זהירות משכיחת התלמוד

המ"ב [או"ח סימן ב' ס"ק, ב] הזהיר שלא להניח מלבושיו תחת מראשותיו כיוון שדבר זה גורם לשכח לימודו [כ"כ בגמ' הוריות יג, ב]. אולם בשו"ת "שלמת חיים" [סימן תתעא] כתב שזה נאמר רק למי שרגיל לעשות כן תמיד, משא"כ מי שאינו רגיל בכך אלא באופן אקראי אינו בכלל "משכח לימודו", וכמו שמצאנו לכהנים בבית המקדש שנהגו להניח מלבושיהם תחת מראשותם. ובספר הזכרון להגרח"ק [ח"ב סי' טו] חלק על דבריו ונקט שדין "משכח לימודו" שייך גם באופן אקראי. ונ"ל להביא סיעתא לדברי הגרח"ק שליט"א מדברי "הבאר שבע" [הוריות ,שם] אשר הקשה על דברי הגמ' הנ"ל בהאי לישנא: והא דתנן בריש תמיד [כז, א] ומניחין אותן תחת ראשיהן, ותרץ, הא אוקימנא התם דלאו דוקא תחת ראשיהן ממש אלא כנגד ראשיהן, עכ"ל. מפורש בדבריו שלא היו נותנים את לבושם כלל תחת ראשיהם אלא כנגד ראשיהם וממילא אין שום ראיה משם לדברי ה"שלמת חיים" לחלק בין אם עושה זאת באופן אקראי או קבוע וכדברי הגרח"ק. עכ"פ אומר המ"ב שאם מניח דבר החוצץ בין ראשו למלבושיו [כגון כרית] אין קפידא בדבר. וזה עוד אופן שאפשר ליישב את קושיית ה"באר שבע" שהכהנים היו מניחים דבר החוצץ בין ראשם למלבושיהם ולכן לא חששו לשכחה.

עוד כתב המ"ב [שם] שיש להיזהר מללבוש ב' מלבושים יחד בפ"א כי קשה לשכחה. [כ"כ בשער הכוונות סוף עניין ברכות השחר, עיין שם טעמו של דבר עפ"י הסוד] וראיתי שיש אומרים להיזהר אף כשפושט בגדיו יקפיד שלא לפשוט שני בגדים יחד, שגם זה בכלל "משכח לימודו". [כ"כ בספר מנחת אהרון כלל כב אות יב] אולם יש שכתבו שאין הטעם בפשיטת הבגדים יחד משום שכחה, אלא החשש הוא כדי שלא ישכח וישאירם תחובים זה בזה כאשר פושטם יחד ואז יבוא ללבושם יחד למחרת. [יוסף אומץ יוזפא סימן רא]. עכ"פ בספר רוח חיים [סימן ב סק"א] כתב שיש להיזהר מללבוש שני כובעים יחד שהוא בכלל ב' מלבושים וע"כ פסק בספר הלכה ברורה [ח"א עמ' כה] שטוב שלא יניח הכיפה שעל ראשו בתוך הכובע, וילבשם ביחד על ראשו.