האם צריך לקום בפני זקן עם הארץ ורשע?

איתא בקידושין (לב:) ת"ר "מפני שיבה תקום" (ויקרא יט, לב) יכול אפי' מפני זקן אשמאי, ת"ל "זקן", ואין זקן אלא חכם וכו'. איסי בן יהודה אומר "מפני שיבה תקום" אפי' כל שיבה במשמע, ע"כ. ופירש רש"י אשמאי – אשם רשע ועם הארץ (וברש"י שעל הרי"ף הוסיף שמלא אשמות). והתוס' (שם ד"ה זקן) הקשו על פירושו דלפי מאי דקי"ל כאיסי בן יהודה דשיבה משמע אפי' זקן אשמאי, קשה, והלא מצוה אפי' להכותו, לבזותו ולזלזלו. ולכן פירש ר"ת 'אשמאי', לשון 'שוממין' כלומר בור ועם הארץ, וכדאיתא במנחות (לג:) ובבראשית (מז, יט), ע"כ ע"ש. והראשונים פסקו כאיסי בן יהודה (ר"ח, סמ"ג, ריטב"א, מאירי, מרדכי, תוס' ר"י הזקן, הגהות מיימוני פ"ו, רבינו ירוחם, רא"ש, והר"ן). וכ"פ מרן בש"ע (יו"ד סי' רמד ס"א). ומרן בב"י יו"ד (עמ' תריח, טור הוצאת מכון ירושלים) כתב וז"ל, ודע דאהא דזקן אשמאי פירש רש"י, אשם רשע ועם הארץ, והקשו עליו התוס' דהיכי קאמר איסי כל שיבה במשמע אפי' זקן אשמאי, והלא מצוה להכותו, לבזותו ולקללו. לכן פירש ר"ת דהיינו בור ועם הארץ, ע"כ (וכד' התוס' פסקו רוב ככל הראשונים. וע"ע בד' בעל הטורים ויקרא יט, לב ובמש"כ הגאון האדר"ת ע"ד ובמה שדחה את דבריו בספר אור משה להגרי"ח סופר עמ' 123, ע"ש). ובש"ע (ריש סי' רמד) כתב וז"ל, מצות עשה לקום מפני כל חכם אפי' אינו זקן אלא יניק וחכים, ואפי' אינו רבו, ומצוה לקום מפני שיבה, דהיינו בן שבעים שנה. הגה – אפי' הוא עם הארץ, ובלבד שלא יהא רשע. וצריך לברר מהי דעת מרן שלא העתיק בשלחנו הטהור הא דאפי' הוא ע"ה ובלבד שלא יהיה רשע, וכתב סתם, וכן מצוה לקום מפני שיבה דהיינו מבן שבעים שנה, ומסתימת דבריו משמע שאפי' הוא ע"ה ורשע, צריך לעמוד מפניו וכדעת רש"י [ועי' בחידושי הגר"א (סק"ו) שציין לד' התוס' והר"ן שכתבו דהא אפי' אביו רשע אין חייב לכבדו. ולכאורה לפמש"כ מרן לעיל (סי' רמ סי"ח) דאפי' היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתיירא ממנו, א"כ ה"ה הכא שחייב לכבדו. אמנם זה אינו, דהמעיין בב"י הכא והתם יראה דשני טעמים להם, ואכמ"ל]. אלא שאחר העיון נראה לומר בדעת מרן דגם לדידיה אין חיוב לקום מפני זקן רשע, דהא לא מסתבר דמרן יעזוב את רוב ככל הראשונים ויתפוס שיטת רש"י. ובפרט לפי מש"כ בב"י (אור"ח סי' י) שאין לפסוק כהרא"ש נגד הרמב"ם אע"פ שרש"י פירש כהרא"ש משום דרש"י פרשן הוא ולא פסקן. והסביר מרן החיד"א במחזיק ברכה (יו"ד סי' יב) משום שרש"י בפירושו לא נתכוין לפסק הלכה אלא לפירוש בעלמא. ועוד לו בשם הגדולים (מע' גדולים, ערך רש"י). ויש סיוע לזה מד' המאירי בהקדמה לאבות (עמ' נד), ע"ש. ובפרט שהרב ערוך השלחן (יו"ד סי' רמד ס"ב) השווה שיטת רש"י כשיטת ר"ת, דרש"י לא דיבר ברשע ממש דהא אפי' ת"ח רשע אסור לכבדו. אך כוונת רש"י דהנה יש עם הארץ בתורה אבל מקיים המצוות ומניח תפלין בכל יום ומתפלל ושומע לד' חכמים ובזה נאמר "מפני שיבה תקום". ויש ע"ה שמפני פשיטותו אינו מניח תפלין בכל יום ומזלזל במצוות, ואינו עושה כן מפני רשעותו אלא מפני פשיטותו. וזה כוונת רש"י שכתב, רשע ועם הארץ כלומר מפני שהוא עם הארץ הוא עושה מעשה רשעות ולא לשם רשעות, וזהו ממש בור שכתבו התוס' כלומר אדם ריק, ובזה מיעטה התורה שלא לכבדו אבל גם אין לבזותו כיון שאינו עושה כן מפני רשעות, ולפ"ז במדינתנו כמעט לא נמצא כזה, עכ"ל ע"ש (ועי' בפני יהושע שיישב שיטת רש"י דאע"ג דמותר להכותו, מ"מ אפשר דגזירת הכתוב היא לעמוד מפניו, ע"ש מה שהאריך בזה. וע"ע בגור אריה על החומש בפס' שם, ובתורה תמימה ובפירוש רבינו הלל על תורת כהנים). ויש לכך מקור נפתח מד' מרן הראש"ל מופה"ד הגר"ע יוסף זצוק"ל שכתב בספרו שו"ת יבי"א (ח"ט חאו"ח סי' כא) בענין ברכת פירות המרוסקים היטב דדעת מרן שצריך לברך עליהן כברכתן שכן דעת הרבה ראשונים כדעת הרמב"ם, ושטעמו של מרן שלא חשש כלל לד' רש"י משום דאזיל לשיטתיה בב"י (אור"ח סי' י) דרש"י מפרש הוא ולא פוסק. וכ"ש כאן שהרבה אחרונים השוו דעת רש"י להרמב"ם שגם הוא מודה שאפי' במרוסקים לגמרי ואבדה צורתם, יש לברך עליהם 'בורא פרי העץ', ע"ש. וע"ע בשו"ת יבי"א (ח"ז חאו"ח סי' כט). וה'ן עוד נביא מש"כ בספר חכמה ומוסר להגר"א עתנבי (דרך חוקיך דף קעב אות צט. הו"ד בהליכות עולם ח"ד עמ' קכא בבאו') שמצינו כמה וכמה חידושי דינים שהובאו בב"י והשמיטם בש"ע, כי על הרוב אין דרך מרן להעתיק בש"ע אלא דברים המפורשים בד' הרמב"ם והטור, ומה שלא הביא בש"ע מה שהוזכר בב"י, סמך על מש"כ בב"י, ובפרט במקום שהרמ"א העתיק את הדין שהובא בב"י ולא כתב וי"א, ש"מ שגם דעת מרן כן, ע"כ. וכיו"ב כתב בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' מח ד"ה ואעיקרא), ע"ש. וכ"כ בשדי חמד (אסיפת דינים, מע' ה סוף אות כו, הו"ד בהליכות עולם ח"ד עמ' קכא בביאורים). וא"כ ה"ה הכא שגם הרמב"ם וגם הטור לא העתיקו דין זה ולכן מרן לא העלה זאת על שלחנו הטהור. וכן הרמ"א לא העתיק דין זה בשם יש אומרים, ומזה מוכח דאה"נ לעולם ס"ל למרן שאין לקום מפני זקן רשע. ובחפש'י ראיתי שכבר עמד בזה הרב גדולות אלישע (שם אות ה) וכתב וז"ל, הגה – אפי' הוא עם הארץ ובלבד שלא יהיה רשע. זהו זקן אשמאי לפירוש ר"ת ולא כרש"י שמפרש שהוא רשע. ט"ז (ס"ק ב). ומרן ז"ל בש"ע לא גילה דעתו בזה אם ס"ל כרש"י או כר"ת, ומדבריו משמע קצת דס"ל כפירוש ר"ת. וכן דעת הפרישה. וכ"נ שהיא דעת הב"ח. וכ"כ הרב חיי אדם (ס"ב), עכ"ד לשון הגדולת אלישע, ע"ש. וכ"כ הלבוש (ס"א, וע"ש בהגהת בעל החסד לאברהם מש"כ בזה), והערוך השלחן (ס"ד), והבא"ח (פ' כי תצא ש"ש אות יב). וכ"כ בספר ברכת נפתלי (עמ' יז) בשם הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שגם מרן ס"ל כהרמ"א מאחר ובב"י הביא ד' רש"י ומה שהק' עליו התוס' ופירוש ר"ת וכדבריו פסקו כל הראשונים, ע"כ ע"ש (ועי' בשו"ת יבי"א ח"ט חאו"ח סי' כא שכתב שקיבלנו גם הוראות מרן בב"י ושכ"כ כמה אחרונים, ע"ש). וגדר עם הארץ שכתב הרמ"א. אפשר לומר ע"פ מש"כ המאירי שהוא בור ועם הארץ אלא שהוא בעל מידות. הא אם הוא רשע ועבריין, אינו בכלל זה. ובספר ערוך השלחן (שם ס"ד) מבואר דבעינן שיהא שומר תורה ומצוות, ע"ש. והבא"ח (שם) כתב וז"ל, ואפי' אם הזקן עם הארץ צריך לקום מפניו ובלבד שלא יהא רשע, ולכן אלו הבריונים שיודע בהם שאין מתפללין בכל יום ואינם מניחים תפלין, אינו חייב לקום מפניהם כלל, כי על זקן כזה, לא ציותה התורה לכבדו, עכ"ל. משמע שדעתו כמש"כ בערוך השלחן. ובספר ברכת נפתלי (עמ' יח, הע' 14) כתב בשם הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שהגדר הוא שומר תורה ומצוות במה שהוא יודע, ובמה שאינו יודע אינו שומר, כגון לאכול בטהרה תרומות ומעשרות, אבל בודאי שמניח תפלין ושומר שבת ושאר מצוות, ע"כ ע"ש (ועי' בש"ע חו"מ סי' לד סי"ז). וע"ע ברמב"ן ובתוס' רי"ד ובפירוש רבינו יהונתן (כ"י על האלפסי), ובספר ליקוטי הלכות (הל' שבועות, ה"ב). ובפשטות נראה שאפי' הרוצה להחמיר כשיטת רש"י אינו רשאי, דהא הראשונים כתבו דמצוה לקללו, לבזותו וכו', וא"כ היא חומרא דאתא לידי קולא. ולשון הרב בא"ח ועוד, שכתבו אינו חייב ומשמע הא אם ירצה לחייב עצמו, שפיר דמי, לאו דווקא, אלא כמש"כ לעיל. וכן שאלתי את הגר"ח קניבסקי שליט"א והשיב דלדעת תוס' אין רשאי להחמיר ולעמוד כשיטת רש"י. ובהיותי בזה ראיתי בספר הליכות עולם למרן הראש"ל הגר"ע יוסף זצוק"ל שלא העיר מזה כלום על ד' הבא"ח, ומשמע דס"ל כוותיה ושכן דעת מרן הש"ע. ואע"פ שאין ראיה, דהנה זה מכבר כתבתי להעיר על הה"כ (ירחון אור תורה, ניסן תשס"ד, סי' סה) בענין מי שנפלו לו התפלין מידו מתי יתענה, וכתב דמשתיקתו של מרן הראש"ל בהליכות עולם משמע שמודה לד' הבא"ח, ודן האם משנה אחרונה עיקר וכו', ולענ"ד אין ראיה מדשתיק דמודה ליה, דהנה מצינו שדעת הראש"ל שאין דין קדימה ליין על תמרים אע"פ שהיין קובע ברכה לעצמו כמש"כ בקול סיני (הל' מנהגי ט"ו בשבט סי"א. וכ"ה בחזו"ע ברכות, עמ' רעו) ושכן המנהג, וכמש"כ מרן ב"י שדעת כל המפרשים דלא כרבינו פרץ ודלא כהרמ"א (סי' רי"א ס"ד) והבא"ח (פ' מטות ש"ר אות א) ועוד אחרונים. ובהליכות עולם לא העיר כלום על ד' הבא"ח ואעפ"כ ס"ל דלא כוותיה, ודלא כמש"כ הגר"מ לוי זצ"ל בספר ברכת ה' (ח"ג עמ' רל בהערות) שמזה שמרן זצוק"ל לא העיר כלום על ד' הבא"ח, משמע דהדר הוא לכל חסידיו, וזה אינו, דבספר קול תורה (בתשובות להשגות שהעירו על מרן הגר"ע יוסף, עמ' נד) כתב הה"כ בנידון זה להשיג על בעל ברכת ה' ובסופו הביא ששאל למרן הראש"ל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל והשיב לו שאינו חוזר בו, ומה שלא העיר ע"ד הבא"ח היינו משום שהערות אלו נכתבו בצעירותו, ואז טרם ירד לנושא זה, אך לא מחמת שחוזר בו, ע"ש. והנה סופו מוכיח שהרי בחזו"ע ברכות העלה דלא כהבא"ח. וכן שאלתי בע"פ את מו"ר פוסק הדור הגאון הראש"ל רבינו יצחק יוסף שליט"א ואמר לי שאין ראיה מזה שמרן זצוק"ל לא העיר על הבא"ח דס"ל כוותיה. וכן השיב לי הגאון ר' גדעון בן משה שליט"א (עוד לפני שיצא ס' קול תורה הנ"ל). וכן מצאתי עוד מקום שמרן זצוק"ל לא העיר על ד' הבא"ח אע"ג דלא ס"ל כוותיה (עי' ילקו"י ח"ג עמ' תקיב ס"ה בהערות). וישנם עוד כמה מקומות בספרי מרן זצוק"ל שחולק על הבא"ח ולא העיר עליו בס' הליכות עולם, ודי בשני המקומות הנ"ל, ומזה יהיה בנין אב לכל המקומות שאין להוכיח כן משתיקתו. מ"מ אחר שהוכחנו דהכי דעת מרן, ממילא גם מו"ר מרן הראש"ל רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל שלימדנו דאנן גרירי בתר הוראות מרן, ודאי ס"ל הכי. שו"ר להגאון ר"ח פלאג'י בספרו עמודי חיים (עמוד התורה, אות כד) דמשמע מיניה דאין צריך לעמוד בפני זקן עם הארץ ורשע, ע"ש ודו"ק. העולה מן האמור: אין לעמוד בפני זקן שהוא עם הארץ ורשע.