ידיעת ערך שוה פרוטה הוא דבר יסודי ביותר, כיון שיש לו השלכות רבות בהלכה כפי שמובא במשנה ב"מ [נה, א] חמש פרוטות הן: ההודאה שוה פרוטה (בי"ד נזקק לדון על שוה פרוטה חו"מ סימן ו), והאשה מתקדשת בשוה פרוטה, והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מעל, והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז, והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי. ע"כ. וברש"י [שם] הוסיף דאין הקדש חל על פחות משוה פרוטה.
מיהו, ישנם עוד השלכות רבות לצורך הידיעה כמה הוא שוה פרוטה כגון, פרוטה חמורה לענין מעשרות, פרוטה לצדקה [אע"ג שהמרהי"ל דיסקין (בחלק א' סימן כ"ד) ושו"ת יהודה יעלה (חלק ב' חו"מ סימן קפ"ז) דייקו מהגמ' דבפחות משוה פרוטה ג"כ יוצאין ידי חובת מצות צדקה, ע"ש]. אורח לענין שבת ונר חנוכה שאין מדליקין עליו בביתו ואין לו חדר מיוחד דצריך להשתתף בפרוטה עם בעה"ב. וכן לשכור ביתו של עכו"ם הדר בחצר עם ישראל לענין עירוב, ששוכרים ממנו אפילו בפחות משוה פרוטה. המודר הנאה מחבירו אסור ליהנות ממנו בשוה פרוטה. אין קרקע נקנית פחות משוה פרוטה. פרוטה דרב יוסף ועוד כהנה רבות. הנה, מובא בגמ' קידושין [ב, א] האשה נקנית בכסף, וכו'. בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר, ובית הלל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה. וכמה היא פרוטה? אחד משמנה באיסר האיטלקי. וכן בהמשך דברי הגמ' [דף יב, א] ישנה חקירה כמה היא הפרוטה שאשה מתקדשת בה, סבר רב יוסף למימר פרוטה כל דהו, א"ל אביי, והא עלה קתני, כמה היא פרוטה? אחד משמנה באיסר האיטלקי וכו'.
מבואר שם בגמ' שהדינר (שהוא בעצם 'זוז' הן אותה מטבע) הוא 6 מעה, והמעה 2 פונדיונים, והפונדיון 2 איסרים, והאיסר 8 פרוטות. וכתב הרא"ש [פרק ח' דבכורות סימן ט'] בשם הגאונים (הובאו ברי"ף בקידושין, וברשב"א בשבועות לח, ב) שהפרוטה היא משקל חצי שעורה כסף. נמצא לפי זה שהדינר הוא 192 פרוטות, שהם 96 שעורות, וכפי שכותב רש"י [שם ד"ה אליבא דת"ק] ע"ש.
לפ"ז עולה שיעור חמשת שקלים של פדיון הבן, אלף ותשע מאות ועשרים שעורים כסף. שהסלע הוא ארבעה דינרים שיש בו משקל 384 שעורות, וחמש סלעים עולים לחשבון אלף ותשע מאות ועשרים שעורות (1920). וכן מתבאר מדברי הרמב"ם [פרק ו' מהלכות ביכורים הלכה ט"ו]. וכן לענין חיוב כתובה לדעת מרן השו"ע [אהע"ז סימן סו ס"ו] שפסק כהרי"ף והרמב"ם היא 200 זוז דרבנן שהם 'עשרים וחשמעון זוזים של תורה', שהם שוה ערך ל 120 גרם כסף טהור, ואילו דעת הרמ"א שפסק כר"ת שהמאתיים זוז עם מהתורה דהיינו פי שמונה, נמצא שהחיוב כתובה היא 960 גרם כסף טהור. לאור האמור לעיל נמצא ש 25 דינרי כסף עולים 150 מעין שהם 300 פונדיונים שהם 4800 פרוטות, שהם 2400 שעורות של כסף טהור. ופי שמונה מזה עולה לדעת הרמ"א ששיעור כתובה היא 19,200 שעורות של כסף טהור. [בימינו כתב בספר משפט הכתובה ח"ג פ"כ סי"ד בשנת תש"ע לספרדים השיעור הוא כ 290 $ ולאחינו היוצאים ביד רמ"א הוא כ – 2300 $. ע"ש החשבון שעשה].
אולם, הסמ"ע בחו"מ [סימן פח' ס"ק ב'] כתב שמה ששיערו הפוסקים לענין שיעור פדיון הבן עפ"י היסוד שפרוטה היא חצי שעורה כסף כפי שכתב הרא"ש, נמצא דשיעור פרוטה יהיה שמינית מ"פעניק ווינר וליטוויש". וק"ק לומר כן דשמינית מפעניק יחשב ממון לקדש בו את האשה ולהיות הדיינים נזקקים לו. ולפ"ז העלה דאפשר לומר שבימיהן היו הפירות והקנינים בזול ובעד פרוטה היו קונים הרבה פירות, ולכך היתה הפרוטה חשובה כממון, ולפ"ז הסיק הסמ"ע דבזמנינו דאין יכולין לקנות בפרוטה כי אם מעט מזעיר, מן הדין הוה לן למימר דאין קידושי אשה סגי בפרוטה ולא פדיון הבן בשני זהובים, ונשאר בצ"ע. ע"כ.
ובשו"ת יחוה דעת [ח"ד סימן נד] הביא דברי הסמ"ע וכתב שגם הכנסת הגדולה נסמך על דברי הסמ"ע. ומ"מ הביא שרוב הפוסקים חולקים על דברי הסמ"ע, וכבר הריב"ש [בסימן קנג] ישב על מדוכה זו, והעלה שזהו שיעור קצוב לעולם, וכן פשט דברי הרמב"ם והשו"ע בהלכות פדיון הבן [יו"ד סימן שה']. ושו"ר באוצר הפוסקים [אהע"ז סימן כז ס"י] בשם החזו"א שכתב לתמוה על דברי הסמ"ע, וכן תמהו בשו"ת בית יעקב [סימן קיג], וכ"כ התפארת ישראל [שבועות פ"ו אות א]. ע"ש.
למעשה, רוב אחרונים נקטו שהפרוטה הוא משקל חצי שעורה כסף טהור, והגרם של ימינו הוא משקל 20 שעורים [כפי שכתב החזו"א בחו"מ סימן טז סקי"ח וז"ל: ושמעתי מפי נאמן ששקל את הגראם ומשקלו כ' שעורות ע"ש], נמצא שגרם כסף שווה 40 פרוטות, ופרוטה היא אחד חלקי ארבעים גרם כסף טהור. לפ"ז, שיעור פרוטה היום הוא מעט פחות מ 6 אגורות. בשנת תשס"ז הוערכה הפרוטה 4.2 אגורות (1 cent([כ"כ בספר הליכות בן אדם לחבירו פט"ז].
