חמשה סלעים של פדיון הבן לכהן קטן

יש מקום להתיר זאת אם אין אפשרות אחרת, אבל עדיף יותר שתתן לכהן גדול במקום אחר ע"י ההעברה בנקאית וכדומה.

הפרי חדש בקונטרס מים חיים [בשו"ת סי' ד'] פסק דמותר ליתן לכהן קטן פדיון חמש סלעים דבן, מהאי טעמא דדעת אחרת מקנה אית ליה לקטן זכיה מן התורה, וכמ"ש התוס' פרק התקבל [גיטין סד, ב ד"ה שאני]. והביא ראיה מהא דאמרינן בפרק נושאין על האנוסה [יבמות צ"ט, ב] עשרה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות ואלו הן: חרש שוטה וקטן, והטעם משום זילותא דתרומה לחלק להם בגורן לעין כל, ולכן כולם משגרים להם לבתיהם, ומשמע דכהן קטן זוכה במתנות ע"ש.

ואילו בקצוה"ח [ס"ק ד'] הביא דברי הפר"ח וחלק על דבריו באומרו דבמתנות כהונה שהם טובת הנאה לא שייך דעת אחרת מקנה, שהרי קי"ל דטובת הנאה אינה ממון וכ"כ הגהות מיימוני. ודחה ראייתו של הפר"ח מתרומה בבית הגרנות שהרי אין לבעלים במתנות כלום ואינו זוכה הכהן במתנות אלא לעצמו והו"ל כמו מציאה דאינו דעת אחרת מקנה. משא"כ בפדיון הבן המעות שייכות לישראל הפודה את בנו ויש שם דעת אחרת מקנה.

אלא שהקשה הקצה"ח מהא דיבמות איך יכול לתת מתנות לחש"ו שמשגרן לבתיהם, ואפילו לסברת הפר"ח דהוי כדעת אחרת מקנה, התינח קטן וחרש, אבל בשוטה לא מהני דעת אחרת מקנה, והרי התם אמרו גם בשוטה. וע"כ פירש הקצה"ח דהא דקטן זוכה במתנות כהונה הוא משום שהכהן כבר זכה במתנות וכן בה' סלעים דפדיון חוב הוא שחייב לכהנים, ולכן גם קטן זוכה, וכעין מ"ש התוס' בריש פ' בן סורר דשכר מלאכתו זוכה מדאורייתא וה"נ מתנות כהונה הוי כעין שכירות חלף עבודתם, אבל במתנות עניים אינו זוכה מדאורייתא כדמוכח בפ"ק דמציעא.

וצריך לומר דשאני מתנות עניים דכתיב בהו עזיבה. ועוד מצדד הקצה"ח לומר דבמתנות כהונה נתינה בע"כ הוי נתינה ומהני אף לחש"ו, אלא שהוקשה לו מהא דצריך שומא בה' סלעים משום דלא סמכא דעתיה ומשמע דבעינן דעת כהן עיי"ש.

ובנתה"מ [סק"ח] כתב דהא דמשגרין לחש"ו מתנות כהונה משום שאין חיוב על הבעלים ליתן, אלא שהתורה זיכתה לו טובת הנאה ליתנו למי שירצו, ואם רוצים להפקיר הטובת הנאה אין עליהם חיוב נתינה, והרי מצינו שיכול לקדש אשה בתרומה והיינו בטוה"נ שיש לו בה, ומוכח שאין עליו חיוב נתינה ולכן יוצא גם בנתינה לחש"ו, וכשם שהכהן יכול ליקח בעצמו ה"נ חש"ו יכולים ליקח בעצמם, ורק בשנת הביעור יש מצות נתינה ואז לא מהני נתינה לחש"ו אא"כ אכלו אותן מיד, אבל בה' סלעים דפדיון הבן אין בהם טוה"נ שבפדיון בכור יש שעבוד הגוף ושעבוד נכסים.

אמנם, מ"ש הקצה"ח עוד דיוצא בנתינה בע"כ דהוי נתינה, כשם דפרעון בע"כ הוי פרעון. כתב נתה"מ דדוקא בלוה שחייב למלוה מיוחד אמרינן פרעון בע"כ הוי פרעון, משא"כ בפדיון בכור דמי לחלק פי שנים דבכור, דרחמנא קריא מתנה ויכול לומר איני יורש ואין מזכין לו בע"כ וכ"ש במתנות כהונה דבפירוש כתוב בהן נתינה ומתנה והרבה כהנים יש בעולם ואם אחד אינו רוצה לקבל נשאר חייב לשאר כהנים. [פת"ח].