עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

האם צריכים קבלת שמירה ?

שם הרב המשיב: הרב ירון אשכנזי // נושא:  // תאריך התשובה: 15.06.2021

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שאלה:

אני וחבר שלי גרים ביחד בדירה וכיון ששנינו מאד עסוקים ונוסעים למקומות רחוקים אנו מבקשים תמיד מהשני לשמור על חפצים שלנו, אבל אין קבלת שמירה רשמי, ברוך ד' לא נאבד כלום אבל רציתי לדעת מה יהיה הדין אם זה יקרה ח"ו. תודה.

תשובה:

אמר לחבירו שמור לי חפץ זה והלה שתק
אם קיבל השומר את החפץ בשתיקה – בספר מחנה אפרים [סימן ב'] נקט דלא אמרינן שתיקה כהודאה גבי חיוב שמירה, אא"כ יש צד זכות בדבר כדמוכח במהרי"ק ע"ש. ובספר "ברכת שמעון" [על המחנ"א] הביא בשם שו"ת 'שואל ומשיב' ששתיקה חשובה כהודאה אף בחיובי שמירה. ונ"מ בדבר שאם ראובן תובע את שמעון באומרו "אמרתי לך לשמור לי על המזוודה שלי, ולא אמרת לי שאינך חפץ בכך אלא שתקת, הוי אומר שתיקה כהודאה ואתה חייב לי על פשיעה זו". מיהו שמעון ישיב לו "קים לי כדברי המחנ"א דאין שתיקה כהודאה בזה ופטור אני".
האם המפקיד צריך לומר "שמור לי"
הרמב"ן [מלחמות ב"ק לד, א בדפי הרי"ף] נקט שאין השומר מתחייב עד שיפקיד אצלו בעל החפץ ויאמר "שמור לי", דאם הפקיד בסתם פטור, ואפילו אמר לשון תפוס לי, או תן עיניך בו פטור, עד שיאמר שמור לי. מיהו במחנ"א [סימן א] כתב דכל היכא דמוכחא מילתא דלשמירה נתכוון המפקיד, אע"פ שלא הזכיר לו שמירה, אלא אמר לו "תפוס זה בידך עד שאחזור ממקום פלוני, הרי זה כאילו אמר לו שמור לי זה. ולא חולק הוא על הרמב"ן אלא מבאר דבריו כך: שאם אמר לשון תפוס לי בלבד, הוא לא נעשה שומר, אבל אם אמר תפוס לי והוסיף ואמר עד שאלך למקום פלוני גם הרמב"ן יודה בזה שנעשה שומר, דאם לא ישמור הוא מי ישמור, וכ"כ נתה"מ [ס"ק ב]. ועיין בספר משפטי התורה [ח"א סימן נא] שהביא ג"כ דברי המחנ"א ונתה"מ, ומשמע מדבריו שלא מסכים לביאורם בדעת הרמב"ן.
אמר לחבירו 'שים עין' על המזוודה עד שאחזור ואבדה
לאור האמור לעיל נלמד שאם אמר אחד לחבירו בשדה התעופה "שים עיניך" על המזוודה שלי עד שאחזור, הרי זה נעשה שומר חינם וחייב בפשיעה [משפט כהלכה עמ' ג]. וכל זה לדעת התוס' והרא"ש והרמ"א בסעיף ה' אשר פסק כמותם, שאין צריך קנין בכדי לקבל עליו שמירה, אבל לדעת השו"ע הפוסק כדעת הרמב"ם כדלקמן סעיף ה' דצריך קנין בכדי להתחייב בשמירה, או שימשוך החפץ או יגביהנו או יאמר לו להניחו אצלו בזמן שנמצא בסימטא וכדומה, אינו נעשה שומר עד שיעשו אחד מן הקניינים הנ"ל. וכן אם השומר אמר 'הנח כאן', או ששתק, באנו למחלוקת בין המחנ"א הנ"ל לבין השואל ומשיב אי אמרינן שתיקה כהודאה, ולכן אם השומר שתק יכול לטעון קים לי כדברי המחנ"א ובפרט שלא עשו קנין הלה יטען קים לי כדעת השו"ע ופטור.
ו ראובן ביקש משמעון – 'האם אפשר להניח חפץ פלוני ברכבך', וראובן השיב "למה לא".
פשוט שאם ראובן אומר לשמעון הנח את החפץ ברכבי, קיבל עליו שמירה כדמוכח כאן בשו"ע במעשה דחמור. אלא יש לדון מה דינו של ראובן בשעה שמבקש שמעון להניח חפץ ברכבו של ראובן והלה משיבו "למה לא". ויש לפשוט דין זה ממה שהביא הפ"ת [ס"ק ב] בשם תשובת זכרון יוסף [סי' א' אות ג'] אודות נפקד אחד שבזמן שביקשו ממנו להצניע איזה חפץ, אמר בפירוש בזה"ל 'למה לא אקבלנו הלא לא מזיק לי דבר', והיתה כונתו בזה שאינו מקבל עליו דין שומר כלל רק שביתו מוכן לזה לגמול חסד בזה נהנה וזה לא חסר, ולכן דקדק לומר לשון הנ"ל שמורה בהדיא שיהיה על אופן שלא יגיע לו היזק כלל, משא"כ לשומר שעכ"פ צריך לישבע כו'. וסיים הזכרון יוסף [שם אות א'] שטענה זו אין בה ממש ובודאי הוי שומר חנם דלא גרע מהנח לפני, ואפילו באמר הנח סתמא בביתי קיבל עליו נטירותא כמ"ש הש"ך בסימן רצ"א סק"ח כו'. וא"כ הוא הדין לכאן שראובן חשוב שומר חינם וחייב בפשיעה ופטור מגניבה ואבידה.
ז יישוב דעת השו"ע אם צריך קנין בשומרים
הגאון רבי עקיבא איגר [על הדף] כתב שדין זה שכתב רבנו הרא"ש הולך לשיטתו לקמן סעיף ה' דלא הצריך קנין בכדי לקבל חיובי שמירה, אבל לדעת הרמב"ם והנ"י, שהם דעת הי"א בסעיף ה' אינו חייב עד שימשוך. וא"כ לשיטתם אין בעל החמור חייב בשמירה כלל. דמדין משיכת החמור הוי ספק אם משיכת הבהמה הוי משיכה לכלים שעליה [עיין לעיל סי' ר"ב ס' י"ד] ומדין חצר ליכא, דהוי חצר מהלכת וא"כ אין כאן קנין. וכ"כ בעל מחנה אפרים סימן ז' הביאו הגרע"א. אכן, יש להקשות לדעת השו"ע שהביא דעת הרמב"ם בסעיף ה' ביש אומרים בתרא וכאן בסעיף ב' סתם כדעת הרא"ש. מיהו אפשר לישב בכמה אופנים ולומר שאין כאן סתירה כלל דאפשר לומר שהיו כליו של בעל החמור על החמור כגון שק, ואמר לבעל הנעלים להניחם בתוך השק, ובכה"ג קנו כליו של בעל החמור [כ"כ להדיא המחנ"א]. זאת ועוד בספר "ברכת שמעון" [ס"ק ט] הביא בשם "דברי המשפט" שאע"ג שצריך משיכה בשומרים, אין צריך מעשה קנין כי אם הכנסה לרשותו, וא"כ בהניח על החמור הגם דלא חשיב מעשה קנין, מ"מ הוי הכנסה לרשותו ומתחייב, וכן כתב בעל "שער המלך" [פ"ג הלכות גניבה ד"ה עוד]. ובנתיבות המשפט [סק"ז] כתב שכאן לכו"ע בעל החמור חייב מדין מזיק בידים כדין מי שהוליכו ממקום המשתמר למקום שאינו משתמר דחשוב מזיק בידים, ה"נ כיון שהניחם על החמור ללא קשירה חשוב מזיק בידים. וק"ק לי מדוע החשיבו כמזיק בידים, לפום ריהטא דשמעתא משמע שהוא פושע ולא מזיק בידים וא"כ הדרא קושיא לדוכתא לדעת הנתיבות.

דילוג לתוכן