עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

האם עדיף הלוואה בלי עדים יד געושת שלום

שם הרב המשיב: // נושא:  // תאריך התשובה: 26.07.2021

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שאלה:

אני הלוותי כסף לחבר ללא עדים וללא שטר ולא עלתה בדעתי שחברי הטוב יעכב את מעותיו, אולם כידוע בענייני כספים גם חברים טובים עלולים להיכשל בחמדת הממון, רציתי לדעת אם התנהגותי היתה לפי הדין או לא.

תשובה:

מובא בגמרא בבא מציעא [עה, ב] אמר רב יהודה אמר רב, כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום "ולפני עור לא תתן מכשול". [שעובר על רוחו של הלוה לכפור. רש"י] וריש לקיש אמר גורם קללה לעצמו, שנאמר "תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק" [כשתובעו המלוה וזה כופר הכל מקללים אותו ואומרים שהוא דובר שקר על צדיק עתק]. אמרו ליה רבנן לרב אשי, קא מקיים רבינא כל מה דאמור רבנן, שלח ליה רב אשי בהדי פניא דמעלי שבתא, לישדר לי מר עשרה זוזי דאתרמי לי קטינא דארעא למזבן, שלח ליה ניתי מר סהדי ונכתוב כתבא, שלח ליה אפילו אנא נמי. אמר ליה כל שכן מר דטריד בגירסיה ומשתלי וגורם קללה לעצמי. [חכמים ספרו לרב אשי שרבינא מקיים כל מה שאומרים חז"ל, רב אשי שלח לרבינא הודעה אם יכול להלוות לו כסף לקנות קרקע, שלח לו רבינא חזרה: שלח לי עדים ונכתוב שטר, תמה רב אשי ואמר אפילו אחד כמוני צריך עדים. כל שכן אמר אמר לו רבינא, אחד שכמוך שטרוד בלימודו בודאי יבוא לידי שכחה וכו'].
ובפלפולא חריפתא על הרא"ש בב"מ [שם אות ק'] מפרש בפשטות דברי הגמ' דמדלא קאמר ר"ל בלשון אף גורם וכו', ש"מ דלא ס"ל ר"ל הך דלפני עור וכו', וכן רבינא דלא רצה להלוות לרב אשי בלא עדים א"ל דגורם קללה לעצמו ולא אמר לפני עור, ומתוך זה מסיים הפלפולא חריפתא וכותב וז"ל: "מהא איכא למשמע דהלכתא הכי דהא רבינא בתראה הוא, ונ"מ אי ההוא גברא בעי למיקם בגורם קללה דלא הוה עובר על דברי חכמים. ועל זה אפשר שסמכו העולם שאין מדקדקים בכך. כך נ"ל ליישב מנהגא", עכ"ל. הרי לפנינו כבר איזה פתח פתוח בישוב מנהג העולם להלוות בלא עדים.
אלא שהקשה בשו"ת ציץ אליעזר [ח"ז סימן מז'] שכמובן קשה מאד, שיוצא לפי"ז שכל העולם אין חוששין למה שנאמר בתלמוד שגורם קללה לעצמו, ואטו מי זוטר הא מילתא שכולם לא יהא איכפת למיקם בגורם קללה.
מיהו בחידושי הרש"ש [שם] כתב לחלק בין מלווה שיש לו ממון הרבה למלווה שאין לו, ודקדק מלשון "כל מי שיש לו מעות" ומלוה אותן בלי עדים וכו', שאולי בא לומר שדוקא מי שיש לו ממון הרבה, שאז יש חשש פן יכפור הלוה בו, אבל אם אינו אמיד כל כך, לא חיישינן לשמא יעיז הלוה בפניו לכפור. אולם כבר השיג עליו בשו"ת יביע אומר [ח"ז חו"מ סימן ז'] מדברי הרמב"ם והשו"ע שסתמו דבריהם ולא חילקו בין יש לו ממון הרבה או מעט, וז"ל הרמב"ם [פ"ב מהל' מלוה ולוה ה"ז]: "אסור לאדם להלוות מעותיו בלא עדים, ואפילו לתלמיד חכם אלא אם כן הלוהו על המשכון, והמלוה בשטר משובח יותר, וכל המלוה בלא עדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול וגורם קללה לעצמו". עכ"ל. וכן הוא לשון מרן השלחן ערוך חו"מ [סי' ע סעיף א']. ולא הזכירו בדבריהם "כל מי שיש לו מעות", ומוכח דבכל גווני אסור.
ובערוך השולחן חו"מ [סי' ע' סעי' א'] כתב ליישב מנהג העולם דאין כותבים שטר או עדים וז"ל: "ומה שאין נזהרים עתה בזה ולווים זה מזה גמ"ח בלא עדים ובלא שטר, משום דמכירין זה את זה ונאמנין זה לזה ויודע המלוה שלא ישכח ולא יכפור לו", עכ"ל. וכתב על דבריו בשו"ת יביע אומר [חלק ז חושן משפט סימן ז] שאין דבריו מוכרחים כלל. ובשו"ת ציץ אליעזר [שם] ג"כ הקשה על דברי ערוך השולחן, וז"ל: "טעם זה דחוק מאד, דאטו איכשר כעת דרא שהאנשים יהיו יותר נאמנים שלא יכפרו. וכן מי יד לידנו יוכל לתקע דשר השכחה לא ישלוט על משנהו, וגם אטו בזמנים הקדומים לא היו מכירים זה את זה בנאמנותם כשהסכימו להלוות למשנהו בלי עדים.
ואם לבוא להסתמך על המצאת סברות עצמיות, מסתברים בזה כבר יותר דברי הרש"ש בב"מ [שם] שכותב לומר דמדכתוב בגמ' בלשון כל מי שיש לו מעות אולי בא לומר דדוקא מי שיש לו ממון הרבה כי אז יש חשש לשמא יכפר הלוה בו כפירש"י אבל אם אינו אמוד כ"כ לא חיישינן לשמא יעיז הלוה בפניו לכפור ע"ש, ולפי זה הרי יש מקום בדרך כלל ליישב מנהג העולם בזה, ומובן שזהו רק במי שמוחזק לנאמן, והחכם עיניו בראשו". עכ"ל. אולם אחד מרבותינו הראשונים, הריטב"א, כתב בחידושיו למגילה [כח', ב] שהאיסור לאדם שילווה מעותיו בלא עדים לאו איסורא ממש הוא, לא דאורייתא ולא דרבנן אלא מדת חסידות בעלמא הוא. ע"ש. ואף שמרן השו"ע פסק כדברי הרמב"ם שאיסור גמור להלוות ללא שטר או עדים, מ"מ בהלכות חול המועד [סימן תקמה סעיף ו] כתב וז"ל: "אין כותבין שטרי חוב במועד ואם אינו מאמינו מלוה ללוה [והלוה צריך למעות] או שאין לו לסופר מה יאכל, הרי זה יכתוב". משמע מדברי מרן שאם מאמינו יכול להלוות ללא שטר או עדים ואף שיש לחלק ולומר דשאני חול המועד שאסור בכתיבה ועוד שכל איסור נתינת הלוואה ללא שטר או עדים אינו אלא דרבנן ובאופן כזה לא העמידו דבריהם. מ"מ על פי דברי הריטב"א אפשר ליישב מנהג העולם להלוות בלא עדים, משום שאם רק משנת חסידים היא, הרי כשם שמצינו להרבה דברים שנאמרו במשנת חסידים והעולם לא נזהרים בזה, כך הוא גם במשנת חסידים זאת, ואין לבוא בטרוניא על כך. והשדי חמד בכללים [מערכת ה' אות פ"ח] הוסיף לכתוב ע"ז שבאמת יש בזה להפך בזכות הרבה מאד בזה"ז שאין נזהרים בזה, כי יש להם סמיכת חכמים ממ"ש הריטב"א בשם רבו.
העולה מכל הנ"ל:
א. לכתחילה אפילו חברים טובים מאוד יעשו שטר הלוואה בניהם או שיעמידו עדים להלוואה. ומטו משמיה דכמה אחרוני זמננו שכתב ידו של הלווה על השטר מספיקה ללא עדים.
ב. אפילו מלווה לתלמיד חכם יעשה כנ"ל.
ג. אם אינו יכול להשיג שטר או עדים, ישנה אפשרות שיתן המעות לחבירו בתורת מתנה גמורה על הצד שלא יהיה לו כיצד להחזיר.
ד. גם אם לא עשו שטר או עדים, יש להם על מי לסמוך בדיעבד.