עדים שחתמו מתחת לב' שיטין בכתובה טיפול בפוריות חנות האינטרנט בשבת אכילה מהמקרר של המלון

כיבוד שתי אחים להגבהה גלילה

שם הרב המשיב: // נושא:  הלכות ומנהגים // תאריך התשובה: 26.07.2020

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

שאלה:

האם מותר להעלות שני אחים לכיבוד הגבהה וגלילה, שאחד יגביה את הספר והשני יגלול את הספר וילביש המעיל כמנהג אשכנז.

תשובה:

גבאי בית הכנסת אצל עדות אשכנז יוכל להכריז על כיבוד שתי אחים לגלילת והגבהת התורה, או אצל עדות הספרדים על הולכת והגבהת הספר תורה, או פתיחת ההיכל והולכת הספר תורה, והם אם חוששים בזה מאוד לעין הרע יוכלו להמנע מכך הגם שכבר נקרא בשם. אבל המכובד בהגבהת התורה אין לו להשתמט, אלא ישתמט אחיו מלגלול הספר ואף אם כבר החל אחיו לגלול, נראה שאין לו להשתמט מהגבהת התורה, כי גדולה מעלת המגביה שלא יוכל להשתמט מקיומה אחר שנקרא לכך. והרמב"ן (עה"ת דברים פרק כ"ז פסוק כו) הפליג בחומרתו ודרש על הפסוק ארור אשר לא יקים את התורה וז"ל: "ולי נראה, על החזן שאינו מקים ספר תורה על הצבור להראות פני כתיבתו לכל, כמו שמפורש במסכת סופרים (יד יד) שמגביהין אותו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה לכל אנשים והנשים לראות הכתוב ולכרוע ולומר וזאת התורה אשר שם משה וגו'".

מקורות:

תשובה לשאלה זו תתבאר משורשה במחלוקת הראשונים אם מותרים מצד הדין שני אחים או אב ובנו לעלות לתורה זה אחר זה.

כתב בספר ארחות חיים (הלכות שני וחמישי אות כו): "כתב הר"ם נ"ע יכולין ב' אחים לקרות בתורה בזה אחר זה והבן אחר האב, ואין מניחים לעשות אלא בשביל עין הרע. ויש אומרים דאין להם לקרות זה אחר זה, שהם פסולים לעדות זה לזה וכתיב עדות ה' נאמנה", עכ"ל.

הרי לך דעת המהר"מ מרוטנברג שמצד הדין מותר להעלות שתי אחים זה אחר זה, וכך הביאו משמו ופסקו כמותו בספר הכל בו סימן כ' (דף י' ע"ב) והמרדכי בהלכות קטנות (סימן תתקס"ח) ובספר תשב"ץ קטן (סימן ק"צ) אלא שאין לבטל המנהג ולהעלות ב' אחים לתורה זה אחר זה, משום עין הרע.

אולם דעת היש אומרים לאסור זאת מעיקר הדין, מטעם שקריאה בתורה יש בה משום עדות, כדכתיב (תהלים פרק י"ט פסוק ח') "עדות ה' נאמנה", ושני אחים, או אב ובנו פסולים לעדות. ומכיון שפסולים הם לעדות פסולים הם גם לקרוא בתורה זה אחר זה.

מתוך דבריהם נמצאת למד ששורש מחלוקתם הוא בביאור טעם תקנת הקריאה בתורה, אם מהותו משום עדות, ועיין בגמ' יומא דף עב ע"ב שכך דרש רבי חייא בר אבא, עדות ה' נאמנה, נאמנה היא להעיד בלומדיה.

והגר"א באו"ח סימן קמ"א כתב לסתור את טעם היש אומרים מדברי הגמ' במגילה דף כג ע"א ד"תנו רבנן, הכל עולין למנין שבעה ואפילו קטן ואפילו אשה אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור". הרי שקטן ואשה אפילו שפסולים הם לעדות, כשרים הם לעלות לתורה.

אומנם היה מקום לטעות וליישב את דעת היש אומרים ממנהג רוב קהילות ישראל שאין מעלין קטן לקרוא בתורה, כמו שהביא במגן אברהם סימן רפ"ב (ס"ק ו') מתשובת הריב"ש (סימן שכ"א) בשם רש"י לפרש הא דאמרו בגמרא הכל עולין וכו' היינו דוקא למפטיר, וכך מצינו שאחר שהעתיק דבריו במחצית השקל (שם) כתב והיכי קיימא לן. מכל מקום אם תדקדק היטב בדברי הפוסקים תמצא שאין טעם איסור העלאת קטן לס"ת משום דקטן פסול לעדות, אלא הטעם הוא משום שאין הקטן מוציא את הרבים ידי חובתם. כמו שכתב הפרישה [שם סק"ג] בביאור דברי רש"י עם דברי הגמ', שאף שבגמ' אמרו קטן עולה למנין שבעה היינו דוקא בימיהם שהיה כהן מברך תחלה ואחרון מברך בסוף הוא דעולה, ולא לדידן שכל אחד מברך תחלה וסוף. על כן כתב לפרש דלא מיירי הגמ' אלא גבי מפטיר. ועיין באליה רבה (שם) במה שכתב לתמוה דבגמ' נקטו לשון עולה למנין שבעה ואיך אפשר לפרש זאת רק למפטיר, ועוד הקשה דאדרבא בריב"ש מפורש שם בשם ר"ת דלמנין ז' עולה ולא למפטיר כיון שהוא חובת היום. מכל מקום דוחק אף הוא לפרש בגמ' שהקטן אינו עולה וקורא אלא אחר שכבר קרא הגדול את הקריאה, מהטעם הנ"ל שאין הקטן יכול להוציא את הרבים ידי חובתם [עוד עיין בדברי הפוסקים שם ותמצא חמש שיטות בדבר, וראה בספר חזון עובדיה (שבת ב' עמוד רמ"ה) שמסיק שבשעת הדחק שאין בבית הכנסת בקי בקריאת התורה אפשר להסתמך בזה ע"ד המאירי שמפרש הגמ' כפשוטה שקטן עולה וקורא מטעם שקריאת התורה היא דרבנן, וחיוב קטן אף הוא דרבנן, וקיי"ל קטן מוציא את הרבים ידי חובתם במילי דרבנן, ואכמ"ל].

וזהו הראיה שהביא הגר"א לדעת המהר"ם מרוטנברג, דהנה בגמ' מפורש ההיתר להעלות קטן לתורה, הא בהכרח אין בעליה לקריאת התורה משום עדות, ואף האוסרים לא כתבו לפקפק בזה אלא מטעם דאין הקטן מוציא את הרבים ידי חובתם, ולא כדעת הי"א בארחות חיים האוסרים זאת מדין עדות.

והנה נפק"מ רבתי יש במחלוקת הנ"ל, אם מותר להעלות לתורה שאר פסולי עדות כגון גיסים הנשואים לב' אחיות, וסב ונכדו, ושאר פסולי עדות מחמת רשעה ומחמת גזלנותא ודומיהם. שלדעת הי"א באורחות חיים יהיו אסורים אף הם לעלות לתורה זה אחר זה, ולדעת המהר"מ מרוטנברג יהיו מותרים וכך כתב נפק"מ זו בפרי מגדים שם.

ואכן יש לנו להסיק לנידון דידן, אם מותרים לעלות זה אחר זה לכיבוד הגבהה גלילה, שלדעת האורחות חיים נראה להתיר משום דנראה שרק בקריאתה יש משום עדות, ולדעת הר"מ לכאורה יש מקום לאסור משום עין הרע דמאי שנא קריאתם בתורה זה אחר זה מהגבה גלילה זה אחר זה.

לענין הלכה מכריע מרן המחבר בדין זה באו"ח סימן קמא סעיף ו' כדעת ר"מ, וז"ל, "יכולים לקרות ב' אחים זה אחר זה והבן אחר האב, ואין מניחים אלא בשביל עין הרע".

ועל פי דברי המחבר הללו המכריע כטעמו של המהר"מ מרוטנברג לכאורה יש לנו לאסור על כיבוד ב' אחים בהגבהה גלילה.

אולם יש לעיין במהות הענין מה מעורר את העין הרע, האם עצם עליתם לקריאה מעוררת את העין הרע, או אולי הבלטת זה שהם שני אחים במה שקוראים אותם בשמם ובשם אביהם פלוני בן פלוני זהו הגורם לעין הרע.

באורחות חיים ובדברי המחבר מובא דינו של המהר"מ מרוטנברג בזה הלשון: "יכולים לקרות ב' אחים זה אחר זה והבן אחר האב, ואין מניחים אלא בשביל עין הרע". והנה לשון יכולים לקרות מתפרש יותר שהמדובר הוא על עצם הקריאה בתורה, שעצם מה שקוראים להם לעלות לתורה זה אחר זה מעורר את העין הרע, אף אם לא פרט הגבאי את שמם ושם אביהם. אולם מהמשך דברי הרמ"א בהלכה זו שכתב בשם המהרי"ל, "הגה: ואפילו אם אחד הוא השביעי ואחד הוא המפטיר, לא יקראו השני בשמו משום עין הרע", משמע שקריאתם בשם הוא המעורר את העין הרע" [עיין בשו"ת משנה הלכות (ח"ג סימן כ"ג) במה שהקשה שבדברי המהרי"ל גופא לכאורה משמע ההיפך].

ולכאורה זהו ביאור מחלוקת הפוסקים אם מותר להעלות ב' אחים זה אחר זה במקום שאין המנהג לפרט ולקרוא אותם בשם, שדעת בעל האמונת שמואל (סימן מ"ז) להקל בזה, וכן דעת האליה רבה (שם ס"ק ז') וכ"כ בספר לקט הקמח (סימן קמ"א) ובשו"ת נשאל דוד (חלק או"ח סימן ה') ובספר נוהג כצאן יוסף (דף ל"ט) ובספר כרם שלמה (סימן קמא) ובחסד לאלפים (ס"ק טז) ובבית מנוחה (דיני העולים לתורה אוח לב). וכן פסקו במגן גבורים (אלף המגן ס"ק יד) והמהרש"ם בדעת תורה (אות ו') והאורחות חיים החדש (סק"ה) והמשנה ברורה (סוף ס"ק כ"א), כי סבירא ליה שעצם קריאתם בשם פלוני בן פלוני דבר המבליט את היותם בנים לאב אחד הוא המעורר את העין הרע. [במאמר המוסגר יש להעיר שלכאורה לפי"ז ימצאו דברי המשנה ברורה סותרים בזה, ששם כ"א כתב שבאם אין קוראים אותם בשם אין חשש, ומאידך בס"ק י"ט כתב שאם קוראים אותם בשם לא שנא אם הם אחים מאב או אחים מאם, וצ"ע]. וחלקו עליהם בספר כסא אליהו (סק"ב) והמהר"ח פלאג'י בספר חיים שאל בשם ספר שמן המאור (סימן קמ"א) וכתבו שמנהגם שלא להעלות אחים זה אחר זה אף שאין דרכם לקרוא את העולים בשמותיהם, וכ"כ בכף החיים (ס"ק ל"ב) בשם ספר דברי מנחם (הגהות בית יוסף סק"ד) לאסור בכל גוונא. וכ"כ בספר נהר מצרים הלכות (קריאת התורה אות ה) וכן הורה הלכה הגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן נ') שאף הנוהגים שלא לקרוא את העולים בשם יקפידו שלא להעלות ב' אחים זה אחר זה משום עינא בישא.

ולכאורה יש להביא ראיה לדעת האוסרים מהא דדרשו (במדרש פרשת מקץ סימן ח) את הפסוק (פרק מ"ב פסוק א'): "ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, אמר יעקב לבניו אתם גבורין אתם נאים אל תכנסו בשער אחד ואל תעמדו במקום אחד שלא ישלוט בכם עין רע". הרי שהעין הרע שולט על עצם התראותם יחד ולא דוקא בהזכרת שמותיהם ושם האביהם.

אלא שדין זה צריך עיון, דאם נבוא לאסור על כיבוד ב' אחים לכיבוד הגבהה גלילה, יש לנו להפליג עוד בענינים כגון אלו, ולא לכבד ב' אחים להקפות בשמחת תורה זה אחר זה, וכן לאסור על כיבוד ב' אחים לברך בשמחת חתן את ברכת השבע ברכות זה אחר זה, וכן לדרוש ברבים זה אחר זה, וכן שלא יכנסו אב ובנו, או שני אחים יחד בשער העיר או למקום אחד כגון לבית הכנסת, וכהנה רבות שלא מצינו להם מקור בדברי הפוסקים, ואכן צריך עיון מדוע לא הפליגו בזה המהר"מ מרוטנברג וסייעתו מרן השו"ע שאף שנגעו בענין זה לא המשיכו לאסור על שאר כל הכיבודים הדומים להם כעין דא, ולא כתבו דין זה אלא בענין קריאת התורה.

עוד יש להתבונן בדבר זה, דאם נבוא לחקור אחר דעת מרן השו"ע והרמ"א בענינים אלו תרבה המבוכה, שבהלכות מילה סימן רס"ה סעיף ה' סתם המחבר דבריו וכתב כך: "מי שיש לו שני תינוקות למול, יברך ברכה אחת לשניהם". מדבריו יש ללמוד שאין חילוק בזה בין בנים לאב אחד, לבנים לשני אבות. וכך המשיך הרמ"א לבאר דבריו שם: "ואם שני הילדים של אדם אחד, האב אומר: להכניסם בבריתו של אברהם אבינו". הרי שהמדובר הוא אף בשני אחים מאב אחד. מאידך באבן העזר סימן ס"ב סעיף ג' כתב המחבר על כגון דא "אם יש שני חתנים יחד, מברכים ברכת חתנים אחת, לשניהם". ועל כך כתב הרמ"א. וי"א דאין לברך לב' חתנים ביחד, משום עין הרע וכן נוהגין לעשות לכל אחד חופה בפני עצמו ולברך לכל אחד, אבל לאחר הסעודה מברכין להרבה חתנים ביחד, אם אכלו ביחד". ובזה דעת המחבר צריכה ביאור, שהנה בהלכות קריאת התורה פסק לאסור על העלאת שני אחים לספר תורה משום הטעם המבואר בפוסקים כדי שלא יתראו יחד אצל הספר תורה משום עין הרע, ומאידך בהלכות מילה ובהלכות ברכת חתנים לא חש לזה כלל, והקושיה מתעצמת עוד יותר בהלכות מילה שהמנהג הוא לברך אח"כ את הנימול בשמו ובשם אביו, ולכאורה לכו"ע אף לדעת הפוסקים שאין החשש בהעלאת שני אחים אלא בנקראים בשם, יש לאסור למולם יחד. ודברי הרמ"א מוקשים אף הם, שהנה בהלכות ברכת חתנים קם להגיה על דברי המחבר והביא את דעת היש אומרים לאסור על ברכת ברכה אחת לשני חתנים משום עין הרע, אפילו שאין הם אחים, ומאידך בהלכות מילה לא חש בזה לעין הרע אפילו באם הם אחים, שהנה לא הגיה בזה על דברי המחבר כלום.

וכבר עמד הט"ז ביו"ד (סימן רס"ה ס"ק י"א) על מדוכה זו ודחק עצמו ליישב דלא מיירי המחבר בהלכות מילה אלא באם לא מביאים את שני התינוקות יחד, על כן דוקא בענין ברכת חתנים שלכתחילה צריך החתן השני להיות גם כן אצל הברכה שהרי בר חיובא הוא וצריך לצאת ידי חובת הברכה, כתב הרמ"א להגיה, שאין לנהוג כן משום עין הרע שיש לחוש לו מפני ששניהם עומדים יחד, מה שאין כן בתינוק שנימול אין צריך להיות אצל הברכה דלאו בר חיובא הוא, אלא יברך על הראשון ויכווין לפטור את השני, ואחר סיום מילת הראשון יביאו את השני בלא הפסק, ורק בכהאי גוונא אין לחוש לעין הרע, אבל אם הביא את שניהם יחד, יש לעשות הפסק גמור ביניהם משמום עין הרע כדפסק הרמ"א לענין ב' חתנים.

אלא שלפי זה קשה סוף דברי הרמ"א באבן העזר שם שכתב "אבל לאחר הסעודה מברכין להרבה חתנים ביחד, אם אכלו ביחד", הרי מצד הדין אף בברכה זו צריך החתן להיות נוכח בשעת ברכת השבע ברכות, א"כ מאי שנא בזה הברכות שמברכים בשעת החופה להברכות שמברכים לאחר הסעודה.

ועל כל זה קשה מהמדרש הנ"ל על יעקב אבינו עליו השלום, דמי גדול לנו מיעקב שראה ברוח קודשו שעשוי לחול עין הרע על אחים הבאים יחד בכנופיה אחת, אם כן תמוה הדבר מאוד מדוע לא מצינו מי מהפוסקים שראה לפסוק חומרא בדבר זה, ופוק חזי מאי עמא דבר שלא נמצא מי שחש לזה, ותמוה.

אלא נראה לעניות דעתי, שמכיון שענין העין הרע אינו דין או הלכה פסוקה שיש בה גדרים אלו או אחרים, אלא הוא דבר התלוי בסברא, והסברא נותנת שעין הרע אינו דבר קבוע אלא הוא משתנה לפי הסביבה והמקום, ובין איש לאיש, לפי מידת התבלטותו כך גדל החשש לעין הרע, כמו שכתב חד מן קמאי רבינו ישראל אלקנאוה בספרו הבהיר מנורת המאור (פרק ד') "ולא ילבש בגדי מלכים, כגון בגדי זהב וארגמן, שהכל מסתכלים בו". והנה אם תבוא לדייק טובא בדברי רבותינו הראשונים האורחות חיים והמרדכי תמצא שמנהג זה שלא יעלו ב' אחים לספר תורה זה אחר זה הוא מנהג קדמון ביותר שכך מדוייקים דבריהם שכתבו משמו "יכולין ב' אחים לקרות בתורה, וכו', ואין מניחים לעשות אלא בשביל עין הרע", רק שנחלקו במקור המנהג, שהדעה הרווחת אצלם הייתה שתוקף האיסור הוא משום שבעליה לתורה יש משום עדות כדכתיב עדות ה' נאמנה כמו שכתב באורחות חיים בשם יש אומרים, ועל זה קם המהר"מ מרוטנברג לחלוק, כי ממאמרו של רבי חייא בר אבא ביומא ע"ב אין לנו ללמוד שעליה לתורה יש בה משום עדות גמורה, שהרי במגילה דף כ"ג ע"א תנו רבנן הכל עולים למנין שבעה אפילו אשה וקטן שהם פסולי עדות כמו שהעיר הגר"א (הנ"ל). אלא שלא מלאו לבטל מנהג זה לגמרי, כי מכיון שכבר נהגו הכל שלא להעלות ב' אחים לקרוא בתורה זה אחר זה, המשנה מן המנהג הרי הוא מבליט את עצם היותם ב' אחים, ויש בזה משום עין הרע, כי עצם ההבלטה, במה שנוהג האדם בצורה של שבירת מוסכמות, זהו הגורם לעין הרע, לא קריאת שמם, ולא עצם עליתם לתורה זה אחר זה גורם הענין, אלא שבירת המוסכמות שמבליט את האדם לעין כל הוא מעורר הקטרוג והעין הרע. על כן פסק שאף שמצד הדין מותר לשני אחים לעלות זה אחר זה לתורה, כי אין בעליה לתורה משום עדות, מכל מקום אין לשנות המנהג משום עין הרע.

ובזה יתיישבו לך דברי המחבר באבן העזר וביו"ד שכתב בפשטות שמברכים ברכה אחת לשני חתנים ולשני תינוקות ולא חש בזה לעין הרע, כי הנה על פי דברינו הנ"ל אפשר ליישב זאת בפשטות דמכיון שלא רווח המנהג לשלול זאת, אין בזה משום שבירת מוסכמות, על כן לא ראה לחוש בזה לעין הרע. ובזה יתיישבו לך גם דברי הרמ"א באבן העזר שבתחילה כתב לבאר את דברי המחבר שם דלא שנא אם ב' החתנים עומדים יחד לבין אם עומדים בריחוק זה מזה רק העיקר שיהיה דעתו של המברך על שניהם, דמשמע שמסכים עם דברי המחבר בהלכה זו, ולבסוף מביא את דעת היש אומרים שאסור לעשות כן משום עין הרע, וקיי"ל סתם ויש הלכה כסתם, וכלל זה אמור אף בדברי הרמ"א כמו שכתב הש"ך בכללי הפסיקה בסוף הלכות איסור והיתר אות ה', הא נראה שדעת הרמ"א בזה להלכה כדעת המחבר, ואינו חושש לעין הרע. ובזה תמצא ישוב לקושיית הט"ז מדוע לא הגיה הרמ"א בהלכות מילה כדרך שהגיה באבן העזר. ובזה תתיישב לך הסתירה שבדברי המשנה ברורה בסימן קמ"א ששם ס"ק כ"א כתב שלא נהגו לאסור על העלאת ב' אחים אלא במקום שפורטים בשמו, וקודם לכן בס"ק י"ט כתב שהוא הדין באחים מאם. ועל פי זה יתיישב שפיר, שמכיון שכך היה המנהג שלא להעלות ב' אחים כאשר פורטים בשמם בין אם הם אחים מאב או מאם, עצם שינוי המנהג מעורר את התבלטותם ומביא עליהם את העין הרע, כי לא הזכרת שם האב גורם לעין הרע, אלא שבירת המוסכמות להעלות ב' אחים עם פירוט שמותיהם נגד המנהג הוא הגורם.

ובזה ניחא שפיר מה שלא מצינו שום אחד מהפוסקים הראשונים שיצא לחוש למדרש הנ"ל וללמוד מהוראת יעקב אבינו לבניו על איסור כניסת אחים בכנופיה בשער העיר ופוק חזי מאי עמא דבר שאין העולם חוששים לדבר זה, וזאת לפי שלא ציוה זאת יעקב אלא לבניו משום שהיו בולטים ביופיים כדאיתא במדרש (פרשת מקץ סימן ח) "אמר יעקב לבניו: אתם גבורין, אתם נאים, אל תכנסו בשער אחד, ואל תעמדו במקום אחד שלא ישלוט בכם עין רע". אלמא רק משום שהיו גיבורים ויפים ציוה אותם כן, ובזה נמצא חיזוק לדברינו שאין העין שולטת בהם מצד היותם אחים אלא משום התבלטותם.

ועל פי זה יתיישב לך מה שכתב האליה רבה בשם מהרי"ל שאפילו אם רצו שתי אחים לעלות זה אחר זה מתוך טענה שאינם מקפידים על עין הרע כמאמרם ז"ל, "מאן דלא קפיד לא קפדינן ליה", אין מניחים אותם לעלות, כמדוייק מלשון המחבר שכתב לשון "אין מניחים אותם" דמשמע אף אם מבקשים הם לעלות, וכן כתב בספר יד אהרן וכ"כ מרן החיד"א בברכ"י (שם אות ו) ובשו"ת יוסף אומץ (סי' טז אות ד) ובספר לדוד אמת סימן ה' אות ל"א ובספר זכור לאברהם (מערכת ס') והשער אפרים (שער א' אות ל') והמגן גיבורים (אלף המגן ס"ק י"ב) וכן כתב במשנה ברורה (ס"ק יט) בשם אחרונים ופסק כמותם, וכ"פ בכף החיים (סימן קמ"א ס"ק כ"ט) והגר"ד יוסף בהלכה ברורה (שם סעיף ט'). ולכאורה יש לתמוה, מה נשיב על טענת האחים המצהירים בפה מלא שאינם מאמינים בעין הרע, ומסתמכים על מאמר חז"ל מאן דלא קפיד לא קפדינן ליה. וזאת יש להשיב להם, שלא אמרו חכמים כן אלא במקומות שבהם הדבר נתון בספק אם יש בזה עין הרע או לאו, שעל כגון דא גרידא אמרו חז"ל מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה, מה שאין בענינינו כיון שהמנהג הוא שלא להעלות ב' אחים, אם יעלו אותם הדבר יבלוט בהחלט, ובזאת קבעו הפוסקים שיש עין הרע בכך, ועל כגון דא שנפסק הדין בספרי הפוסקים המפורסמים אין שומעים לטענתם, ואף מאן דלא קפיד קפדינן בהדיה, כמו שכתב הרמב"ם בפרק י"א מהלכות רוצח ושמירת הנפש (הלכה ה'): "הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכל העובר עליהן ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך או איני מקפיד על כך מכין אותו מכת מרדות". ומבואר בפוסקים שהרמב"ם כתב כן על כל אותם ענינים שהוזכר להדיא בגמרא ובפוסקים שיש בהם משום סכנה, כי לא אמרו מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה אלא בענין שלא הוכרע בגמרא ובפוסקים שיש בו משום סכנה.

ועל פי זה יתבאר לך מה שהוריתי לך בעל פה שאין להמנע מכיבוד שתי אחים בהגבהה וגלילה, כי לפי שלא מצינו זכר בדברי רבותינו הראשונים והשו"ע להמנע מלכבד ב' אחים בכיבוד הגבהה גלילה הגם שפילפלו רבות בענין העלאת ב' אחים ויצאו לדון כל מיני ענינים הנגזרים מהלכה זו כגון אי שרי להעלותם בלי לפרוט שמותיהם ואי שרי להעלותם לב' ספרי תורה, ואי שרי להעלותם לחתן תורה וחתן בראשית ועוד כהנה רבות ולא זכרו כלל מענין הגבהה וגלילה, מוכח שאין המנהג להמנע מלכבדם בכיבוד זה ולחדש חידושים וחששות מעצמינו שלא נזכרו בדברי הפוסקים כי אם כן יש לנו לאסור גם כן על כיבוד ב' אחים להקפות ספר תורה, ולאסור לכבדם לברך בשמחת חתנים השבע ברכות זה אחר זה ואף להפליג לאסור עליהם לדרוש ברבים זה אחר זה וכיו"ב, וכל זה לא שמענו, ומכיון שאדרבא העולם לא ראו מקום לאסור זאת אין לאסור את הדבר משום חשש עין הרע.

ובעיוני בספרי הפוסקים מצאתי לי סיוע בדברי ערוך השולחן אורח חיים (סימן קמ"א סעיף ח') שכתב ללמוד קל וחומר מתוך שהתירו הפוסקים לב' אחים לעלות אחרון ומפטיר בשני ספרי תורה [כגון שבת ר"ח וחנוכה וכדו'] "כל שכן באחרון והגבהה שאין חשש בזה, ומאן דלא קפיד יכול לעשות כמו שירצה". ומצאתי שכך פסק בשו"ת אבני חפץ (סימן ט"ז) (הו"ד בספר שערים המצויינים בהלכה סימן כ"ג) דמותר לכבד ב' אחים או אב ובן בהגבהה וגלילה. אולם שם כתב הטעם לפי שאין הרגילות לקרוא להם בשם. ולפי מה שכתבנו לעיל אין חילוק בין פורט בשמם ללא פורט שמם, והנה אף ערוך השולחן אינו מחלק בזה ומשמע דמתיר בכל גוונא אף אם מנהגם לקורא ולהכריז את שמות העולים להגבהת וגלילת התורה. ושוב מצאתי בתשובת הגר"נ קרליץ (בקובץ ענינים הנדפס בסוף ספר חוט השני על הלכות פסח עמוד ש"ב) שכתב בפשטות להתיר לכבד ב' אחים או אב ובנו בהגבה וגלילה ואינו מחלק כלל בין אם קוראים להם בשמם ללאו.

ושוב מצאתי בספר חישוקי חמד להגאון רבי יצחק זילברשטיין על מסכת גיטין (דף לו ע"א על מה שאמרו שם שרב צייר כורא [היינו חתם בסמל של דג ולא היה כותב שמו], וכתב היעב"ץ הטעם משום שאין עין הרע שולטת בדג) שנשאל שאלה דומה לזה שנזכרה בדברינו הנ"ל אם מותר לכבד שני אחים זה אחר זה בברכות תחת החופה. והביא שם מה שפסק בשו"ת שבות יעקב (חלק ג סימן ז) בשאלה שבאה לפניו שקרא הגבאי לאדם אחד לעלות לתורה, ואח"כ רצה ג"כ לקרות לאחיו בהפסק אחר כמנהגינו, וקרא החזן לאחר ואותו אחר לא היה בבה"כ. והורה שמותר לחזור ולקרות אחיו של הראשון, כיון דמקור הדין מצד המנהג ע"פ מהרי"ל משום עין הרע והוא חששא רחוקה, ובהרבה דברים מקילין האחרונים בזה, כי הבו דלא לוסיף עלה, בזה כיון שכבר הפסיק בקריאת אדם אחר, ליכא חשש עין הרע. וכתב לכאורה הוא הדין בעניננו כיון שהוא חשש רחוק, הבו דלא להוסיף עלה גם בשאר מצות. והתייחס שם למה שכתב בשו"ת אבני חפץ (סימן טז) דבהגבהה וגלילה נמי אין לקרות לשני אחין אלא במקום שאין קוראים להם בשמם וכן הביא מה שכתב בספר כתר שם טוב (אות סו) שבלונדון מקפידים שאין נותנים שתי מצות ביחד לאב והבן, או לשני אחים, או לב' קרובים, שמשום הסיבה שאין נותנים להם עליות צמודות, דנו גם לשאר המצות. וחלק עליהם וכתב שלמעשה לא מצינו שמקפידים בזה, רק אם האחים חוששים מעין הרע, אפשר להזמינם בלא לקרות את שמם.

וכל זה דלא כמו שכתב הגר"מ קלין בשו"ת משנה הלכות (ח"ג סימן כ') לאסור על כיבוד ב' אחים להגבה וגלילה אפילו באינם נקראים בשם, וכתב, "דמסברא יש לומר דכשיקראו שני אחין להגבאות וגלילות יש לחוש יותר משום עין הרע דאטו גזירת הכתוב הוא, הא סברא הוא שישמעו קריאת ב' אחים זא"ז וא"כ מה לי קריאתם לתורה או להגבאה וגלילה סוף סוף בשמם יקראו, ולולי דמסתפינא הוי אמינא דאדרבה דהכא אפילו בלא קריאתם בשמם נמי יהא אסור". וקשה דלפי סברתו זו אסור לכבד שני אחים בשאר הכיבודים הדומים לזה כגון לברך הברכות בשמחת חתן ולעשות הקפות ולדרוש ברבים זה אחר זה וכל כיוצא בזה, וכגון דא לא שמענו. ושוב מצאתי דבר חידוש עדות שכתב בשו"ת משנה הלכות חלק י"ד (סימן רע"א) על מעשה שהיו הוא ועוד ב' מאחיו בבית אביו וצוה להם אביהם שלא ילכו לבית המדרש להתפלל שלושתם יחד אלא זה בדרך זה וזה בדרך זה כשם שציוה יעקב את בניו כשהלכו למצרים שלא יכנסו כולם בשער אחד אלא ילכו כל אחד בשער אחר משום עין הרע. וחידוש גדול הוא זה שלא מצינו לו חבר בשום אחד מהפוסקים שכתב איסור זה הגם שרבות האריכו הפוסקים בענין האיסורים הנגזרים מענין העין הרע, על כן נראה עיקר כמו שכתבנו לעיל שאין להורות לאסור על כיבוד שני אחים להגבהה גלילה באם אין חוששים הם מצד עצמם בזה לעין הרע, כי על כגון דא אמרינן מאן דלא קפיד לא קפדינן ליה.

מורם מכל האמור: מן הדין מותר לקרוא שני אחים בשמותיהם להעלותם לתורה, אלא משום שמנהג ישראל מקדמא דנא היה שלא להעלות שני אחים לעלות זה אחר זה לתורה אין לשנות המנהג, משום עין הרע, אף אם יעמוד האדם על רצונו לעלות לתורה אחר אחיו מתוך הכרזה שבמשפחתם לא חששו כלל לעין הרע, אין שומעים לו. והנראה עיקר להלכה שאין חילוק בזה בין מקום שנהגו לקרוא את העולה בשמו, יעמוד פלוני בן פלוני, למקום שאומר הגבאי בלשון סתם, יעמוד שלישי או רביעי בלי לפרט את שם העולה.

דין זה לא נאמר אלא בענין קריאתם לעלות לתורה זה אחר זה, אבל בהפסק אדם אחר מותר להעלותם, וכן מותר להעלותם לקרוא בשני ספרי תורה זה אחד זה כגון בשבת ר"ח וחנוכה וכיו"ב.

כמו כן מותר לכתחילה לקרוא שני אחים לעלית שביעי והגבהת התורה, וכן מותר לכבדם בגלילת והגבהת התורה. ונראה שכן מותר לכבדם בפתיחת ההיכל והולכת ספר תורה, וכן אצל עדות הספרדים לכבדם בהולכת והגבהת הספר תורה, וכיו"ב כי אין לחוש באופן מוחלט לעין הרע ולאסור מחמת אותו החשש דבר מסויים אלא אם כן נזכר הדבר בצורה מפורשת בגמ' או בדברי הראשונים.

אולם כשם שעל כגון דא יש לדרוש את מאמר חז"ל מאן דלא חייש לא חיישינן ליה, ובדבר זה יוכל אדם למצוא היתר לעצמו מהסיבה שאינו חושש בזה לעין הרע, עם זאת על כגון דא נמי יש לומר מאן דקפיד קפדינן ליה, שאם חושש הוא מאוד לעין הרע יש לו להוסיף לחוש שלא להתכבד בגלילת התורה אחר שאחיו הגביה את הספר תורה, וכן שלא לדרוש ברבים אחר אחיו, ושלא יברכו ב' אחים ברכת חתנים, ושלא להכנס יחד כמה אחים בשער העיר ולבית הכנסת, וכל כיוצא בזה ובכללם שלא להלביש את בניו בבגדים זהים, וזוהי חומרא רחוקה מאוד שאין רוב הציבור נזהר בה כלל.

על כן נראה שגבאי בית הכנסת אצל עדות אשכנז יוכל להכריז על כיבוד ב' אחים לגלילת והגבהת התורה, או אצל עדות הספרדים על הולכת והגבהת הספר תורה, או פתיחת ההיכל והולכת הספר תורה, והם אם חוששים בזה מאוד לעין הרע יוכלו להמנע מכך הגם שכבר נקרא בשם. [אבל המכובד בהגבהת התורה אין לו להשתמט, אלא ישתמט אחיו מלגלול התורה, ואף אם כבר החל אחיו לגלול, נראה שאין לו להשתמט מהגבהת התורה, וראה מה שכתב הרמב"ן על התורה (דברים פרק כ"ז פסוק כו) על הפסוק ארור אשר לא יקים את התורה, דאיירי על המכובד בהגבהת התורה, ולכאורה חמור הדבר מחשש סכנה רחוק של עין הרע].


דילוג לתוכן