסגור וה"ה שאין לומר לו לכבות את הבולייר או להרוג מקק והדברים פשוטים.
אולם, ישנם פוסקים האומרים שאם שכח לכבות את אור החשמל של המקרר מותר לומר לקטן אפילו שהגיע לחינוך לפתוח את הדלת. ויש אוסרים, ודעתם שרק לקטן שלא הגיע לחינוך מותר.
וטעמם שהוא פסיק רישיה דלא ניחא ליה ובפרט היום שרוב נורות המקרר הם עשויים מנורת 'לד'. אולם, למעשה פסק בשו"ת יביע אומר [ח"ט – או"ח סימן קח] שאסור לפתוח בשבת את הדלת של המקרר, אפילו ע"י קטן, שהרי שביתתו עלינו, ובאמירה לקטן, הו"ל כדין ספי ליה בידים, וכמ"ש הגר"ש קלוגר בשו"ת קנאת סופרים [בהשמטות לשו"ת שנות חיים סי' קלד] במסקנתו. ע"ש. וכאן איסור פסיק רישיה של הדלקת הנורה, הוא מן התורה, דחשיב כפסיק רישיה דניחא ליה, ופסיק רישיה איסורו מן התורה, כמו שהוכח בשו"ת יביע אומר ח"ד [ר"ס לד]. ע"ש.
ואם יש במשחקי הילדים בתמונות משום אסמכתא או משום משחק בקוביא:
בספר עלינו לשבח (דברים א עמוד תרנז) מביא את דברי הרמ"א (סימן רז סעי' יג) "המשחק בקוביא שאינו יודע אם ינצח או לא ואפילו הכי התנה ודאי גמר ומקני מספק, במה דברים אמורים כששוחקים במעות מוכנים, ויש אומרים דאינו מותר רק כשהדף שהמעות מונחים עליו קנוי לשניהם".
והביא גם את דברי המשנ"ב (סימן שכב סעי' כב) שכתב, שמשחק בקוביא הוא אבק גזל, ואף שבעל הבית עם בני ביתו לא שייך גזל כלל, שהרי הכל שלו, מכל מקום אסור דילמא אתי לסרוכי בקוביא עם אחרים ובאחרים בודאי אסור בחול וכל שכן בשבת דקוביא דמי למקח וממכר. ולפי"ז הסיק הגר"י זילברשטיין שליט"א וז"ל: "לאור זאת כמדומה שגם במשחקים המוזכרים בשאלה גם אם המקום מושכר לשניהם והכרטיסים והתמונות, מוכנים בכל זאת אסור", ודברי פי חכם חן.
ברם לולי דבריו נראה כי אפשר לצדד להתיר בזה כי הנה הלכה פסוקה היא בשו"ע (סימן קפח סעי' ב) שהנותן ממון לקטן נחשב אבידה מדעת, וזה ע"פ הגמ' (ב"ב פז:), וע"ע בקצוה"ח (סי' רסא סק"א) ומ"ש מו"ר בטבעת החושן שם, וא"כ נמצא שהקלפים אינם ממון ההורים כיון שאיבדהו מדעתם בזה שנתנו לקטן וגם אין הקלפים ממון הקטנים מאחר ואין להם זכיה, ומעתה אפשר שאף סרך גזל אין בזה.
זאת ועוד שמאחר ויש מ"ד שאסמכתא קניא ומותר לשחק בקוביא למי שיש לו פרנסה כמבואר בסמ"ע (סימן שע) וכיון שקטן מתפרנס ע"י אביו אפשר להתיר לקטנים לשחק בקוביא שהרי בכל איסור דרבנן מתירים לצורך קטן לסמוך על המקילים, כמבואר בב"י [או"ח סימן רסט]. מסקנא דדינא: יש סימוכין למה שלא מוחים בילדים המשחקים גורל בתמונות של רבנים.
האם שייך איסור לא תלבש כאשר גבר מתחפש לאשה או אפילו ילד מתחפש לילדה ובמקרה שלנו לאשה זקנה?
האם יש לחלק בין בגד אחד כגון לבישת פאה או רק שמלה, האם יש לחלק בין דבר הנראה לכל שהוא רק תחפושת או שאין לחלק בזה?
הרמ"א בהלכות פורים סימן תרצו' [ס"ח] הביא תשובת המהר"י מינץ [סימן טו] האומר דמה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא. וכן בלבישת כלאים דרבנן. וי"א דאסור, אבל המנהג כסברא הראשונה.
ובמשנה ברורה [ס"ק ל] הביא דברי הפמ"ג שכתב דביו"ד [סימן קפ"ב] כתב הט"ז בשם הב"ח שיש לבטל מנהג זה הן בפורים או בשמחת נישואין, וכ"כ באה"ג שם. והוסיף דאם כל המלבושים של איש רק מלבוש א' של אשה וניכרים הם אפשר שאין למחות בהם. וסיים דבכנה"ג ובשל"ה הזהירו להרחיק מזה. ע"ש.
ובחזון עובדיה על פורים [עמ' קצט] כתב דאשתמטיתיה להרמ"א מ"ש רבינו אליעזר ממיץ בספר יראים [ס"ס צו] וכן מה שכתב רבנו הרמב"ם [בשו"ת הובא ברוקח] שכתבו, שאפילו דרך עראי ושחוק בעלמא אסור לאיש ללבוש מלבושי אשה, וכן להיפך. שהרי לא חילקה התורה בין קבע לעראי. ונקט הגרע"י זצ"ל להלכה דמה שנוהגים להתחפש וללבוש פרצופים בפורים אין איסור בדבר, אולם אסור לגבר ללבוש שמלת אשה, וכן לא יהיה כלי גבר על אשה. וגם לילדים נכון שלא לעשות כן.

דילוג לתוכן