הנה בכל הדברים אלו ודומיהם יש אמונות טפלות ודמיונות שווא לרוב. ודי לנו להביא מה שכתב לנו בזה מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל בספרו יביע אומר (ח"י עמ' תמד) וז"ל, האיש הנבון והמשכיל בתורת ה', יש לו להתרחק מכל דברי הבל והזיות שנהגו בהם הנשים מחוסרי הדעת, וכגון אלו שאומרים, שיולדת תוך ארבעים יום לא תכנס לבית חתן וכלה, פן תגרום שהכלה תהיה עקרה, וכן להיפך בכלה הנכנסת לבית יולדת. וכן כל כיוצ"ב, שאינן אלא פטפוטי נשים סכלות מחוסרי הדעת. ויתכן מאוד שלמדו כן מן השכנות בחו"ל אשר לא מבני ישראל הנה. וכבר כתב הרמב"ם (פרק יא מהל' ע"ז הל' טז) שאין ראוי לישראל שהם עם חכם ונבון להמשך אחר ההבלים וההזיות של הגויים, וכל המאמין בליבו בדברים אלו, וחושב שהן אמת ודברי חכמה, אלא שהתורה אסרתם, אינו אלא מן הסכלים והטפשים, והוא בכלל הנשים והקטנים מחוסרי הדעת, שאין דעתם שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת יודעים שאינם דברי חכמה אלא תוהו והבל שנמשכו בהם חסרי הדעת, ומפני כך הזהירה התורה "תמים תהיה עם ה' אלהיך". וכן מצאתי להגאון הראש"ל רבי בן ציון עוזיאל זצ"ל בשו"ת משפטי עוזיאל (חיו"ד מה"ת סי' כא), שכתב, ששמע מה שאומרים בנוגע לחתן וכלה שנכנסים לבית היולדת או להיפך, כנ"ל. וכתב, שהם דברי שווא ותפל, שאין בהם ממש, וצריך להתרחק מהם, ומה גם שאמונות תפלות אלו גורמים לריב ומדנים בין משפחות ישראל, ומעשים בכל יום עינינו הרואות שמבקרות יולדות וכלות אשה את רעותה, ואינם נפגעות במאומה, ואין שטן ואין פגע רע. לכן אסור להעלות על הדעת הזיות טפלות אלה, ויש לפרסם שדברי הבל הם. לא ירעו ולא ישחיתו. ודפח"ח. וכן כל הדברים שיוצאים מההיקש הטבעי והשכלי, יש להרחיקם הרחק כמטחוי קשת. וכמ"ש הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פרק לז), ע"כ ע"ש ביביע אומר. ומתפלא אני על חכם אחד בהסכמתו לספר ואין למו מכשול (ח"ב) שכתב סימוכין לדברים כמעין אלו שהרי למדנו לעיל מדברי מרן בעל היביע אומר זצ"ל שצריך להתרחק ולהרחיק את הציבור מכל מיני אמונות טפלות, ומדוע לתת סימוכין לדברי שווא הללו. ואם היה מרן זצוק"ל שת לסברתו של אותו חכם שכתב בהסכמתו לספר הנ"ל, היה בודאי כותבם. וכן אנו משתדלים להרחיק את הציבור מכל מיני דמיונות שווא, וללכת בדרכו של מרן זצוק"ל, ואין בזה חסרון בקרוב רחוקים כלל, והנזק ממה שראינו, רב מהתועלת. ובפרט בדור זה שעמלי התורה מוערכים הרבה פחות מכל מיני "בבות" עושה מופתים למיניהם שבקיאים בסדר 'נשים נזיקין'. וכבר צווחו גדולי ישראל בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה שעלינו להרחיק מדעותיהם המשובשות ולייקר את עמלי התורה, אברכי ובחורי הישיבות, שממתים עצמם באהלה של תורה ולא מתעסקים במופתים למיניהם שאין בהם כלום, אלא אחיזת עיניים וכו', כדי למשוך את ציבור התמימים לרשתם, ולגזול ממונם וכו' וכו'. ושמענו דברים מסמרי שערות על אותם "עושי מופתים" למיניהם, וד"ל, ה' ירחם. ומכיון דעסקינן הכא בענין זה ראיתי לצרף מה שכתבנו בזה: בענין תמים תהיה הנה בהיות וחזינן בדורינו זה אינשי דלא מעלי המתחזים ל"מקובלים" ו"בעלי מופתים" הבקיאים 'בסדר נזיקין' ומנצלים את תמימותם של כמה אנשים ועושקים ממונם, והלב נחמץ, כי איך פעם אחר פעם נלכדים אנשים תמימים ברשתם, ונופלים בתרמיתם, באשר דואגים אותם מקובלים לפרסם מופתיהם בכל מיני פרסום, ורבים מהם עמי הארץ דלא קרו ולא שנו, ולא בקיאים בצורתא דשמעתתא, ולא עוד שמעשיהם אינם תואמים לרוח ישראל סבא, וד"ל, ואכמ"ל. ובקונטרס זה הבאתי את דבריהם של רבותינו הק' נ"ע, מצוקי ארץ, גאוני עולם ומעתיקי השמועה, אשר דבריהם הם לנו קילורין לעינים, אשרי עין ראתה כל אלה, להראות כי הצדיקים האמתיים ששותלן הקב"ה בכל דור ודור, הם עמלי תורה אשר תורת ה' חפצם, יומם ולילה לא ישבותו בשקידה נפלאה ומהם יאות לקבל מסכת ברכו'ת. איתא בגמ' (ב"ב קטז.) דרש ר' פנחס בר חמא, כל שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנאמר (משלי טז, יד) "חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה" [חמת מלך – היינו צער שבאה לו חימה מאת המקום. מלאכי מות – היינו חולה שנוטה למות. יכפרנה – יקנחנה. רשב"ם. ועיין ברש"ש שם שכתב דהגרסא 'כל מי שיש לו צער או חולה בתוך ביתו' ובזה יובן פירוש הרשב"ם. ע"ש. ועיין בר"ח שם. ודו"ק. ולשון הגמ' (תענית ח.) ילך אצל חסיד שבדור, וירבה עליו בתפילה]. ופירש הנימוקי יוסף (שם עמ' נג מדפי הרי"ף ד"ה גמ') דמנהג זה בצרפת כל מי שיש לו חולה, מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו, ע"כ. וכ"כ הר"ן (שם) המנהג הזה בצרפת מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך ויבקש פני הרב תופס ישיבה שיברך אותו (והובא בבית הלל יו"ד סי' שלה). ועי' בשו"ת הרשב"א (ח"ה סי' נ) שכתב, וכך היא המידה שה' יתברך כך חייבה חכמתו, שעל ידי תפילת חסידיו וברכותיהם, יתרצה ויתרבה טובו למברכיו, ומכיר טובו. ע"ש. וע"ע ברמב"ן עה"פ (שמות פרק יח פסוק טו) "כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים" וז"ל, השיב משה לחותנו צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום, כי לדברים רבים באים לפני, כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים להתפלל על חוליהם ולהודיעם מה שיאבד להם וכו'. ע"ש. וע"ע בספורנו (במדבר כ, ח). והחפץ חיים הביא לכך רמז מהפסוק (תהלים קכא, ב) "עזרי מעם ה', עושה שמים וארץ", שיש להקשות, מדוע לא קיצר דוד המלך ע"ה ואמר "עזרי מה'" וכו', אלא הוסיף תיבת "מעם". ותירץ, שלשון "מעם ה'" הכוונה לאדם שנמצא קרוב לה' ועמו, ומכאן רמז שילך אצל חכם ויבקש רחמים. ובשם הגר"א הביאו (ראה ספר שפתי כהן ברכות י.) שכשאדם משתמט מלילך אצל חכם לשמוע ממנו לקח, מוסר ודברי תוכחה, הקב"ה מביא עליו חולה בתוך ביתו וממילא מוכרח לילך אצל החכם לבקש בשביל החולה שיש לו בביתו (ויש שפירשו בספרי החסידות מאמר זה על חוליי הנפשות והם המידות הרעות. ועי" ברמב"ם פ"ב מהל' דעות ה"א, ואכמ"ל).
