עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

חלוקת רווחים מירושה

שם הרב המשיב: // נושא:  // תאריך התשובה: 27.05.2021

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שאלה:

שלום הרב, שמעתי שהסיפור שלי הוא לא כ"כ נדיר, האח גדול שקיבל ירושה כדי לעשות מסחר ולחלק הרווחים בין היורשים ולקבל שכר טירחתו, הוא הסתחר בירושה והשביח, ואינו רוצה לחלוק בריוח עם אחיו הקטן. מה עלינו לעשות.

תשובה:

בשו"ת דברי שמעון [להגאון ר' שמעון עזרא מזרחי זצ"ל חו"מ סימן קל] דן גבי ראובן ושמעון אחים בני יעקב, ויעקב מת, וראובן היה גדול בן שלשים שנה, ושמעון קטן, והניח להם אביהם סחורה ומעות וחובות, שהיה סוחר גדול. ראובן נשא ונתן בנכסי אביו, וישב בחנות לקנות ולמכור כל היום בישיבתו בחנות, וכל זה בסתמא, וכשגדל שמעון ורצה לחלוק ירושת אביו מן ראובן, טען ראובן שכל השבח שהשביח שלו, ואין לשמעון אפילו פרוטה קטנה, ושמעון טוען כיצד יתעסק בממונו חנם, הגם שהוא לא נתעסק לסיבה שהיה קטן, על כל פנים יש לו מעות חלק ירושתו, כיצד יתעסק בו חנם, שהרי אף מי שאין יודע להתעסק ויש לו ממון יתן אותו בבנק, ויתנו לו ריוח קצוב לשנה. ונגשו למשפט לדעת הדין עם מי.
והשיב הדברי שמעון דבספר אמרי נועם להרב כמהר"י דיין ז"ל [חו"מ סימן כ'] מתבאר מדבריו לנדון דידן שהדין עם ראובן, וראייתו ממה שהובא בטור [כאן] גבי אחים שהשביחו את הנכסים מחמת עצמן דהשבח לעצמן אף בחלק האחים, והגם שיש פלוגתא אם בחלק האחים יטלו כאריס או יטלו השבח כולו, מ"מ, מדברי מרן בשו"ע נראה דסבירא ליה שיטלו כל השבח, ולפ"ז גם בנ"ד מקרי שבחו נכסים מחמת עצמן לפי דברי מרן ז"ל בבדק הבית. (דהב"י כתב שם שקטנים אינם בקיאים לשבת בחנות ולמכור ולכן זה חשוב שהגדול השביח משלו, ולכן הסיק האמרי נעם דלפ"ז בנ"ד השבח כולו שלו).
אולם, הדברי שמעון חלק על מסקנת האמרי נעם, ותחילה הביא הא דכתב הטור דכל השבח לאמצע, ואפילו שכר עמלם לא יטלו, אבל אם השביחו משלהם או שטרחו בגופן, השבח לעצמן וכו', ואם יאמר ראו מה שהניח לנו, הרי אלו עושין ואוכלין וכו', אפילו בחלק האחין הוא של עצמן, ואפילו שהשביחו מחמת הנכסים, אע"ג דשאר שותף כשאר אריס, שאני הכא כיון שהם אחין ולא נשתתפו אדעתא להרויח ושתקו כשאמר להן לעצמי אני וכו', ודאי מחלו, ולמה לא יטול כל השבח ע"כ.
ודייק הדברי שמעון דאם איתא דבשבחו מחמת עצמן יטול כל הריוח, אמאי איצטריך הטור לומר אפילו בחלק האחין הוא של עצמן, דאפילו שהשביחו מחמת הנכסים פשיטא דעסקינן ששבחו מחמת נכסים, דלהכי איצטריך ראו וכו' ומאי אפילו דקאמר, ועוד הטעם שסיים הטור ודאי מחלו וכו' לא שייך בשבחו מחמת עצמן כגון שישבו בחנות.
וכן הובא בספר לחם רב [להגאון ר' אברהם די בוטון זצ"ל סימן קיב'] שאלה על שותפין בסחורה לקנות ולמכור, ואחד מהם חלה ג' חדשים, ושואל הריוח שהרויחו בימי חולשו למי, והביא מ"ש הרשב"ץ שותף שחלה או נאנס ולא נתעסק בשותפות, אין מן הדין שהאחר ירויח ויתן, ולכאורה נראה דבכל שותפות בין נשתתפו במלאכת ידם, בין נשתתפו בממונם מה שירויחו האחרים בכל הממון הוא שלהם, ואין לו חלק כלל.
ותמה הלחם רב על דברי הרשב"ץ מהסימן דידן דמוכח מדברי הטור שכל השבח לאמצע, ואפילו שכר עמלם לא יטלו, וכו', ומשמע דהיכא דהשבח מחמת הנכסים שנוטל שכר טורחו אפילו אמר לעצמי אני עושה והשאר יתן לו, כיון שנכסיו הם שהשביחו, והדעת מכרעת כן, וכי יעסוק בממונו של זה וירויח, ומפני שזה אינו יכול להתעסק שהוא אנוס או חולה יטול כל השבח, זה ודאי לא יעלה על הדעת, אלא ששמין לו שכר עמלו, והשאר יתן לו. ותירץ דאפשר דלא איירי הרשב"ץ אלא שנשתתפו במלאכת יד (היינו שהשותפים הללו עובדים וטורחים ממש בגופם ולא ע"י מכירת סחורה וכדומה שאין בו טרחת הגוף), דאז ודאי דינא הכי הוא, דכיון דאין השבח אלא מחמת גופם אינו בדין שזה יטרח וירויח ויתן חלקו לאחר, אבל טרחו בסחורתם, דהיינו שבח נכסים, ודאי דשמין לשותף שכר טורחו, אבל שלא יתנו לו חלק כלל, זה לא יעלה על הדעת, כיון שהוא אנוס וכו'. ע"ש.
וסיים הדברי שמעון דאם איתא דבגדולים וקטנים שהם אחים יטול כל השבח בחלק חבירו, אף שהוא אנוס ועוסק בממונו כגון ישיבת החנות, מאי קשיא ליה למרן בשותפין טפי, דהגם כשאמר ראו וכו', אין הדין שוה דבשותף אין לו אלא כשאר אריס, כבר תירץ הטור דשאני הכא דכיון שהם אחים, ולא נשתתפו תחילה אדעתא להרוויח, ושתקו כשאמר להם לעצמי אני עושה, ודאי מחלו, אבל בנדון הרשב"ץ אי כהאי גוונא באחים גדולים וקטנים ניחא שיטלו כל השבח, נימא גם בשותפין כן. ומאי דקשיא ליה מכח הסברא שאין זה סברא, יעסוק בממונו, גם באחים קשיא.
ותו, דגם אי נימא שדינם שוה, אחים ששבחו מחמת עצמם שיטלו כל השבח, היינו דוקא על ידי שהוציאו הוצאות משלהם, או שטרחו בגוף לחפור ולבנות, אבל נשאו ונתנו בסחורה הגם שישבו בחנות כל היום, וזה לא יוכלו לעשות הקטנים לדעת מרן בבדק הבית, ודאי אין סברא שיטלו כל השבח, אלא לענין שיטלו שכר טורח לבד, כנ"ל.
ולכן לדינא י"ל שהשבח שייך לכל היורשים, ואין לאח הגדול אלא שכר טורח בלבד.
דילוג לתוכן