צבע העשוי לנוי: המקור לדיון בצבע שהאישה צובעת את גופה לנוי מצוי בדברי הרא"ש: ":ונשים הצובעות עצמן נראה שאינו חוצץ כי הוא נוי להן ואינן מקפידות אלא עשאוהו במכוין ועוד שאין בו ממש אלא חזותא בעלמא". כך כתב הרא"ש הל' מקוואות סי' כ"ז. מדוע צבע לנוי אינו חוצץ? הרא"ש נותן לכך שני טעמים: ראשית, הנשים אינן מקפידות על צבע זה ואינן עומדות להסיר אותו, שהרי הן צבעו את שערן בכוונה. ושנית, הצבע הוא דבר שאין בו ממש שכן הוא בלוע בעור ואינו בולט מעליו. ובדומה לרא"ש כתבו גם הרשב"א תוה"ב הקצר בית ז' שער ז' לב ע"א ורבנו ירוחם המובא בב"י קצ"ח יז להלכה השולחן ערוך אינו מביא נימוק, שכך כתב בסי' קצח סעיף יז: צבע שצובעות הנשים על פניהן וידיהן ושער ראשן אינו חוצץ. האחרונים נחלקו בשאלה האם שני התנאים שהרא"ש הביא הם הכרחיים. לדעת הב"ח קצ"ח טז והסדרי טהרה קצ"ח לג, צבע שעל הגוף אינו חוצץ רק אם מתקיימים בו שני התנאים: אין בו ממש, והאישה אינה מקפידה עליו. אם האישה צובעת את שערה בצבע שיש בו ממש הוא חוצץ, וכן צבע שאין בו ממש אך נשים מקפידות עליו חוצץ. על שיטה זו חלקו הש"ך קצ"ח כא והחכמת אדם קי"ט יא שכתבו שגם אחד מהתנאים מספיק ולכן צבע שאין בו ממש אינו חוצץ אפילו אם האישה מקפידה עליו וצבע שהאישה אינה מקפידה עליו אינו חוצץ אפילו אם יש בו ממש. למעשה נפסק באחרונים שיש לחשוש לכתחילה לשיטת הב"ח עיין בגופי הלכות קצ"ח צח במשנת סופרים אות ה, לכן יש להסיר לפני הטבילה כל צבע שיש בו ממש בשעת הדחק כאשר אי אפשר להסיר את הצבע אם הצבע עשוי לנוי ניתן להקל אם הוא מצוי על מיעוט גופה של האישה. אם הצבע מצוי על רוב שיער הראש. ולדעת השולחן ערוך קיים חשש לחציצה דאורייתא יש להסיר אותו אף על פי שהוא עשוי לנוי והאישה אינה מקפידה עליו. כיום הנשים צובעות את שערן לרוב בשני סוגי צבעים: צביעה באמצעות אבקה היא צביעה שיש בה ממש ואילו צביעה באמצעות ספריי היא צביעה שאין בה ממש שכן היא נספגת בשערות. לכן יש להסיר לפני הטבילה צבעים העשויים מאבקה שהרי הם מצויים על רוב השיער וקיים בהם חשש לחציצה מדאורייתא. צבע שאין בו ממש ומקפידים עליו הוא כל צבע שהאישה מתכננת להסיר אותו, אם הוא בלוע באופן כזה שאינו יורד ברחצה ושפשוף רגילים ברור שאינו חוצץ, אם האישה מתכננת להסיר את הצבע רק בשעה שהיא תחדש אותו אין זו הקפדה שהרי ההסרה נועדה לצביעה מחדש אם האישה רוצה לצבוע את שערה בצבע שונה ראוי שתסיר את הצבע הקודם לפני טבילתה. צבע שאינו עשוי לנוי חוצץ רק אם יש בו ממש כגון צבע שמן או צבע פלסטי. צבעים שאין בהם ממש כגון שאריות של יוד או דיו שנותרו על היד אינן חוצצות. גם לכה היא צבע שיש בו ממש ולכן לכתחילה יש להסירה. נשים שהצבע על הציפורן חשוב להן מאד יכולות לטבול עם הצבע בתנאי שהציפורניים צבועות כראוי. אם חלק מהלכה ירד חייבים להסיר את הלכה שנותרה כיוון שנשים נוהגות להקפיד על כך ושאריות הלכה שנותרו חוצצות אפילו בדיעבד. אם השיער צבוע באופן מושלם ללא פגם, זה לא נחשב חציצה בטבילה במקווה. על פי השלחן ערוך יורה דעה (סימן קצח סעיף יז) צבע שצובעות הנשים על שיער ראשן, אינו חוצץ, וכתב השפתי כהן (ס"ק כא) אף על פי שחופה רוב השיער או כולו והרי הוא כגופו של שיער שאינו חוצץ, והשיער הוא כגופו של אדם. ועוד שהמראה מן הצבע אין בו ממש וכו'. ע"ש. ומכל מקום כתב בספר אשרי האיש חלק יורה דעה חלק א' (פרק לג סעיף לח) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שגם צבע לנוי שיש בו ממש אינו חוצץ, כיוון שסומכים על דעת הרשב"א שנוי אינו חוצץ, ובייחוד שאין מרגישים ממשות ביד. עוד כתב שם בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאם על ידי רחיצתה ניטל מעט מהצבע, ועל ידי זה אינו נוי לה, הוי חציצה.
