עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

הבטיח לחתנו סכום כסף גדול ומסר מודעה האם זה חשוב כמכר

שם הרב המשיב: הרב ירון אשכנזי // נושא:  // תאריך התשובה: 21.02.2021

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שאלה:

אח שלי חיתן בת והחתן ושמשפחתו קודם החתונה דרש ממנו שלש שנים תמיכה בכולל הוא הסכים כבר לשנתיים וזה היה קשה והלחיצו עליו עד הוא הרגיש תקוע והסכים אבל קודם שהסכים הוא כתב פתק להמשפחה שלא באמת הסכים. ועכשיו אחרי שנתיים הוא רוצה לעצור לתמוך אותם, האם זה מותר?

תשובה:

בספר דרכי חושן [להגאון ר' יהודה סילמן ח"ג עמ' קיד'] כתב לדון גבי אבי הכלה שהבטיח לחתנו סכום כסף גדול בהיותו תחת החופה, ומסר מודעה.
והשיב הדרכי חושן דמצד הסברא היה מקום לדמותו למכר (כדברי החלקת יואב הנ"ל וכמובאר בסימן רה') מפני שקיבל תמורה עבור זה, שהחתן קידש את בתו, ובפרט באופן שגם צד החתן התחייב לשלם.
אך הקשה מהסוגיא דידן גבי ההוא גברא דאזיל לקדושי אתתא דנפסק שהמתנה לבנו לא מועילה כדין מתנה טמירתא, אבל היא גורמת שגם המתנה לאשה לא תועיל דחשוב כעין מודעה, כיון שגילה דעתו שאינו רוצה, ומבואר בל' הסמ"ע [ס"ק טו] שאם היה אונס גמור לא היו צריכים מודעה, וא"כ מוכח דחשוב כמתנה אלא דאמרינן דאינו אונס גמור כיון שיכל לא להתחתן עמה.
ויעוין עוד בל' הרמ"א [אה"ע סימן ק"ה סעיף ה'] בשם תשובת הרשב"א [סימן תתפ"ג] שאם נאנסה למחול כתובתה כגון שהיה מתקוטט עמה ונאלצה למחול כדי שיהא שלום בית חשוב אונס, ולא חלה המחילה ואף שלא מסרה מודעה, והיינו דלא אמרינן שכיון שהיא קונה שלום בית הוי מכר, אלא דהתם בגוף התשובה מבואר דאיירי שהתקוטט עמה מטעם זה שתמחול, וא"כ י"ל שכיון שאין לו זכות לזה ע"כ חשוב מתנה.
ולעומת זאת שם בסימן קיח' [סעיף יז] גבי אשה שמחלה כתובתה לבעלה וטענה שעשתה כן באונס מפני שגיזם לגרשה כיון שלא ילדה וכו', השו"ע בשם הרא"ש כתב דלא חשוב אונס, וביארו האחרונים דהחילוק הוא דבסימן קה' ידוע האונס משא"כ בסימן קיח' דלא ידוע האונס כיון שבדין יש לו זכות לגרשה, אבל גם הכא מוכח' דעכ"פ הוי כמתנה שא"צ מודעה.
והן הן הדברים בתשובת חוט השני [סי' ל"ו] שהעתיק הפת"ש [חו"מ סימן רמ'ה ס"ק ב] במי שנתן מתנה לבנו ולטענתו התנה עמו שיהא למראית עין בלבד כדי שהמחותן והכלה יסכימו לשידוך, וכתב שם דסגי בגילוי דעת שאין רוצה, אף שנראה דלא הוי אונס וכמש"כ האחרונים בסימן רמה' והיינו שג"ז חשוב מתנה. ומיהו יש לחלק שבאומן שיש ההתחייבות נגדית לכו"ע נידון כמכר.
ועיין בספר נחלת שבעה [סימנים ה, ז, ט] שמבוארים שלושה נוסחאות של תנאים: נוסח פולין שהמתחייבים הם ההורים בשם הבנים, נוסח אשכנז שהבחור מתחייב בשם עצמו בהסכמת אביו, ונוסח תנאים אחרונים שההורים מתחייבים.
ונראה דלא מיבעי לנוסח זה אלא גם לנוסחאות הקודמות היא התחייבות תמורת התחייבות ויש לדונו כמכר ולא תועיל בו מודעה אלא כדיני מכר. עכת"ד. עולה מכל האמור, שלא שייך לדון גבי מחותן שהבטיח סכום כסף ומסר מודעה שהוא כמכר, אלא דינו כנותן מתנה ומהני בזה מודעה. (ואפשר דלא דמי לדברי החלקת יואב דשם מדובר שחתן קיבל תמורה את האשה, משא"כ המחותן לא מקבל שום דבר כי אם קורת רוח).
וכמו כן היה מעשה עם אבי הכלה ביקש תחת החופה סכום כסף גבוה מאוד והחתן מסר מודעה
מצוי הדבר כאשר החתן והכלה עומדים תחת החופה פתאום מתחיל ויכוח בין המחותנים כמה כסף לכתוב בתוספת הכתובה והדבר יוצר חוסר נעימות, ולכן החתן מסכים בלית ברירה להוסיף בכתובה סכומי כסף גדולים מחמת הבושה. וכאן שואל החתן אם יצטרכו לממש את האמור בכתובה ביום מן הימים, האם יהיה באמת חייב לשלם את התוספת כתובה שנכתבה אך וק למנוע בושה ומהומה בשעת החופה.
אכן, בספר משפט הכתובה [להגאון ר' אליהו בר שלום שליט"א עמ' רצז פרק כד סעיף יא] הביא מעשה שפורסם בחוברת 'בית הלל' באביה של הכלה שדרש מהחתן במעמד החופה שיכתוב סכום גבוה מאוד בכתובה והודיע שביתו אינה מתרצת להיכנס לחופה אם לא יכתבו כן. ואמר הרב מסדר הקידושין לחתן שימסור מודעה בפני שני עדים שהוא עושה כן מחמת אונס בושה וכו' (בושה הוא בכלל אונס, דהא בושה גדולה היא תחת החופה לבטל כל העניין, וידועים דברי חז"ל דגדול כח הבושה יותר מן ההורגו).
לאחר כמה שנים היה ליבו של אותו חתן נוקפו שמא הוא שוהה עם אשתו ללא כתובה. והפנו את השאלה לאחד הפוסקים ואמר אותו פוסק שצריך הוא לחזור ולקדש את האשה כיון שלא סמכה דעתה אלא על הסכום הגבוה כפי שדרש אביה. ומכיון שמסר מודעה הרי שמעולם לא התחייב לאותו סכום שרצתה אשתו וצריך כתובה חדשה וקידושין מחדש.
והרב בעל משפט הכתובה דחה את דברי אותו פוסק ותמה על מעשה זה מתרי טעמי, חדא דכיון שעיקר הכתובה קיים, מדוע חשש החתן ששוהה ללא כתובה, ועוד דמה שייך לקדש בשנית דהא לא על כסף הקידושין דנים אלא על תוספת הכתובה, ומה גם שבדרך כלל אבי הכלה הוא זה שדורש סכום גבוה מהחתן כיון שרוצה לכבד את ביתו ואין זה בא מחמת דרישת הכלה, שהרי אם אמת ונכון הדבר הייתה צריכה הכלה לדבר עם החתן מבעוד מועד שלא יבואו לידי קטטה תחת החופה ופשוט. ולכן הסיק שאין לעשות קידושין מחדש בכה"ג שלא להוציא לעז על הקידושין.
עוד כתב להעיר דהא בכתובה עצמה ישנו נוסח שמבטל החתן כל מודעה אם ימסור, ולכן מה מועילה הודעתו, אלא שתירץ הרב דכיון שנוסח זה הוא קבוע בשטר היה מסדר הקידושין צריך לומר לו שיוסיף במסירת המודעה דמה שחתם על הכתובה הוא מחמת שזה נוסח קבוע ואין בידו לשנות את הדפוס. לעניין סכום הכתובה הרי הוא מבטלו.
ומ"מ, אין ראוי לנהוג כן ולמסור מודעה אלא במקרים חריגים מאוד, ובדרך כלל כשרואה שהולך להיות וויכוח יותר טוב לרצות אותם שיגיעו לעמק השוה בשמחה וללא מהומות.
דילוג לתוכן